מי אשם ביוקר המחיה?

דוח של ה־OECD לשנת 2022 הראה שישראל היא המדינה היקרה ביותר בין מדינות ה־OECD במונחים דולריים. הדוח לא מראה את התמונה המלאה - אחרינו בדירוג נמצאות שווייץ, איסלנד וארה"ב, ואת הרשימה סוגרות אינדונזיה, קולומביה, הודו וטורקיה.

יש קשר בין כמה מדינה עשירה לכמה שהיא יקרה, זהו קשר הגיוני כי במדינות עשירות השכר גבוה והנדל"ן יקר. אנשים רוצים, בגדול, לחיות במדינות עשירות ויקרות, ולא במדינות עניות וזולות. אך ישראל לא נמצאת בראש המדינות היקרות כי היא העשירה ביותר, היא נמצאת שם בגלל שיש חוסר הלימה בין העושר שלנו, שמתבטא בפריון העבודה שלנו (כלומר השכר) לבין עלות המוצרים אצלנו. כדי לשנות את האנומליה הזו אנחנו זקוקים למדיניות שתהיה מוכוונת להקטנת יוקר המחיה.

הבעיה היא שלא ניתן להפחית את יוקר המחיה באמצעים מלאכותיים ולא ניתן להקטין את יוקר המחיה מבלי לשלם מחיר פוליטי.

שתי סיבות מרכזיות גורמות לשיתוק בתחום הזה: הראשונה, התפיסות השגויות שלנו לגבי יוקר המחיה עולות תמיד בקנה אחד עם המפלגה שאנחנו אוהבים. התפיסות שלנו לגבי האשמים ביוקר המחיה תמיד יהיו קשורות להתנהגות של היריבים הפוליטיים שלנו. אף אחד לא יחליף מפלגה כי יקר לו בסופר, כי אתם מצביעים לפי הרפורמה המשפטית או המצב הביטחוני או מי צעק על מי באוטובוס או המשהו המדיני שקורה עכשיו.

נתניהו היה שר האוצר הטוב ביותר בהיסטוריה של המדינה, הוא הציל אותנו מקרנות הפנסיה ההסתדרותיות הגירעוניות, הוביל ליברליזציה במט"ח, ביצע רפורמות בקצבאות והעלה את ישראל על הפסים הנדרשים להצטרפות ל־OECD, אותו ארגון שהיום יריביו מרבים לצטט.

אך נתניהו לא תוגמל בקלפי ולמד את הלקח. כשאף אזרח לא מוכן לשלם מחיר פוליטי, אז אף פוליטיקאי לא ייתן תמורה פוליטית.

הסיבה המרכזית השנייה היא מוסדית - מאחורי כל שקל של פער במחיר מוצר כלשהו, עומד מוסד פוליטי־כלכלי שמרוויח את השקל הזה. המוסדות הללו מכירים את המשחק, ונמצאים בו מאז קום המדינה. כל ביקורת עליהם תגרור תגובת נגד חזקה.

אחת הסיבות ליוקר המחיה היא הרמה הנמוכה של המורים בישראל, מה שמשפיע על איכות הלימודים ועל כישורי העבודה העתידיים של התלמידים, אך מי שמעז לדבר על רפורמה כלשהי מותקף ומושתק על ידי ארגוני המורים החזקים. מי שמדבר על פטורים והטבות מס לתעשיינים חזקים מותקף ומושתק בטענות של הגנה על עובדים (עובדים שבפועל משמשים מגן אנושי למפעלים כושלים).

מי שמדבר על תרומתה של ההסתדרות להעברת עושר עצום בכפייה מעובדים חלשים לוועדים חזקים ולמנגנונים ביורוקרטיים מנופחים, מותקף ומושתק כאילו הוא נגד עבודה מאורגנת. מי שבעד יבוא חופשי של חלב, ביצים או סתם מזון - מותקף ומושתק כאילו הוא זה שמשמיד את החקלאות הישראלית.

מי שמנסה להסביר שחינוך חינם לגיל הרך הוא סובסידיה עצומה לחרדים, מותקף ומושתק כאילו הוא נגד חינוך.

לא משנה איזה פתרון יוצע ליוקר המחיה - יהיה מוסד ביורוקרטי, פקידותי, הסתדרותי, או פוליטי שיסביר למה הפתרון הזה לא מתאים. ואם יימצא הפוליטיקאי שינסה בכלל להבין את הפתרונות, יוסבר לו על ידי אותם המוסדות שלא שווה לו לשלם את המחיר הפוליטי, כי הוא לא יצליח ברפורמות שלו ולא יתוגמל בקלפי.

ישראל היא המקום האחרון בעולם המערבי שיש בו מכסות חלב וביצים, שיש בו קרטל עבודה מאורגנת, שיש בו מכון תקנים ריכוזי כל כך, שהחינוך והתחבורה נשלטים על ידי פקידים וועדים, שהרווחה בו סקטוריאלית, שחסמי הדיור בו רבים כל כך, וכנראה זה גם המקום היחיד בעולם שבו האזרחים לא רואים את הקשר הישיר בין הסיבות ליוקר המחיה ליוקר המחיה עצמו.