איפה הכסף של השיקום?

תהליכי השיקום פועלים בדרום ובצפון, ומיליארדים זורמים לתמיכה באזורים ובקהילות הפגועות - הן מהחברה האזרחית ומהפילנתרופיה, הן מתקציבי החירום המשמעותיים שהקצתה הממשלה עצמה. התגייסות זו מעידה על הסולידריות העמוקה בחברה הישראלית, אך גם מציפה שאלה מהותית: האם המשאבים העצומים מגיעים ליעדם באופן אופטימלי?

בואו נדמיין מסעדה משפחתית שהצנרת שלה דולפת, ובעליה מנגבים שוב ושוב את הרצפה במקום לתקן את הצינור. כך מתנהלות המערכות הציבוריות בישראל: אנחנו מגייסים משאבים מרשימים למענה מיידי, אך המנגנונים שאמורים להוביל את המשאבים ליעדם חלודים ודולפים.

"תשתיות ציבוריות" אינן רק גשרים וכבישים, הן גם המערכות הפנימיות של השירות הציבורי: תהליכי גיוס והכשרת עובדים יעילים, מערכות רכש מתקדמות שחוסכות זמן וכסף, יכולות תכנון אסטרטגי שמאפשרות ראייה ארוכת טווח, מערכות דיגיטליות שמחברות בין יחידות ממשל שונות. כמו צנרת ביתית שאיננו רואים, אלו הן המערכות שמאפשרות לכל השירותים החיוניים לזרום ביעילות. ניסיון העבר הראה שוב ושוב: איכות המנגנון הממשלתי היא ההבדל הקריטי בין הצלחה לכישלון, במיוחד בעיתות משבר. האמת הפשוטה היא שיעילות של מנגנון ממשלתי אינה מותרות - זוהי איכות החיים שלנו, ולפעמים אלו החיים עצמם.

שדרוג המערכות הציבוריות הוא הרבה יותר מאשר עניין של יעילות אדמיניסטרטיבית. זו הדרך שלנו לבנות אמון בין הציבור למוסדות המדינה. כשאזרחים פוגשים מערכת שעובדת חלק ומספקת שירות מעולה, זה מחזק את הביטחון שלהם במערכת ואת תחושת השותפות בחברה.

צריך להגיד את האמת: לרוב לא אוהבים להשקיע בתשתיות - אין סרטים לגזור, אין פרצופים מרוצים, ולרוב גם לא אומרים תודה. ובכל זאת, החיים שלנו מעוצבים על ידי איכות ההשקעות בתשתיות העבר - הדרך שבה אנחנו מקבלים שירותי רפואה, החינוך של ילדינו, ואפילו השאלה אם וכמה זמן נעמוד בפקקים בדרך לעבודה. שיפור היעילות של עבודת המנגנון, גם במעט, יכול לייצר ערך גדול עשרות מונים - השקעה המחזירה את עצמה שוב ושוב לאורך זמן.

אפשר לחשוב על זה כמו על השקעה במערכת ההשקיה של גינה. בתחילה היא יקרה ולא נראית, אבל לאורך שנים היא חוסכת מים, זמן וכסף ומניבה גינה פורחת. כך גם השקעה בתשתיות הפנימיות של השירות הציבורי - היא מניחה יסודות איתנים שישרתו את החברה כולה לאורך זמן רב.

אם המלחמה הנוכחית לימדה אותנו משהו, זה שהקשר בין מערכת ציבורית חזקה לבין חוסן חברתי הוא בלתי ניתן להפרדה. יכולתה של החברה להתמודד עם אתגרים מורכבים מושפעת ישירות מאיכות המנגנונים שלה. כפי שדוח ועדת טרכטנברג הבהיר כבר ב־2011: "קיומו של שירות ציבורי איכותי המתפקד ביעילות ובהוגנות הוא תנאי הכרחי לשגשוג ולפיתוח חברתי וכלכלי".

בפנינו הזדמנות נדירה. הנכונות חסרת התקדים להשקיע במערכות הציבוריות, יחד עם ההבנה העמוקה של חשיבותן, יוצרת רגע היסטורי לשינוי אמיתי. זה הזמן לרתום את כל הכוחות החיוביים בחברה - הממשלה, הפילנתרופיה והמגזר העסקי - לטובת מאמץ משותף בהשקעה חכמה בתשתיות הבלתי נראות.

כדי שהכסף לא יישפך מהצנרת הדולפת, יש להשקיע בבניית הצנרת הנכונה. זו השקעה בעתיד של כולנו. היא תבטיח שבשעת החירום הבאה נוכל להגיב טוב יותר. אך מעבר לכך, היא תשפר את איכות החיים של כולנו בשגרה, ותחזק את היסודות שעליהם בנויה החברה הישראלית. האם נבחר להשקיע בתשתיות הבלתי נראות - או שנמשיך לנגב את הרצפה?

הכותב הוא מנכ"ל ארגון תשתית, הפועל לקידום שירות ציבורי מקצועי ואפקטיבי. הארגון מפתח פתרונות לשיפור עבודת המנגנון הממשלתי, ופועל להעלאת המודעות לחשיבותו של השירות הציבורי בחברה הישראלית