"סכנה מיידית לחיילים ברצועה ולתושבי העוטף": האיום מעזה שצה"ל לא יכול לעצור

בעת הצגת תוכניתו לפינוי עזה מתושביה, תיאר נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ את המצב הנוכחי של הרצועה כ"עיי חורבות" וכמקום ש"מסוכן לחיות בו". מטבע הדברים, תשומת הלב בישראל מופנית לאיום הביטחוני ברצועה, אך לצד זאת, שורה של מפגעים בריאותיים וסביבתיים חמורים מהווים איום ממשי לא רק על אוכלוסיית עזה, אלא גם על אזרחי מדינת ישראל - ובראש ובראשונה על תושבי העוטף והנגב המערבי.

איומים אלו כוללים שורה של מפגעי בריאות קשים, כולל מחלות וזיהומים, שאותם לא ניתן למנוע על ידי תמרון צבאי, ומרגע שיתפרצו יהיו קשים מאוד לטיפול ולמניעה.

"קשה להעריך במדויק את היקף הנזק ברצועה, אבל כולם מסכימים שמדובר בהרס עצום שידרוש עשרות שנים רק לפנות אותו", אומרת גלית כהן, חוקרת בכירה במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS)  ומי שכיהנה כמנכ"לית המשרד להגנת הסביבה עד 2021. "חשוב להבין שמה שקורה בעזה משפיע באופן כמעט מיידי עלינו, ובראש ובראשונה על יישובי העוטף", היא מוסיפה. "לכן, לא משנה מה דעתנו על העזתים, יש לישראל אינטרס גדול מאוד לשיקום הרצועה עם פתרון ארוך טווח, שימנע מהסיכונים שם לחדור לשטחי המדינה".

הפגיעה המסיבית בתשתיות ברצועה באה לידי ביטוי במגוון רחב של סיכונים בריאותיים וסביבתיים. "כאשר האוכלוסייה מתחילה לחזור למקומות שנהרסו, פינוי ההריסות יחשוף גופות – גם של בני אדם וגם של בעלי חיים. ללא תשתיות של פינוי ושל קבורה, יש סכנה מיידית למגפות ולזיהומים קשים ביותר, שעלולים להתפשט במהירות לישראל, במיוחד עם עליית הטמפרטורות, שגם תאיץ את ריקבון הגופות וגם תביא זבובים ויתושים מעבירי מחלות", מסבירה כהן. "זה סיכון מיידי לחיילים שנמצאים בתוך הרצועה וגם לתושבי העוטף בישובים הקרובים והרחוקים יותר".

מחלות מדבקות וחומרים מסוכנים

דוח של מכון ערבה שפורסם ביוני 2024, סוקר את שורת המפגעים והסכנות הסביבתיות בעקבות מלחמת חרבות ברזל. בין היתר מתייחס הדו"ח לתוצאות הפגיעה בתשתיות המים, בתשתיות האנרגיה ובמבנים.

הרס של תשתיות מים וביוב יוצר סכנה מיידית לחדירת זיהומים למי התהום. כשאין תשתיות להספקת מים, רבים מהתושבים ברצועה נסמכים על חפירת בורות שאיבה ונחשפים למים מזוהמים שמגבירים את הסכנה להתפרצות של מחלות מעיים מדבקות ואף של כולרה.

"לישראל יש אינטרס גדול מאוד למנוע התפרצות של מחלות כאלה, כי הסיכון להתפשטות מגפות לשטח המדינה הוא מיידי", מסבירה כהן.

"ברור שלא ניתן לעבוד מול חמאס ששולט כרגע ברצועה", אומרת כהן. "מצד שני, כל עוד לא יהיה גוף מוסכם שייקח את ניהול הרצועה לידיים, הסכנות רק ילכו ויגדלו".

"בעיה נוספת וחמורה לא פחות היא הטיפול בפסולת. אין היום בעזה אמצעים לפינוי פסולת, והפתרון שלהם הוא שריפה. זה תהליך מזהם ומסוכן – שכמובן לא נשאר בגבולות הרצועה", מסבירה כהן.

עד אפריל 2024 הצטברו בעזה כ-37 מיליון טון של פסולת, וההערכות הן שייקח כ-14 שנים לפנות אותה, בעוד כמות גדולה ממנה עשויה להיות רעילה.

חומרים רעילים בפסולת עלולים לזלוג למי התהום. גם שאריות של חומרי נפץ שבהם נעשה שימוש במלחמה נגד ארגון הטרור חמאס, מכילות חומרים מסוכנים, שמחלחלים לאדמה ולמי התהום. "חשוב להבין שגם במקרה הזה, הזיהום לא נשאר בהכרח בגבולות הרצועה", אומרת כהן ומסבירה שהדבר עלול לפגוע בבריאות וביכולת לשקם את החקלאות באזור בעקבות זיהום הקרקעות.

בנוסף, בתחילת המלחמה הושבת מפעל הטיפול בשפכים ברצועה, מה שהוביל לזרימה עצומה של ביוב לים. "השפכים זורמים לים ומגיעים ישר לחופים שלנו, וזה כבר הביא להשבתה של מתקן ההתפלה באשקלון בתחילת המלחמה", אומרת כהן. "כרגע, אין הזרמה לים כי לא קיימת שם מערכת לאיסוף של הביוב והוא זורם ברחובות ומחלחל לקרקע, אבל ברגע שהתושבים יתחילו לשקם את מערכת הולכת הביוב ללא מתקן לטיפול בשפכים – כל הביוב יחזור לים ואיתו כל ההשלכות של זה עלינו".

הזרמת הביוב מעזה עלולה לזהם את החופים, לפגוע בדגה (כולל דגי המאכל) ולהשבית שוב את מתקני ההתפלה בישראל.

"ישראל חייבת להתחיל לפעול"

לדברי כהן, לצד הסיכונים העצומים שנשקפים מרצועת עזה, קיימות גם שפע של הזדמנויות כלכליות וטכנולוגיות. "הפוטנציאל בעזה הוא עצום, גם לחברות ישראליות שמתמחות בפתרונות 'אוף-גריד' להספקת אנרגיה מתחדשת, כמו פאנלים סולאריים, מערכות ביו-גז להמרת פסולת ביתית לחשמל ועוד. אלו פתרונות מצוינים שכבר מיושמים במדינות באפריקה ומאפשרים פתרון בסיסי ומיידי של ניהול משקי בית, ללא תשתיות גדולות של חשמל ואפילו ביוב", היא מסבירה. "אבל לשם כך נדרש קודם כל פתרון מדיני ארוך טווח שיבטיח את כדאיות ההשקעה. אם המלחמה תתחדש שוב, גם בעוד כמה שנים, אז כל התשתית הזאת תיהרס שוב".

לדברי כהן, בפגישה שקיים ה-INSS בדצמבר 2023 בהשתתפות נציגים של משקיעים ושל מדינות שמעוניינות לקחת חלק בשיקום הרצועה ב"יום שאחרי" שלטון חמאס, אמרו הנציגים במפורש שללא תוכנית ארוכת טווח עליה ישראל תסכים, הן לא ינקטו שום פעולה, מתוך הבנה שקיימת סבירות גבוהה שכל השקעה כזאת תרד לטמיון בסבב הלחימה הבא.

"אי אפשר לנתק את הקשר בין שיקום הרצועה לבין מהלך פוליטי-מדיני שיקבע איך ישראל רוצה לראות את המקום הזה בשנים הבאות. חייב להיות מישהו שינהל את זה ושאפשר לעבוד מולו. ברור שזה לא חמאס; השאלה היא מי כן?" אומרת כהן. "ישראל היא זאת שחייבת לקבל את ההחלטה ולהתחיל לפעול, לא רק מתוך רצון לשקם את רצועת עזה, אלא קודם כל מתוך רצון למנוע את הסיכונים החמורים שמאיימים עלינו משם", היא מסכמת.

הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה