איום על בטחון הגבול המזרחי: תוכנית טראמפ לעזה היא סכנה ברורה ומיידית ליחסי ישראל-ירדן

תוכניתו של טראמפ להגירה מרצון או שלא מרצון של מאות אלפי עזתים למצרים, לירדן ואולי גם לעוד מדינות לא ידועות היא איום ברור ומיידי על הסכם השלום בין ירדן לישראל, על בטחון הגבול המזרחי שלנו ועל היציבות האזורית.

חשיבותה האסטרטגית של ירדן עבור בטחון ישראל היא עובדה ידועה וברורה. אתגרי הביטחון בשנים האחרונות רק העצימו את ההבנה הזו בקרב גופי הביטחון בישראל. ראשית שטחה של ירדן משמש כחיץ שמונע מאיראן ומעיראק במידה רבה לפעול כנגד ישראל כפי שבא לידי ביטוי בשתי התקפות הטילים והכטמ"מים הנרחבות איתם התמודד צה"ל בעזרת ארה"ב והקואליציה האזורית. בנוסף, שליטתה של ירדן בגבול המזרחי מאפשר לישראל לשמור על הגבול הארוך ביותר שלה עם כוח צבאי מצומצם. למרות כל זאת, לאורך השנים מאז חתימת הסכם השלום ב 1994, מערכת היחסים נאלצה להתמודד עם אתגרים משמעותיים שאיימו לערער את היחסים בין המדינות.

מעל לכל, תמיד עמד החשש הירדני מתפיסת "המולדת החליפית", שקודמה על ידי גורמי ימין בישראל לפיה ירדן היא הפתרון להקמתה של מדינה הפלשתינית. מאז הכריז המלך חוסיין ב 1988 על "גירושין" מהגדה, פתרון הסכסוך הישראלי פלשתיני על ידי הקמת מדינה פלשתינית על בסיס גבולות 67' (עם התאמות על פי הסכמת הצדדים) נתפס על ידי הירדנים כתנאי ליציבותה של הממלכה.

למרות שבירדן קיים רוב של אזרחים ממוצא פלשתיני (בהיעדר מפקד אוכלוסין רשמי מסיבות מובנות, ההערכה המקובלת קובעת שבין 55% ל-65% מאזרחי הממלכה הם ממוצא פלשתיני) הזהות הירדנית המשותפת התחזקה לאורך השנים על ידי פעולה מושכלת של המלך חוסיין והמלך עבדאללה השני שידעו לנווט את הספינה הירדנית בחוכמה למרות האתגרים הרבים שמדיניות ישראל ביחס לגדה המערבית העמידה בפניהם.

ב-2002 השנה השנייה של מלוכת עבדאללה השני מלך ירדן, הוא הוביל קמפיין שנקרא "ירדן בראש" כלומר האינטרס של ירדן קודם לכל אינטרס אחר, גם לזה הפלשתיני. מאז המשיך המלך "ללכת בין הטיפות" תוך חיפוש מתמיד של איזון בין הלחצים מבית בעניין הפלשתיני לצרכי הביטחון של הממלכה. התוכנית של טראמפ להעביר עשרות ואולי אף מאות אלפי עזתים לירדן מבעיתה את המשטר ההאשמי ומקדמת בעיניו את הגשמת הרעיון של "ירדן היא פלשתין".

יש לזכור שירדן לאורך כל השנים גילתה רוחב לב יוצא דופן בקליטת פליטים בכל הסכסוכים שהתרחשו בגבולותיה, כך באשר לפליטים הפלשתינים ב-1948 ואף ב-1967, במלחמת המפרץ השנייה קלטה מאות אלפי פליטים עיראקיים ובמלחמת האזרחים בסוריה נקלטו בירדן כמיליון סורים. כיום מוערך מספר הפליטים בירדן בכ 750 אלף, כלומר כ 7% מהאוכלוסייה הירדנית הינם פליטים, מה שהופך את ירדן למדינה עם אחוז הפליטים הגדול בעולם מלבד לבנון. רבים מהפליטים הללו מעמיסים משא כבד על התשתיות הרעועות של המדינה, על הכלכלה הירדנית ועל השירותים החברתיים, ומהווים גורם מערער יציבות בממלכה.

בירדן חיים היום כ-150 אלף פליטים שמקורם בעזה ושהגיעו אליה לאחר כיבוש הרצועה על ידי ישראל ב 1967 בניגוד לפליטים הפלשתינים שהגיעו לירדן מהגדה ב 1948 וב 1967 העזתים לא קיבלו אזרחות ירדנית וסובלים מאפליה מובנית בכל הקשור לגישה למקומות עבודה, חינוך ושירותים חברתיים. הגירה מרצון או בכפייה של מאות אלפי עזתים לירדן והפעלת מנופי לחץ כלכלי או ביטחוני אמריקנים על ירדן תתפס בירדן כבגידה בשלטון ההאשמי, ראשית של ארה"ב אך גם של ישראל אם תסתכל מהצד או חלילה תעודד את המהלך.

ישראל צריכה לשמור על בת בריתה ממזרח גם אם היחסים לעיתים חורקים, בעיקר על רקע מדיניות ההתנחלות והסיפוח של הממשלה בשטחי יהודה ושומרון. מאות אלפי פליטים מעזה עלולים גם לחזק את מעמדם של האחים המוסלמים שזכו בבחירות האחרון לנתח חסר תקדים מקולות הבוחרים בירדן ועלולים להביא לערעור יציבות הממלכה והתדרדרות לתרחישי כאוס נוסח עיראק או סוריה. התדרדרות כזו עלולה להציב בגבולנו הארוך ביותר גורמי טרור שיהפכו גבול שקט למוקד פורענות.

אל"מ (במיל') רון שצברג הוא מנכ"ל משותף של הקרן לשיתוף פעולה כלכלי, חוקר את יחסי ישראל ירדן ומעורב בשיח אסטרטגי ישראלי ירדני.