אנחנו נלחמים בעזה, ביו"ש, בלבנון, בסוריה, בתימן, בעיראק ובאיראן, יש לנו חזית מול ארגוני טרור, ארגונים בינלאומיים, טריבונלים מושחתים, אומות עוינות, עמים אנטישמיים ומשטרים צבועים. מול כל אלה ישראל מצליחה לא רע בהתאם לנסיבות: חיזבאללה קרס, החרמון הסורי שוחרר, האיראנים נסוגו וישראל יכולה להתמקד צבאית בסיום פירוק חמאס ובהחזרת החטופים בשלום.
למרות האופטימיות הזהירה, לאחרונה נחת בישראל טיל בליסטי מסוכן, שאת נזקיו נצטרך לתקן שנים רבות, טיל ה־TIMSS. הוא אפילו נשמע כמו טיל אמיתי. מדובר בתוצאות מחקר על הישגי תלמידים במתמטיקה ובמדעים. המחקר, שנערך ב־2023 לפני 7 באוקטובר, הראה כי רמת המיומנות של התלמידים הישראלים סבלה מהירידה הקשה ביותר. אין דרך לקשט את זה, התוצאות של תלמידי ישראל הן עלובות ביותר. העובדה שדורגנו מעל למדינות העניות והנחשלות ביותר ומתחת לכל מדינה מתקדמת, היא תעודת עניות למערכת החינוך הישראלית. בתוך העליבות של מערכת החינוך הישראלית, יש מקומות גרועים עוד יותר - מערכת החינוך במגזר הערבי חלשה עוד יותר מהממוצע הישראלי, ובמערכת החינוך החרדית כלל לא נבחנו.
להורה אין שום מידע, אז הוא לא יכול לייצר תובנה כלשהי שתעזור לו להבין מה קורה בבית הספר, קל וחומר לייצר לחץ פוליטי בדרישה לקבל חינוך טוב יותר
בדומה לתוכניות הדיור הגרנדיוזיות היקרות והכישלוניות, גם בחינוך כל שר רוצה להטביע את חותמו, אך אינו מצליח לייצר דבר אפקטיבי, שלא לדבר על בר קיימא. כמו שבדיור היו לנו "קרקע בהנחה", "קרקע בהגרלה", "מחיר מטרה", "מחיר למשתכן", "מחיר מופחת", "צריף למתלונן" ו"קרטון למתייאש", כך בחינוך מכרו לנו את "למידה משמעותית", "אופק חדש", "עוז לתמורה", "מקצועות מח"ר", "לתת חמש", "להפחית ארבע" ו"להוציא שורש". שרי חינוך נכנסים, "נדהמים" מהאדמה החרוכה שהשאיר השר הקודם, מכריזים על תוכנית חירום ועוזבים עם רשימת הישגים לא קיימת, אך כזו שניתן להדפיס על פלאייר לבחירות או לפריימריז.
הארגון שפרסם את התוצאות הוא ראמ"ה, גוף המדידה של משרד החינוך, שלולא הבינלאומיות של המחקר וחוסר היכולת להסתירו, לא היה מפרסם אותו לעולם. ככל שמערכת החינוך בישראל עלובה מבחינת התוצאות, כך היא מצטיינת בלהסתיר אותן. בניגוד לכל מקום מתקדם בעולם, בישראל הורה לא יכול לדעת עד כמה בית הספר והמורים איכותיים, כי משרד החינוך לא מפרסם ציונים בחתך בית־ספרי. להורה אין שום מידע, אז הוא לא יכול לייצר תובנה כלשהי שתעזור לו להבין מה קורה בבית הספר, קל וחומר לייצר לחץ פוליטי בדרישה לקבל חינוך טוב יותר. היעדר מדידה חינוכית בישראל אינו טעות, אלא מדיניות מכוונת. היעדר הערכה ומדידה מונע מאיתנו להבין שאת "המוצר החינוכי" מייצרים מורים, ולא חוזרי מנכ"ל. ויש מורים טובים ומורים לא טובים, אמירה נכונה ששרי החינוך פוחדים ממנה כמו מאש.
אם היתה לנו מדידה ברמה של כיתה ובית ספר, היינו יכולים לדרוש להביא מורים חזקים יותר, לשלם להם יותר ולהוציא מהמערכת מורים בעלי הישגים נמוכים. למושגים האלה קוראים גמישות ניהולית ותשלום דיפרנציאלי מבוסס תוצאות. אבל מה שטוב לכל חברה עסקית, נמצא בחזקת ייהרג ובל יעבור בארגוני המורים.
מערך המדידה וארגוני המורים מייצרים בחינוך ערפל קרב, שבו הורים מבולבלים מתחילים להבין רק כשילדיהם יוצאים מהמערכת, וכששרי חינוך מתחלפים פעם בשנה, ואילו בארגוני המורים נהוגות קדנציות של עשורים, וכל הרפורמות יוצאות שטחיות.
חזרת מערכת החינוך בצפון: "לא יודעים מי מהמשפחות יבחרו לחזור לבתיהם"
המורים זועמים על תוכנית הבינה המלאכותית בבתי הספר: "זה ספין"
פרסומת | המירוץ לאולימפיאדה: מהמיונים להישגים
תעודת חציון למערכת החינוך: חבולה, מפולגת, דלת תקציבים ושורדת רק בזכות המורים
נקודת האל חזור היא עכשיו: מצב החינוך מחייב תוכנית חירום לאומית
חינוך הוא החזית התשיעית של מדינת ישראל, וכנראה החשובה מכולן. למזלנו, לאחרונה יש נקודת אור: ארגון עובדים חדש בשם "מורים מובילים שינוי" בא להחליף את הארגונים הישנים, ושם בראש את המצוינות, האוטונומיה והשקיפות במקום את הוותק, הסודיות והקומבינות. הניצחון בחזית התשיעית ככל הנראה לא יבוא מלמעלה, לא ב"רפורמות" ולא ב"הסכמי שכר", אלא בקידום המצוינות של המורים, על ידי המורים ולמען התלמידים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו