מי ידאג ליתומי הברזל

בעוד פחות משבועיים תציין מדינת ישראל שנה לאסון הגדול ביותר שאירע בתולדותיה.

אסון שבמהלכו מתקפת טרור רצחנית הובילה למותם של יותר מ־1,000 אזרחים ועוד מאות אנשי כוחות הביטחון. מאות רבות של משפחות נוספו למעגל השכול מאז אותו היום, ובעקבות מלחמת חרבות ברזל שנפתחה בעקבותיו.

ילדים שאיבדו הורה זקוקים למעטפת של תמיכה כדי להתגבר על האסון. היעדר תמיכה מתאימה עלול לגרור שורה של נזקים נפשיים והשלכות ארוכות טווח על חייו של הילד היתום

מספר הילדים היתומים שאיבדו את אחד מהוריהם עומד כיום על 870, ועוד 23 יתומים שאיבדו את שני הוריהם. מספר גבוה ובלתי נתפס של משפחות וילדים שנפגעו אנושות בכל מעגלי החיים. אירועי 7 באוקטובר הותירו את מדינת ישראל להתמודד עם קטסטרופה לאומית וחברתית, שחשפה ברגע אחד כשלים רבים הנוגעים ליכולת לתת מענה מהיר למספר רחב כל כך של נפגעים, וכן חשפה לקונות רבות בדין הישראלי המצריכות תיקון דחוף.

אחד מהכשלים שנתגלו בעקבות המלחמה נוגע למצבם של מי שהתגרשו או שנפרדו לפני האסון, ואז מצאו את עצמם במצב שבו הם לא זכאים לאותן הזכויות כמו משפחות השכול האחרות. קבוצת יתומים זו, נכון להיום, אינה זכאית לאותן הזכויות של אלו שהוריהם היו נשואים.

החוק, בנוסחו הנוכחי, מייצר פערים משמעותיים בין שני סוגי קבוצות היתומים. הפערים הללו אינם רק בגובה התקציבים, אלא גם בנוגע לסל הזכויות המוענקות למשפחות שאיבדו את היקר להן מכל - כגון סיוע בשכר הדירה, סיוע בקניית רכב, טיפול נפשי להורה הנותר ועוד.

ההסדר החוקי הקיים גם לא מעניק כל ביטוי לפגיעה ביכולת ההשתכרות וברצף התעסוקתי של ההורה הנותר, שאינו בגדר אלמן, כתוצאה מהשינוי הדרמטי בנסיבות החיים של היתומים והתא המשפחתי כולו. האפליה הזו בוודאי אינה מוצדקת, והיא חסרת כל הסבר מניח את הדעת.

ברור כי אין שונה מצבה של גרושה שנותרה לטפל לבדה בילדיה ממצבה של אלמנה שנותרה לטפל בילדים. שתיהן חוות קושי דומה, מתמודדות עם אותו נטל כלכלי ומשפחתי גדול של התמודדות לבד עם ילדים שחוו טראומה נוראה, ואין זה משנה מה היה טיב היחסים בינן לבין ההורה שנהרג.

ילדים שאיבדו הורה זקוקים למעטפת של תמיכה כדי להתגבר על האסון. היעדר תמיכה מתאימה עלול לגרור שורה של נזקים נפשיים והשלכות ארוכות טווח על חייו של הילד היתום, דבר המוכר לנו בעמותת "חמניות" מהמפגשים עם הילדים שאנחנו מלווים במרכזי הפעילות שלנו.

ולכן, ברור לנו כי יש חשיבות מכרעת במתן מענה הולם לילדים, כשהבסיס הוא השקעת תקציבים מתאימים ומתן כלים למי שנותר לטפל בהם.

כשבוחנים את מצבם של הילדים היתומים, ודאי שאין זה משנה מה היה הסטטוס המשפחתי של המשפחה ערב האסון. כל מה שחשוב הוא מה נדרש לעשות כדי לסייע למשפחה כולה במלאכת השיקום. כי הרי במה אשמים הילדים הללו?

אתמול עלתה לדיון בוועדת העבודה והרווחה של הכנסת הצעת חוק פרטית של ח"כ אופיר כץ, שנולדה ביוזמתן של משפחות נרצחי הנובה ובסיוע של עמותת "חמניות", שליוותה את המשפחות בהקשר הזה ושמבקשת להביא לתיקון ולהשוואת הזכויות של כלל יתומי המלחמה. הצעת החוק הנוכחית אינה שלמה, והיא מכירה רק בחלק מהזכויות שיש להשוות - אך היא צעד ראשון וחשוב בדרך לתיקון העוול הקיים.

זהו צו השעה, ואי אפשר לדחות את התיקון הזה. הכאב, ההתמודדות והצורך להשתקם ולהצליח לבנות חיים ראויים לא פחותים אצל אותם היתומים, והם לא צריכים לחכות יותר.