שקט תעשייתי לא יעצור את הטרור

בגל הפיגועים הנוכחי מערכת הביטחון ממשיכה להציע לנקוט אותן הפעולות המוכרות - גירוש מחבלים על משפחותיהם, שלילת אזרחות והריסת בתים בן־לילה. אך פעולות אלו לא יועילו, כל עוד ייוותרו על כנן אותן הקונספציות השגויות שבהן נתלית מערכת הביטחון, ושמסכלות, אם במתכוון ואם לא, את מיגור הטרור. אם נרצה לנצח את הטרור, שעלה בשנה שעברה בחיי 31 אזרחים, וכבר בחודש הראשון של השנה בחיי תשעה - יהיה צורך לשנות את הקונספציות לאלתר, ויפה שעה אחת קודם.

ראשית, חייבים להפנים שאין דבר כזה "מחבל בודד". ההנחה שמאחורי רוב הפיגועים עומד מחבל בודד, ושמכאן נובע חוסר היכולת לסכלם על ידי כוחות הביטחון, היא שגויה. הטענה שלפיה לא ניתן לעצור אדם שקם בבוקר, לוקח סכין ויוצא לדקור אזרחים - היא שגויה. מאחורי כל מחבל עומד ארגון טרור. לרוב אלו חמאס והג'יהאד האסלאמי שמגייסים את המחבלים, מסיתים אותם לטרור, מדריכים ומאמצים אותם אליהם לאחר הפיגוע.

ארגוני הטרור משתמשים באשליה של "מחבל בודד" כדי לפגוע בישראל מבלי לקבל אחריות ישירה. "ללכת עם ולהרגיש בלי". חמאס והג'יהאד האסלאמי מצאו במדיה החברתית כלי לשגר את תומכיהם למעשי טרור ורצח נגד מטרות ישראליות, ולאחר מעשה - נהגו לקבל אחריות מרומזת בלבד, המובנת רק לקהל היעד הפלשתיני. כיום פועלת בשטחי הרשות ויו"ש תשתית טרור מתוחכמת ומאורגנת, המכירה היטב את השטח ומקבלת סיוע, נשק והדרכה. וכבר הוכחנו בארגון שורת הדין בביהמ"ש הפדרלי בארה"ב שאין דבר כזה "זאב בודד", אלא להקת זאבים שתומכת, מסייעת ומספקת את האמצעים לביצוע פיגועי הטרור, לעיתים אף בתמיכת איראן וסוריה.

כמו כן, ארגוני הטרור מחוץ לחמאס ולג'יהאד האסלאמי עדיין חיים, נושמים ובועטים. הטענה, למשל, שארגון "חללי אל־אקצא" כבר אינו פעיל, מוטחת אל קרקע המציאות, כי מחבליו משולבים במנגנוני הביטחון של הרש"פ בעקבות "הסכמי המבוקשים". להסכמי המבוקשים הגיעה ישראל כדי לאפשר לרש"פ להעסיק אותם מחבלים משוחררים מגדודי חללי אל־אקצא ולשלבם במנגנוני הביטחון שלה. כך נוצרה האשליה שהארגון חדל מלהתקיים, אך זו טעות גמורה. המחבלים מג'נין שביצעו את הפיגוע בדיזנגוף, למשל, הם בניו של קצין במשטרה הפלשתינית שזוכה לאהדה ולהאדרה בקרב בכירי הרש"פ. הפיקציה שגדודי חללי אל־אקצא חדלו מלהתקיים גורמת לאיבון ולסירוס כוחות הביטחון בפעולות נגד הארגון, ונגד אבו מאזן האחראי לו.

כך גם לגבי הטענה שדאעש איבד לחלוטין מכוחו וחדל להיות שחקן משמעותי. דאעש אולי לא קיים עוד כארגון, אך כרעיון - הוא מעולם לא היה חזק יותר. ההצטרפות לדאעש היתה תמיד רעיונית ווירטואלית, כמעט ללא השתתפות פיזית. רוב חברי הארגון לא השתתפו באימונים ובהדרכות, הם לא הגיעו לסוריה ולעיראק כדי להיפגש עם אל־בגדדי, אלא ספגו את רעיונותיו באינטרנט ויצאו לבצע פיגועים. נוכחותו של דאעש ברשתות החברתיות רק הולכת מתעצמת. מאות אלפי צעירים סופגים את רעיונותיו, ומערכת הביטחון לא צופה בזאת בעיניים כלות. הרעיון שדאעש לא קיים עוד הוביל את כוחות הביטחון להתעלם לגמרי מפעולות נאמניו.

כמו כן, חייבים להיפרד אחת ולתמיד מהאשליה שמתן שוחד לטרור - תשלומים למחבלים ולמשפחותיהם, הטבות ותנאי מאסר משופרים למחבלים - יקנה שקט תעשייתי. הממשלה הקודמת התאפיינה במדיניות בקשיש למחבלים. כך נתנו לאבו מאזן הלוואות של מאות מיליוני דולרים, אפשרו לו לקבל תמיכה בסכומי עתק מארה"ב, אפשרו להעביר חצי מיליארד דולר לחמאס דרך האו"ם, חתמו על הסכם גז עם חיזבאללה ונתנו לאסירים הביטחוניים לנהל את בתי הכלא. התקווה היא שכל זה ייפסק בהובלת הממשלה החדשה. אחרת - לא ננצח את הטרור.