במרחק דקה וחצי נסיעה מצומת הגבעה הצרפתית בירושלים, מתנשאים מאחורי גדר ההפרדה בנייני ענק צפופים שלא עומדים בשום תקן בנייה, היגיון או אנושיות. אלה גורדי השחקים המפוקפקים של מחנה הפליטים שועפאט, שעלה לכותרות בימים האחרונים בעקבות הפיגוע הקשה שבו נפלה רב"ט נועה לזר ז"ל.
השכונה הסוג־של־ירושלמית הזו בוערת כבר כמה ימים, בעקבות הפיגוע והמרדף שמבצעים כוחותינו במטרה לתפוס את המעורבים בו. האלימות שם מתודלקת באמצעות כוחות טרוריסטיים ברחבי יהודה ושומרון, בעיקר משכם ומג'נין. אבל המרדף הכושל, בינתיים, הוא ביטוי לכישלון רב־שנתי של מדינת ישראל.
חשוב להפנות את הזרקור לשכונות שנמצאות תחת האחריות המוניציפלית של ירושלים, ומחוץ לגדר ההפרדה - מחנה הפליטים שועפאט וכפר עקב. הגדר, שנבנתה בעקבות האינתיפאדה השנייה המדממת, מחריגה את שתי השכונות הללו על תושביהן עד כדי כך שאפילו את מספר התושבים המדויק אף אחד לא יודע. ההערכות כרגע הן שיש כ־150 אלף איש בשכונות הללו. מדינת ישראל בראה מוטציה שיצרה קטסטרופה ביטחונית ואנושית, ואף אחד לא רוצה להתמודד או לנסות לפתוח את תיבת הפנדורה הזו. מחנה הפליטים שועפאט - בשונה משכונת שועפאט עצמה, המבוססת והנינוחה יחסית - הוא ג'ונגל של הפקרות פלילית, שנאה וטרור. בתי הספר שם שבורים ומפורקים, אין תשתיות, הכל מוזנח, הבנייה מפלצתית, אין תאורה, את הזבל שורפים כי אין מי שמפנה. המקום הפך לעיר מקלט של גנבי מכוניות ולחממה של סחר בסמים ובנשק בלתי חוקי שזורם כמים.
בכל יום כמעט מתבצע שם ירי, והקליעים נופלים במרפסות של פסגת זאב ונווה יעקב. האנרכיה חוגגת. התושבים מחזיקים בתושבות ישראלית, מוכרים לביטוח הלאומי ולארנונה, ומתוך מחנה שועפאט - כשליש עובדים בתוככי ישראל. השכונות הללו לא נמצאות תחת האחריות של הרשות הפלשתינית, אף שבפועל מסתובבים שם כוחות של הרש"פ, והן גם לא באחריות ישראל, שדחקה אותן מחוץ לגדר אבל הכריזה שהן עדיין של עיר הבירה שלה.
על הנייר, עיריית ירושלים צריכה לספק שירותי ניקיון, חינוך, תרבות, קהילה ועזרה ראשונה. בפועל - זה גדול עליה. ראש העיר הנוכחי, משה ליאון, מנסה פעמים רבות הרחק מאור הזרקורים, כי הוא מבין שיש דברים שטוב שייעשו בשקט. אבל הוא לא יכול לבד. זו משימה מדינתית, לא עירונית.
במרדף הנוכחי מתגלה המוטציה: מדובר בשטח ישראל. הצבא לא מוסמך לפעול שם, וגם לא היחידות המיוחדות. רק המשטרה השחוקה ממילא, ומג"ב והימ"מ העמוסים בפעילות ביטחונית וכורעים תחת הנטל. הסגר על השכונה הוא מדיניות זמנית שאולי תניב תוצאות ביטחוניות, אבל הסיפור שלהן גדול הרבה יותר. מדינת ישראל צריכה לקחת את השכונות הללו כפרויקט, שקודם כל יש בו להחליט מה עושים איתן. הטרגדיה הנוכחית יכולה להיות גם הזדמנות להפיק לקחים ולגבש מדיניות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
