כשהייתי ילד קטן קיבלה אמי, נעמי שמר זיכרונה לברכה, טלפון.
ניכר היה מתגובתה שהשיחה הקצרה הסעירה אותה מאוד. לשאלתי "מה קרה?" היא ענתה בייאוש: "בונים את מרכז הקניות הגדול הראשון בארץ, והמנוולים האלה רוצים לקרוא לו דיזנגוף סנטר. אני הצעתי שיקראו לזה 'לב דיזנגוף', ועכשיו הודיעו לי שהצעתי לא התקבלה". לשאלתי "למה זה כל כך אכפת לך?", היא ענתה בפשטות: "כי אם זה יהיה באנגלית, הכל כאן יהיה באנגלית".
נזכרתי בשיחה ההיא כשראיתי את השלט "שבוע הספר העברי" בכניסה ליריד במתחם התחנה בירושלים. המילה "עברי" הפתיעה אותי, וההפתעה הזו הוכיחה לי שאמא צדקה: גייסות הקוסמופוליטיות שדיזנגוף סנטר היה ראש הגשר של נחיתתם בארץ ניצחו.
רוטמן הגיע לאירוע שבוע הספר בת"א // צילום ארכיון: אבי כהן
הם הפכו את העברית לזן בסכנת הכחדה שצריך לייצר לו שמורת טבע בעלת גבולות מוגדרים בזמן, ולכן זה לא סתם "שבוע הספר" אלא שבוע הספר העברי.
השנה הגעתי לשם לראשונה כסופר, ולפיכך הייתי גם בתל אביב וגם בירושלים. מהר מאוד הבנתי שלעמוד בדוכן ולעשות נפשות לספר שלי זה לא בשבילי וירדתי למדרון אחורי - לכיכר הקטנה שנוצרה בין הדוכנים של הוצאת הספרים שלי, ושבה התקבצו אלה מבין הסופרים שגם להם לא התחשק להעיד על עיסתם.
זה סיפק לי מבט מהצד על שמורת הטבע של העברית, וכאן דווקא יש סיבה טובה מאוד לאופטימיות: אנשים, מכל המגזרים ומכל הגילים, נדחקו בהמוניהם למתחם היריד, ואיכשהו הדוחק לא השפיע לרעה על האווירה: כל מי שבא בשערי שבוע הספר כאילו השיל מעליו לפתע את מעטה הישראליות העצבנית והמיוזעת והתמסר לאווירת החג - וחג, עם כל הכבוד, מרגישים בלב, בטח לא בסנטר.
האם לעברית מגיע חג משלה? בהחלט! שפה היא דרכה של כל תרבות לחוות את העולם, והעברית מלאה אוצרות שזר מלבדנו לא יבין:
לאחרונה שמעתי את סדרת ההרצאות של ד"ר ג'ורדן פיטרסון על ספר בראשית, ולמרות שמדובר באדם בעל אינטלקט חריף ותובנות מעניינות לא יכולתי שלא לרחם עליו: מי שקורא "in the beginning god made…" - לא באמת קורא בתורה. "בראשית" זה לא "in the beginning" ו"ברא" זה לא "made". בתוך המילה "ברא" מתחבאת, למשל, גם הזיקה למילה "בריא" - ללמדך, כבר במילה השנייה בתורה, שכל מה שנברא הוא בריא, כלומר שלם כפי שהוא. לך תסביר את זה לג'ורדן פיטרסון.
האהבה המשותפת לשפה העברית ולדרך שבה היא חווה את העולם היא בעיניי סיבת העומק לחגיגיות ולאחווה בין האנשים שמאפיינות את האווירה המיוחדת של שבוע הספר.
מכיוון שכך אני לא יכול שלא לתהות: לו היינו שומרים יותר על העברית, מתעקשים על ה"לב" ודוחים את השתל הזר של ה"סנטר", ולא רק למשך שבוע אחד בשנה - אולי גם העברית מצידה היתה שומרת טוב יותר עלינו: אולי עם שמרגיש שיש לו אוצר משותף כל ימות השנה לא היה מידרדר לתהומות שנאת האחים של השנים האחרונות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו