ציר פילדלפי ממתין לתושבי עזה

"בושה, בושה", צעקו השבוע מפגינים בקהיר נגד השלטון, "מצרים, מצרים, פתחי את המצור" (הסרטון עלה בערוץ הטלגרם של גיא בכור, Gplanet, ב־15 בינואר). בהנחה שהדיווח מדויק, לפנינו התפתחות מעניינת, גם אם מינורית. מדובר בחידוש מרענן, על רקע העובדה שכבר שנים ישראל מואשמת על ידי שונאיה וחורשי רעתה כאילו היא הטילה מצור על רצועת עזה. והנה - דווקא המפגינים בקהיר, שלא חובבת הפגנות נגד השלטון, מבהירים מי היא המדינה שאחראית כרגע על הטלת מצור אכזרי במיוחד, אנטי־הומניטרי, על רצועת עזה.

לפני שלושה חודשים, ב־18 באוקטובר, הזהיר א־סיסי שהוא יקרא לבני עמו להפגין נגד מעבר האוכלוסייה מרצועת עזה לצפון סיני. באותו השבוע פרצו במצרים הפגנות ברוח השלטון המצרי, ובהן נשמעה קריאה בסגנון "תיפול ישראל, סיני אינה חלופה" (אופיר וינטר, INSS, 22 באוקטובר). באותו הדיווח הוסבר כי החשש המצרי הלך והתעצם "עקב התבטאויות מנותקות מהמציאות של גורמים רשמיים ולא רשמיים בישראל בנושא".

הכוונה ב"התבטאויות מנותקות מהמציאות" היתה למסמך שפורסם במסגרת המשרד לענייני מודיעין, שהתמקד באפשרות העברת חלק מאוכלוסיית עזה לצפון סיני - רעיון שעליו חזרה השרה גילה גמליאל רק לאחרונה. כעבור כמה שבועות פרסמו חברי הכנסת דני דנון ורם בן ברק מאמר משותף בחו"ל, באנגלית, שבו הוצעה אותה אפשרות בדיוק.

התבטאויות "מנותקות מהמציאות" הן שלב ידוע במה שמכונה "חלון אוברטון". התיאוריה מבהירה כיצד מעמדו של רעיון כלשהו עובר שינוי משמעותי - ממעמד בלתי מקובל לחלוטין, ממש מוקצה, דרך הפיכתו "רק" לקיצוני, אך כזה שדנים בו; לאחר מכן לסביר; ועד למעמד של רעיון לגיטימי, ואף למדיניות מעשית. האתגר הגדול הוא כיצד לפתוח את החלון, להרחיב אותו ולהכניס רעיון לטווח האפשרויות הלגיטימיות והסבירות.

לפני המלחמה הרעיון של העברת לפחות חלק מאוכלוסיית עזה לסיני היה בלתי רלוונטי בעליל. התנגדות מצרית נחרצת מגובה בהתנגדות בינלאומית מוחלטת, לצד התנגדות ישראל עצמה, הוציאה את האפשרות מחוץ לטווח הרעיונות. הטבח הברברי המזעזע, בשילוב ההכרה במעורבותם של "בלתי מעורבים" לכאורה, בתוספת ההכרה שחמאס הוא תוצר של האוכלוסייה, ולא כוח חיצוני שנכפה עליה - שינו את המצב מיסודו.

חלון האפשרויות נפתח. לא עוד "קיצונים הזויים" שמעלים רעיונות "מנותקים מהמציאות" לכאורה ללא היתכנות, ולא עוד ויכוח בין ימין לשמאל. הפעם, כאמור, הרעיון מופיע במסמך במשרד לענייני מודיעין, ובמאמר משותף של ח"כים ממחנות שונים בעיתון חשוב בחו"ל. מדברים על זה, החלון נפתח, והרעיון נכנס למסגרת הסביר.

חלון האפשרויות נפתח. לא עוד "קיצונים הזויים" שמעלים רעיונות "מנותקים מהמציאות" לכאורה ללא היתכנות, ולא עוד ויכוח בין ימין לשמאל. הפעם, כאמור, הרעיון מופיע במסמך במשרד לענייני מודיעין

"חלון אוברטון" לא נפתח רק אצלנו. היו כבר דיווחים על ניואנסים חדשים, דקים, אצל חלק מהדוברים המצרים בחודשים האחרונים. ההפגנה השבוע היא שלב נוסף בהרחבת החלון. כמה גורמים שהצטברו יחדיו מקדמים את האפשרות, שרק לפני המלחמה היתה לחלוטין מחוץ לטווח. ככלל, אזרחים עוזבים אזורי לחימה ונעים לארצות אחרות בכל מצב דומה בעולם, כולל מיליוני מוסלמים רק בעשור האחרון. רבים מאוכלוסיית עזה מקפידים לשמור על מעמדם כפליטים כבר 75 שנים, ומצרים עצמה משתמשת בהם כאמצעי נגד ישראל. לא ייתכן שמי שממילא רואה עצמו פליט יקדש דווקא את ביתו שמול בארי וכפר עזה, ויסרב לימת ברדוויל שבצפון סיני. רוב שטחה של רצועת עזה הפך למקום בלתי ראוי למגורים בטווח הנראה לעין; ולבסוף, בשל הלחימה התרכזו רוב התושבים בדרום הרצועה, קרוב מאוד לגבול עם מצרים. מה יותר הומניטרי ממעבר זמני לצפון סיני?

ציר פילדלפי, הגבול בין רצועת עזה למצרים, ממתין להרחבת "חלון אוברטון" בידי צה"ל. כשזה יקרה - הדבר יהדהד שנים בקרב אויבינו.