הזדמן לי לקרוא את מאמרו המצוין של פרופ' שחר ליפשיץ "שיח ג'ראח פינת מצפה כרמים". פרופ' ליפשיץ מנתח במאמר את פסק דינו של ביהמ"ש העליון בערעור בעניין שיח ג'ראח וקובע ששופטי הרוב, ברק ארז ועמית, שהחליטו לקבל את הערעור ולמנוע את פינוי התושבים, ציירו במידה רבה את המטרה מסביב לחץ.
או במילים העדינות שבהם בחר פרופ' ליפשיץ להתנסח - שופטי הרוב היו מוכנים להפעיל חשיבה משפטית יצירתית ולנקוט בצעדים משפטיים חריגים כדי להגיע לתוצאה המבוקשת ולמנוע פגיעה בקורת הגג של הדיירים. בשם ההגנה על ערך זה, הפכו שופטי הרוב את ההכרעה "המכניסטית" של ביהמ"ש המחוזי, שפסק לפי הדין המקובל והורה על פינוי הדיירים בשיח ג'ראח והשבת הנכס לבעליו.
פרופ' ליפשיץ מזכיר במאמר את פסה"ד של ביהמ"ש העליון, שהורה על פינוי תושבי היישוב מצפה כרמים שבבנימין. שם דעת הרוב דווקא הפכה את הכרעת ביהמ"ש המחוזי "המכניסטית", שקבעה כי התקיימו תנאי "תקנת השוק" ולכן זכותם של התושבים גוברת על זכותם של בעלי הקרקע שהייתה שוממה.
פרופ' ליפשיץ מיטיב להראות במאמרו כיצד העקרונות הערכיים בשמם פעלו שופטי הרוב בעניין שיח ג'ראח נזנחו לחלוטין ע"י שופטי הרוב כשמדובר היה במשפחות הישראליות תושבי מצפה כרמים.
בימים אלה יושבים שופטי העליון בהרכב נרחב על כתיבת פסק הדין ב"דיון הנוסף" בעניין מצפה כרמים. ביניהם גם השופטים ברק ארז ועמית, שעמדתם עתידה להכריע באופן סופי את גורלם של עשרות המשפחות, שמרקם חייהם תלוי בהחלטה המתגבשת.
פרופ' ליפשיץ קורא לבית המשפט ליישם את העקרונות שהביאו אותו להגן על התושבים משיח ג'ראח גם כלפי המשפחות ממצפה כרמים, וכלשונו: "הקרבה בעקרונות היסוד השיפוטיים מחייבת את השופטים שעתידים להכריע בדיון הנוסף בפרשת מצפה כרמים להפגין את מאמצי העל והיצירתיות שנקטו בהם שופטי הרוב בפרשת שייח׳ ג׳ראח, בטרם יורו על פינוי משפחות מביתם".
בתפקידי כשרת המשפטים הייתה לי הזכות להוביל את גיבוש עמדת המדינה בפני ביהמ"ש בסוגיית מצפה כרמים. פשוט זה לא היה. מדובר בסוגיה משפטית מורכבת והדעות במשרד המשפטים נטו לכאן ולכאן. בסופו של יום היה זה היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, אשר הכריע, כי למרות טעויות שנעשו ע"י חלק מגורמי המדינה שטיפלו בהקמת היישוב, עומדת לתושבים תמי הלב הגנת תקנת השוק ואין מקום לפנותם.
בהמשך נבחנו הדברים לעומק בהליך ממושך, שהתקיים בפני בית המשפט המחוזי בירושלים וכלל את חקירתו של מי שכיהן כאלוף פיקוד מרכז במועד הקמת היישוב – משה בוגי יעלון. התרגשתי אז לקרוא את עדותו בבית המשפט ואת נכונותו לאשר כי היה זה הוא עצמו, שהוביל את המשפחות להקים את היישוב במיקומו הנוכחי, באישור הגורמים המשפטיים, וכי המשפחות שעלו למקום פעלו בתום לב מוחלט.
בהמשך, כאמור, הפכה דעת הרוב בביהמ"ש העליון את פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי, כנגד דעתו החולקת של המשנה לנשיאה הנדל, וכעת העניין נדון שוב בהרכב מורחב, שעתיד לתת את החלטתו בקרוב.
לא אכחד, אני מחכה בציפייה דרוכה לפסק הדין. עודני מאמינה ומקווה שסופו של ההיגיון הפשוט לנצח וכן העובדה שמה שחל על תושבים ערבים יחול גם על תושבים יהודים. אחרי הכול, מאחוריו עומדת הפעם בסבלנות רבה, גם אם בשקט ובהיחבא, רוחם האיתנה של תושבי מצפה כרמים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו