חמש שנים עברו מאז הייתי מח"ט במבצע צוק איתן. חמש שנים שנראות רחוקות מאוד, אבל גם קרובות מאוד.
כשאתה בתוך שטח הרצועה עם חייליך, הדבר היחיד שאתה חושב עליו הוא איך עושים כל הזמן יותר, ומגיעים למקסימום הישגים במינימום מחיר. המשפחה שלך בשלב הזה היא החיילים שלך, לא המשפחה האורגנית שמחכה בבית, שאליה אין לך כל כך זמן להתגעגע.
נכנסנו לרצועה ביום חמישי בשעה עשר בלילה. בשעות הראשונות מקומי היה במיפקדת החטיבה, שהיתה סמוכה לגדר, שם השליטה והבקרה טובות הרבה יותר. בהמשך הבנתי שהמקום הנכון עבורי הוא עם הטנק שלי בסמוך לגדר, שם אוכל גם לתזמן בין כל הכוחות וגם לראות במו עיניי את כל ההתרחשויות.
לצערי, שילמנו גם מחיר. סרן נתן כהן ז"ל היה הטוב שבמפקדי המחלקות בחטיבה 401. בכל ביקור באימון, בכל סיור מבצעי ברצועת עזה, הגעתי למחלקה שלו. הוא היה מ"מ ותיק, אחרי תקופת שירות בהדרכה, והגיע לגדוד כשהוא נחוש להצטיין ולהצליח. הוא היה קצין מבריק עם עתיד מבטיח לפניו. נתן התייחס לחייליו ממש כמו אל אחיו הצעירים וכשמו כן היה מלא נתינה. נתן הוביל את מחלקתו, שולט כמו תמיד ללא עוררין במרחב. למרות איומי הצליפה נשאר במקומו, תפעל את מקלע המפקד וייצר הגנה ואבטחה לכוחות החי"ר וההנדסה. את נתן השיג כדור צלף מטווח רחוק, עת עמד נמוך בצריח הטנק. זה היה אגרוף בבטן: אתה יודע שבמלחמה יש נפגעים, אתה לא ממש מוכן לכך. נתן ז"ל היה החלל היחיד של חטיבה 401 בצוק איתן.
בצד החיובי, אחד הלקחים המרכזיים שלי כמפקד חטיבה ממבצע עמוד ענן היה לוודא שהמפקדים שלי יודעים "לחייך לשינויים", כמו שקראתי לזה: להיות מוכנים כל העת לאירועים לא צפויים, לדעת להרגיש טוב בתוך חוסר ודאות, להכיר היטב את היחידות הנלחמות לצידך, אך לא להיות מופתע אם פתאום תקבל יחידה חדשה שאינך מכיר. בסיום הלחימה, לאחר שעברנו כמה גזרות והשמדנו כמה מנהרות, דיברתי עם מפקדי הפלוגות שלי בחטיבה. לשאלה שלי איך הכנו אותם למלחמה השיבו: "לימדת אותנו לחייך לשינויים, היו הרבה כאלה ואנחנו חייכנו וניצחנו".
תא"ל סער צור, המפקד היוצא של מל"י | מח"ט 401 של השריון בצוק איתן
