תמונת המצב של אנשי הצו

כשחיילים חשים שההקרבה שלהם אינה זוכה להכרה או לתמיכה רחבה, תחושת השליחות שלהם נחלשת.

זה לא תרחיש דמיוני, אלא מה שקורה לנו מתחת לאף.

מחקר מקיף שערכנו בשיתוף ארגון "פנימה" בקרב 1,000 משרתי מילואים משקף פער הולך וגדל: 91% ממשרתי המילואים ענו כי הם חשים אחדות עמוקה בזמן שירותם. אך לצד זה, 83% מהנשאלים דיווחו על פער בין האחדות שהם חשים במילואים לבין זו שהם חווים בעורף, ועוד 58% העידו שתחושת הפילוג פוגעת במוטיבציה שלהם להמשיך לשרת.

ב"אחדות" אין הכוונה לאחידות, אלא להבנה שאנחנו עם אחד מגוון שפועל למען מטרה משותפת. אני אוהבת לחשוב ש"אחדות" מורכבת מהמילים אחווה, חוסן, דוגמה אישית ותקווה. כאשר כל המרכיבים האלה יתקבצו יחד אז תהיה אחדות אמיתית

כמו במערכון הצורב ב"ארץ נהדרת", שבו חייל חוזר משדה הקרב היישר לפילוג שבבית, והתחושות גורמות לו לרצות לחזור לצבא. נתוני הסקר מוכיחים שהקיטוב בחברה הישראלית משפיע ישירות על משרתי המילואים שבחזית.

תמיד היו פה מחלוקות, אך מה שייחד אותנו ממדינות אחרות היתה תחושת הקולקטיב, ההישרדות המשותפת, השייכות למשהו גדול מאיתנו - המדינה והעם היהודי. נאמנות לזהות שהשתמרה אלפי שנים.

אך הגלובליזציה של העשורים האחרונים, לצד הרצון להידמות לעולם המערבי, פיתחו דהייה של הייחודיות שלנו: היחלשות הערכים המשותפים, זלזול בזהות מקומית והתרחקות מהמציאות הייחודית לנו כמדינת ישראל. פיתחנו זהות של קבוצות, מטרות משניות ושפות תרבותיות שונות, והצורך בקולקטיב נחלש. אנחנו כבר לא ממש עם אחד וחברה אחת, אלא סקטורים וקבוצות.

כשהגיעה המלחמה תחושת ה"יחד" היתה מיידית, מפני שמלחמה היא איום הדורש מאמץ משותף. אך עם הזמן גם תחושה זו נפגמה.

שירות מילואים משאיר את השותפים בו בתחושת היחד, מטשטש את הקולות מבחוץ ומנכיח את הדמיון בין ה89% מהמילואימניקים שענו על הסקר מאמינים שאחדות העם הכרחית לניצחון. הלוחמים צריכים אותנו ואנחנו אותם, שלא נהיה כמו מערכון צורב ב"ארץ נהדרת"משרתים. אך חזרה לאזרחות מנכיחה שוב את ההבדלים ומעלימה את המצפן המשותף. לכן הלוחמים צריכים אותנו. אנחנו צריכים אותנו.

89% מהמילואימניקים שענו על הסקר מאמינים שאחדות העם הכרחית לניצחון. זוכרים שדיברנו על מוטיבציה? 77% חשים בתמיכה מחזקת מהעם. המשמעות היא שיש לנו כאן בסיס איתן לבניית השותפות המיוחלת - שהיא קריטית לרוח הגבית ללוחמים. ב"אחדות" אין הכוונה לאחידות, אלא להבנה שאנחנו עם אחד מגוון שפועל למען מטרה משותפת. אני אוהבת לחשוב ש"אחדות" מורכבת מהמילים אחווה, חוסן, דוגמה אישית ותקווה. כאשר כל המרכיבים האלה יתקבצו יחד אז תהיה אחדות אמיתית.

אני וכל צוות קרן משפחת רודרמן, באמצעות יוזמת ברית האחדות והתקווה - המאגדת בתוכה עשרות ארגונים חברתיים משמעותיים - פועלים לצמצום הקיטוב ולהגברת תחושת האחדות בחברה הישראלית בדיוק בשל הסיבות האלה. הסקר צריך להיות קריאת השכמה לכולנו. כשישראל מתמודדת עם סכנה ונלחמת על קיומה, אסור לנו להחליש את החיילים ואת צה"ל. עלינו לשים בצד את המחלוקות ולזכור שהחוסן והאחדות הם המפתח לניצחון. במלחמה הזו, ובכל אתגר בעתיד.