כשטורקיה תהפוך לאיראן

לאורך העשורים האחרונים לא חסכה איראן כל מאמץ כדי לקדם את "פרויקט הדגל" שלה באזורנו – ביסוס שליטה בסהר הפורה, מרחב המשתרע מעיראק, עבור בסוריה וכלה בלבנון ובעזה. שלוחיה במרחב זה, חיזבאללה וחמאס, ביקשו בהשראתה להקיף את ישראל בטבעת של אש ושל חנק כשלב ראשון בדרך להשמדתה.

נפילת משטרו של אסד בסוריה סתמה את הגולל על הפרויקט האיראני והסיגה את טהרן לאחור.

אבל בחיים אין ואקום ואת מקומה של איראן הזדרזה למלא טורקיה של ארדואן. זה האחרון עמד מאחורי אבו מוחמד אל־ג'ולאני, שליטה החדש של סוריה, מימן וחימש את צבאו ונתן לו את האור הירוק לתקוף ולמוטט את המשטר בדמשק.

בשעה שישראל חוששת מזליגה של טרור מסוריה לשטחה, בירדן חוששים מזליגת רעיונות מהפכניים של אסלאם רדיקלי אל תוככי החברה הירדנית הנגועה ממילא

ההרפתקה הסורית של ארדואן נועדה למוטט את האוטונומיה הכורדית בצפון סוריה המעוררת סנטימנטים לאומיים כורדיים בקרב המיעוט הכורדי הגדול החי בטורקיה, כמו גם להיפטר ממיליוני פליטים סורים שנמלטו לטורקיה והפכו לנטל כלכלי ופוליטי עבורה.

ארדואן גם מבקש לדחוק את רגליה של איראן השיעית מן האזור, שהרי בין שתי המדינות יריבות דתית ופוליטית ותחרות על השליטה באזורנו.

האם יעלה בידי ארדואן להשתלט על סוריה? כלל לא בטוח. אל־ג'ולאני אמנם הסתייע בו, אך ספק אם ירצה להפוך לבן חסות ואף "סוכן" של ארדואן. לבד מכך, לטורקיה אין את המשאבים הכלכליים והצבאיים כדי להפוך לבעלת הבית בסוריה. כל זאת עוד בטרם אמר טראמפ, שמפניו חוששים הטורקים, את דברו.

אבל סוריה היא רק חלק מן התמונה הגדולה. שהרי כמו האייתוללות באיראן, גם לארדואן שאיפות גדלות - לשוב אל תפארת העבר, אל ימיה של האימפריה העות'מאנית ששלטה על כל רחבי המזרח התיכון. למותר לציין כי קנאות אסלאמית טבולה בשנאת ישראל היא הדבק שבאמצעותו הוא מבקש לחבר את חלקיו של הפאזל המזרח־תיכוני ולהבטיח את שליטתו בהם.

צחוק הגורל הוא שהיו ימים במאה הקודמת אשר בהם התברכה ישראל בידידותן של טורקיה ושל איראן, שתי מדינות מתונות ופרו־מערביות שנאבקו בניסיונם של אנשי דת קיצוניים לכפות בהן את שלטון הדת.

אלא שבשנת 1979 נפלה איראן בידי האיתוללות, שהפכו אותה לרפובליקה אסלאמית רדיקלית. בחודשים האחרונים ספגה איראן כישלון אחר כישלון בעזה, בלבנון ובסוריה, ואלו מצטרפים לכישלון מתמשך מבית בכל האמור בניהול ענייני המדינה והכלכלה. כישלונות אלו מעוררים ביקורת חריפה ברחוב האיראני, שדומה כי מאס בשליטיו, ומכאן ההערכה כי נפילתם של אלו היא בלתי נמנעת גם אם יידרשו לכך חודשים רבים או אף שנים.

בשעה שבאיראן החלה הספירה לאחור לקראת נפילת שלטון האיתוללות, הרי שטורקיה נעה בכיוון ההפוך והולכת ונצבעת אסלאם. על כך כבר העיר לפני שנים גדול המזרחנים בדורנו, ברנארד לואיס, כי לא ירחק היום שבו "איראן תהפוך לטורקיה וטורקיה תהפוך לאיראן". רוצה לומר - האחת תהפוך מדינה מתונה ואילו השנייה תהפוך לרפובליקה אסלאמית קיצונית ונחשלת.

מוקדם עדיין להעריך האם יעלה בידי טורקיה לממש את חלומות הגדלות שלה בסוריה ובמזרח התיכון כולו. ועוד קודם לכן - האם יעלה בידי אל־ג'ולאני לבסס את שלטונו בסוריה, כמו גם להפוך אותה למדינת הלכה אסלאמית.

מה שברור הוא שעלייתו של אל־ג'ולאני לגדולה בדמשק בחסותה של טורקיה מכניסה למתח רבות ממדינות ערב, וראשונה להן ירדן. שהרי בשעה שישראל חוששת מזליגה של טרור מסוריה לשטחה, הרי בירדן חוששים מזליגה של רעיונות מהפכניים של אסלאם רדיקלי אל תוככי החברה הירדנית הנגועה ממילא בסנטימנטים אסלאמיים.

ישראל ועימה ירדן, אך גם כך מצרים ואף מדינות המפרץ, עומדות אפוא דרוכות על המשמר ואף בוחנות דרכים לשיתוף פעולה למול האתגר החדש לגבולן. ועדיין, אתגר זה הוא כאין וכאפס ביחס לאיום שהיתה ושעודנה מהווה עבורנו איראן, וגם את זאת צריך לזכור.