הם רצחו משפחות שלמות בדם קר, והעולם שתק. הם חטפו תינוקות וילדים וקשישות וקשישים, והעולם המשיך להתעלם. רק כשנחשפו העדויות הקשות על אלימות מינית ואונס של נשים ישראליות בידי מחבלי חמאס - משהו התחיל לזוז שם, אצל אנשי האו"ם ומובילי דעת הקהל.
כ־1,400 נרצחים וכ־240 חטופים לא עשו את מה שעשו העדויות והתמונות המוכיחות כי ב־7 באוקטובר גופן של נשים ישראליות חולל בברוטאליות חייתית ולעיני כל בידי גברים שחיים בעזה, מקום שבו נשים לא לובשות מכנסיים קצרים ברחוב. איך קרה שדווקא אלימות מינית גורמת לכך שהעולם יקשיב לישראל? כיצד ייתכן שתמונות של משפחות שלמות שנרצחו ושל ילדים שנחטפו גרמו לעולם להפנות מבט - אבל סיפורי אונס הביאו אותו ממש להסתכל?
הרי אם היו נחטפים ילדים ותינוקות צרפתים או בריטים או אוקראינים - העולם היה כמרקחה. כשנערות ניגריות נחטפו בידי ארגון הטרור בוקו חראם באפריל 2014, הקמפיין לשחרורן התפשט כאש בשדה קוצים, ולא היה ידוען או מוביל דעת קהל שלא פרסם משהו עם ההאשטאג "החזירו את הבנות שלנו".
אך כשנערות ישראליות נחטפו, אותם האנשים שבקלות רבה התייצבו לצד הנערות הניגריות, או לצידה של ריחאנה ג'עברי, צעירה איראנית שנגזר עליה גזר-דין מוות לאחר שרצחה את התוקף שלה, מילאו פיהם מים, או גרוע מכך - מצאו דרך לבקר דווקא את ישראל.
הסיבה לכך היא לא רק כפל המוסר של הקהילה הבינלאומית, אלא גם העובדה שלאלימות מינית כלפי נשים יש כתובת. יש בעולם אלפי ארגוני נשים, יש נשים שהותקפו והפכו לסמל המאבק, ויש רבות שחוו אלימות כזאת או אחרת מגברים, מה שהופך את הנושא נגיש וקרוב הרבה יותר. תנועת מי־טו חוללה מהפך עולמי, והפכה את הפגיעה שחוו נשים ממקור לשתיקה ולבושה למקור העצמה, מתוקף היכולת לשתף ולסייע למיגור התופעה.
כך נוצרת מחויבות מצפונית: אם נפגעתי אי־פעם ודרשתי שיאמינו לי - אני לא יכולה לא להאמין לאחרות, ואני לא יכולה לדרוש דין אחד לעצמי ודין אחר לבחורה שבאה לבלות ב"נובה". כולנו נשים. דווקא בתחום הזה כפל המוסר הוא בלתי נסבל.
הרי אם היו נחטפים ילדים ותינוקות צרפתים או בריטים או אוקראינים - העולם היה כמרקחה. כשנערות ניגריות נחטפו בידי ארגון הטרור בוקו חראם באפריל 2014, הקמפיין לשחרורן התפשט כאש בשדה קוצים, ולא היה ידוען או מוביל דעת קהל שלא פרסם משהו עם ההאשטאג "החזירו את הבנות שלנו"
לכך נוספת עוד סיבה: אקטיביסטים וארגונים מרחבי העולם יכולים להאשים את צה"ל בכל - הפעלת כוח מופרזת, פגיעה לא מידתית בבלתי מעורבים, התעמרות באוכלוסייה תחת שליטה צבאית. אך חיילי צה"ל מעולם לא הואשמו או יואשמו באונס, וגם המנוולים ביותר מקרב אויבינו לא יטיחו בהם האשמה כזאת. אונס הוא לא חלק ממוסר הלחימה הישראלי.
הישג דיפלומטי משמעותי: נמנע כינוס אנטי-ישראלי של המדינות החתומות על אמנת ז'נבה
"אחי מן השריון": שיר חדש מנציח את נריה זיסק ז"ל, הקצין שהאמין שהכל אפשרי
פרסומת | דור ההמשך: בוגרי נבחרות המדעים מגדלים את מדעני העתיד
"סכנה מיידית לחיילים ברצועה ולתושבי העוטף": האיום מעזה שצה"ל לא יכול לעצור
דיווח: התקדמות בשיחות בין ארה"ב לחמאס על המעבר לשלב ב'; גורם מדיני: "לא מכירים"
ולכן, חייב לצאת כל המידע על פגיעות מיניות שביצעו מחבלי חמאס בשבת הארורה ההיא. תמונות, סרטונים, עדויות - כל מה שיש בידינו צריך להיות מוצג לעולם בכלל, ולנשות העולם בפרט. זה נשמע נורא, אבל בסיטואציה הנוכחית זה הסיפור שישראל צריכה להבליט. ההפגנות מול האו"ם והלחץ על משפיעניות ועל נבחרות ציבור חייבים להימשך, תחת המסר הברור: אם את רוצה שיאמינו לך - תאמיני לנו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו