לקראת החזרה המתוכננת של תושבי הצפון לבתיהם ב-1 במרץ, מערכת החינוך באזור ניצבת בפני אתגרים משמעותיים. הורים ואנשי חינוך מביעים דאגה עמוקה מהמחסור הצפוי במורים ומהתנהלות משרד החינוך, כאשר רבים מהמורים והתלמידים עדיין מתמודדים עם השלכות הפינוי והמלחמה.
"אנחנו לא יודעים מה יהיה, מי מהמשפחות תשוב ומה יהיה עם המורים שלא יחזרו לצפון", אומרת קרן רז פלר, יו"ר הסתדרות המורים בסניף קריית שמונה, הגליל והגולן - ואם לתאומות בנות 12.
"מצד אחד המדינה באה ואומרת למפונים: אתם יכולים להמשיך ולהישאר במקומות אליהם פוניתם עד סוף שנת הלימודים, מצד שני יש לחץ של משרד החינוך על צוותי ההוראה לעלות צפונה, כי הם רוצים שיהיו צוותי חינוך שיקבלו את התלמידים. לא מבינים את עובדי ההוראה. אם לא יתנו לנו 'חמצן' לא יהיה מי שיחזיק את המערכת כשנחזור. נהגי אוטובוס ועובדי מפעלים שנשארו בצפון קיבלו מענק עידוד, עובדי הוראה לא קיבלו כלום".
כבר כמעט שנה וחצי שאין צפון במדינת ישראל, אבל המצפן של אנשי החינוך קיים. הם שם מטבח 7 באוקטובר ולכל אורך מלחמת חרבות ברזל, גם בירי טילים, בבגרויות, בזום, במסגרות המפונים.
מלמדים את החומר, מעניקים עזרה נפשית, נלחמים בנשירה – עושים עבודה כמעט בלתי אפשרית, בשעה שרבים מהם בעצמם מפונים או הורים לילדים. תאריך החזרה שקבעה המדינה הוא ה־1 במרץ, ומשרד החינוך הודיע שהמוסדות ייפתחו ב- 2.3 אלא שיהיה שבוע התארגנות שיכלול במקומות רבים למידה מרחוק.
בתי ספר רבים למפונים שנפתחו במרכז ובטבריה ייסגרו – מה שבעצם ייאלץ את המשפחות וגם את עובדי ההוראה שפונו מבתיהם לחזור לצפון. כרגע רק 70% מעובדי הוראה רוצים לחזור לצפון והם מרגישים שמשרד החינוך באמצעות מנהלים ומפקחים מפעיל עליהם לחץ לעשות את זה.
לקראת ועידת אשמורת הרביעית שתתקיים ב־17-18 בפברואר פגשנו אנשי חינוך והורים לשיחה על המצב בצפון. קרן רז־פלר מהסתדרות המורים ומורה בעצמה, נאור שמיע מקיבוץ מנרה, מורה למתמטיקה באורט דנציגר קרית שמונה ועפר בן-צבי מכפר בלום, אב לילדה בכיתה ז' ובעלה של מורה לביולוגיה. הסיפור של מערכת החינוך בצפון מורכב, יש שם כל מיני סוגים של תלמידים, עובדי הוראה ובתי ספר.
יש תלמידים וגם עובדי הוראה שפונו עם משפחותיהם לאזור טבריה או מרכז הארץ, יש מורים ותלמידים שמתגוררים בישובים שלא פונו, אך לימדו או למדו בבתי ספר שפונו. יש עובדי הוראה שפונו מבתיהם, אך בית הספר שלהם נמצא בישוב שלא פונה והם צריכים להמשיך להגיע אליו, זאת בעוד הם צריכים לדאוג שהילדים שלהם יגיעו למסגרות החלופיות.
"החיים ממשיכים – ואני תקועה"
קרן מתגוררת במעיין ברוך. מאז שהמשפחה פונתה הבנות שלה לומדות בבית ספר למפונים בקיבוץ גינוסר, אך הן קיבלו הודעה שבית ספר ייסגר. עכשיו היא צריכה להחליט האם לחזור לישוב שלה, כשאינה יודעת אם הפסקת האש בצפון תחזיק מעמד, או לשלב את בנותיה בבית ספר אחר עד לסוף השנה. לדברי קרן: "אני מפונה, עדיין לא חזרתי הביתה, החיים ממשיכים קדימה - ואני תקועה. יש עוד רבים ששותפים לתחושה הזאת. גננת או מורה מהצפון שפונתה והילדים שלה משולבים במסגרת במרכז אפשר להבין למה היא תרצה לסיים שם עם הילדים את שנת הלימודים. מצפים שהיא תחשוב על הילדים – רק לא על הילדים שלה".
מי ששומע את דבריה של קרן ומחזק אותם (ולא רק בגלל שבעבר לימדו זה לצד זו) הוא נאור שמיע מקיבוץ מנרה. הוא מורה למתמטיקה בבית הספר אורט דנציגר בקרית שמונה ויו"ר צוות החירום היישובי (צח"י) במנרה. הוא אב לשלושה ילדים ובהן בת חיילת, בן בכיתה יא' וילדה בכיתה ד'. הקיבוץ שלו נפגע באופן דרמטי במלחמה. "כשהמלחמה התחילה במקום שאהיה בכיתת הכוננות של הישוב מצאתי את עצמי בכיתות של מפונים מלמד מתמטיקה כי לא היו מורים. הרבה מאוד מורים עזבו וזה יצר מחסור שעדיין קיים. רוב המורים כלל לא נמצאים באזור ורבים מהם גם לא רוצים להזיז את הילדים שלהם באמצע השנה. אצלנו במנרה נפגעו 70% מהבתים אז הקהילה לא יכולה לחזור".
עפר בן־צבי מכפר בלום, אב לילדה בכיתה ז': "הצפון ננטש, לא הייתה פה ממשלה והיא עדיין לא נמצאת פה. הממשלה עזבה ב־7 באוקטובר. זה לא רק חינוך - אין כמעט שירותים. כל דבר שהיית צריך כמו רופא, קניות, שירותי בנק ושירותים אזרחיים היית צריך לנסוע. מי שנשאר פה לא עניין אף אחד, עכשיו גם מי שחוזר לא ממש מעניין אף אחד. יש מורים שלא יישארו פה ויהיה מחסור במורים, הם מרגישים נבגדים".
עפר מוסיף: "המורים מיואשים. במשך שנה וחצי הם נסעו 110 קילומטר ביום כדי ללמד ולא החזירו להם הוצאות על רבע מהסכום". קרן, שהיא יו"ר הסתדרות המורים בסניף קריית שמונה, הגליל והגולן מסבירה: המלחמה פיזרה את המורים או שבית הספר פונה והנסיעות שהם נדרשו לנסוע היו יקרות מבדרך כלל. יפה בן דויד, מזכ"לית הסתדרות המורים טיפלה בנושא הזה אבל המערכות של משרד החינוך עובדות כל כך לאט, אני שולחת מיילים אישיים על כל מורה כדי שהם יקבלו מה שהם זכאים וזה לוקח זמן".
המלחמה השפיעה דרמטית
אלו שנתיים קשות עבור תלמידי הצפון. המעבר אל המלונות, המגורים הזמניים, הורים במילואים או כאלה שאיבדו קרובי משפחה נותנים את אותותיהם בשטח. מלחמת חרבות ברזל השפיעה דרמטית על המצב החברתי, הנפשי והרגשי של התלמידים בכל הגילאים. מי שנמצאים מול חבית חומר הנפץ הזאת הם המורים שפוגשים את התלמידים מידי יום.
"לבית יש הרבה מאוד השפעה על מה שקורה, יש גם דברים טובים שהמלחמה הביאה – כמו חיבור לחינוך הבלתי פורמלי" אומר שמיע. "לצד זה יש סיפורים קשים על מה שקורה באתרי פינוי, הטרדות מיניות, אלכוהול, סמים ושיעורי נשירה גבוהים. כמפונה, אתה צריך לדאוג לילדים שלך כהורה ולפעמים גם כמורה. יש משפחות שהתרסקו. אני חושב שיש הבדל בין אם אתה מפונה מתוך קיבוץ או מושב כי זו קהילה קטנה ותומכת שבה יש אנשי מקצוע מבפנים והיכרות רבת שנים, לבין להיות מפונה מעיר גדולה, שם הזרות גדולה יותר וזה בא לידי ביטוי גם בעומס הרגשי".
קרן רז־פלר: "זה לא תלוי רק מאיפה יצאת אלא תלוי לאן הגעת במהלך הפינוי. בעין גב הפכנו לקהילה גדולה ותומכת יש פה גם מקריית שמונה, קיבוצים ומושבים ואין פה מקרים של ונדליזם או אלימות. מה שברור שצריך הרבה כוח טיפולי לתת לתלמידים מענה בשנים הקרובות. אני יודעת שיש תכנית של מחוז צפון, אבל בשטח אני לא רואה אנשי טיפול שמגיעים בהמוניהם לבתי הספר, אין מספיק טיפולים אישיים וקבוצתיים לילדים שחיו תחת מתקפות טילים לאורך זמן".
ומה עם המצב הפדגוגי?
"המצב הפדגוגי קשה, זו שרשרת של טעויות", אומר עפר בן-צבי מכפר בלום, אב לילדה בכיתה ז' ובעלה של מורה לביולוגיה בתיכון. "כשהתחילו ללמד ופתחו מרכזי למידה לא למדו מקצועות בחירה, בכלל לא התייחסו לזה. בנוסף, מרכזי הלמידה החלופיים שנפתחו רק השנה היו צרים מלהכיל את כל התלמידים כי לא לקחו בחשבון את כל התלמידים. רק לפני חודש כל התלמידים התאחדו בבית ספר בכפר בלום אבל הוא לא מוכן מבחינת תשתיות בטיחות לגמרי. עד עכשיו התלמידים כמעט לא למדו.
"אבל למרות שהמורים נלחמים בשיניים כדי להספיק את החומר זה בלתי אפשרי. גם את מה שנלמד לא בהכרח התלמידים הבינו. במקום להוסיף שעות עדיין לומדים פחות שעות בגלל בעיות של הסעות וכסף - התלמידים שנמצאים בסובב כנרת נוסעים שעה וחצי לכל כיוון כדי להגיע לבית ספר, חלק מזה על חשבון שעות הלימודים. במקום שמונה שעות כל יום, בפועל לומדים חמש שעות בחלק מהימים".
קרן רז־פלר: "כמורה למתמטיקה בתיכון שפונה אנחנו רואים שעד היום לא למדנו ולא לימדנו את אותן מספר השעות שתלמידים במרכז הארץ מקבלים. יש המון דברים שמטרידים את התלמידים שקשורים למלחמה. דוגמא קטנה, חלקם הגיעו מאזורי לחימה, נסעו באוטובוס ובזמן אזעקה היו צריכים לשכב על הכביש - ולאחר מכן להגיע ליום לימודים ולתפקד".
נאור שמיע מוסיף: "הם עושים הכל חוץ מחינוך. הם מנותקים, הם עדיין מסתכלים על ממוצעים של בגרות וככה הם עדיין סופרים את בתי הספר".
כאמור, מחר יום שני תחל ועידת אשמורת שתתמקד בין היתר במציאת פתרון למחסור בצוותי הוראה. עובדי הוראה, מנהלים לצד יזמים, ראשי ערים ועוד ייפגשו בוועידת אשמורת למנהיגות. האירוע שיישא את השם Ashmoret EduShow יתקיים ב־17-18 בפברואר ב-EXPO תל אביב. הועידה תעסוק בתחומי הניהול, המנהיגות והחדשנות החינוכית במדינה. באירוע גם יתקיים האקתון מיוחד בשיתוף משרד החינוך, מרכז השלטון המקומי, מרכז השלטון האזורי והסתדרות המורים שיתמקד במציאת פתרונות למחסור בצוותי הוראה בישראל.
בין המשתתפים בוועידה יהיו חבר הכנסת והרמטכ״ל ה־21 גדי איזנקוט, שר החינוך יואב קיש, שורדת השבי אמילי הנד (10) שנחטפה מבארי ושוחררה משבי חמאס וכן שורדת השבי ליאת אצילי, שהיא אשת חינוך ב"נופי הבשור". עוד תשתתף ג'יהאן ספדי, מנהלת בית הספר אל־מנהאל במג'דל שמס שאיבד שישה מתלמידיו מירי הרקטה למגרש הכדורגל, ועוד.
מועדון אשמורת, מועדון ההטבות והאשראי של חברי הסתדרות המורים והאירוע פתוח לכל העוסקים והעוסקות בחינוך בישראל, כמו גם ליזמים, חברות וארגונים המציעים פתרונות טכנולוגיים, לוגיסטיים, תוכניים וחדשניים לעולמות החינוך וההשכלה בארץ ובעולם.
"ליצור שיח ולהניע שינוי משמעותי"
ארי שטינברג, מנכ"ל אשמורת מבית הסתדרות המורים: "עבורי זה אירוע שמסמל לא רק את השאיפה שלנו לשדרג את מערכת החינוך ולהתאים אותה לעידן המודרני, אלא גם את היכולת לראות את החינוך כמכלול, דבר שבמדינת ישראל מאוד מתקשים בו. הבנו, שאם אין גורם אחד מתכלל, אנחנו נרים את הכפפה ונייצר זירה שבה כל הגורמים שעוסקים בחינוך ייפגשו תחת קורת גג אחת. משם אני מאמין שיתחיל שיח, יצמחו שיתופי פעולה ויוזמות, ובשיתוף פעולה עם כל העוסקים בתחום, נוכל להניע שינוי משמעותי ולספק לכל תלמיד ותלמידה את הכלים הנדרשים להצלחה בעולם המורכב של היום".
ממשרד החינוך נמסר בתגובה: "משרד החינוך דוחה מכל וכל את הטענות המופרכות שהועלו. המשרד פועל באופן מקצועי ואחראי להבטחת המשך הלימודים הסדיר, תוך דאגה מתמדת לרווחת התלמידים והמורים כאחד. כ-70% מהמורים הביעו נכונות לחזור ללמד בצפון, וכמעט 100% מהתלמידים המפונים מהצפון (15,642 מתוך 15,658) משובצים במסגרות חינוכיות. המשרד ערוך להשלמת פערים בכוח אדם באמצעות מורים זמניים במידת הצורך".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו