כשהאצבע של ח"כ סילמן עברה לאופוזיציה, מיהרו בצד השמאלי בקואליציה להסביר שיש עוד שישה נציגי הרשימה המשותפת שאיתם אפשר לעבוד. ואף שקריאות ההמרדה של ח"כ עודה העיבו על הפוטנציאל, הפתרון נמצא: לבודד את ח"כ טיבי.
מי שהיה יועצו של הארכי־טרוריסט ערפאת, שביקר וחיבק מחבלים רוצחים בבתי הכלא, הוא כבר פרטנר. בל"ד וחד"ש בעייתיות, אבל הוא אח. התברר שגם אבו מאזן חושב כמותם, והידיעות על מאמציו לרתום את רע"מ ותע"ל לשמור על הממשלה לא איחרו לבוא.
מעניין מה ההבטחות המדיניות שניתנו בתמורה. ממשלות רבין וברק מתחילות להיראות ניציות לעומת הנוכחית. בערוץ "הימני" בקואליציה, שבמשך עשרה חודשים שיתף פעולה עם הקמתה ותחזוקתה של הממשלה שמכרה את הנגב לרע"מ, שאפשרה בנייה פלשתינית פרועה בשטחי C, שביטלה את האכיפה על הבנייה הבלתי חוקית, שהעבירה את חוק החשמל, פינתה את אביתר, הרסה את חומש, נכנעה להסכם עם איראן (מראש), החזירה את הדיון בסוגיה הפלשתינית וביטלה כל רפורמה משמעותית במערכת המשפט - פתאום, עם ריח הבחירות ודגדוג אחוז החסימה, החלו לאוורר רגשות לאומיים.
רה"מ בנט כינה עצמו "ימין אמיתי" שאינו מעביר מזוודות כסף לחמאס, ונזכר שוב בביטוי "יהודה ושומרון". גדעון סער העביר החלטה לקיים שימוע למועמדים לשיפוט בביהמ"ש העליון. איילת שקד הכריזה על הקמת חמישה יישובים חדשים בנגב. כולם יחד חגגו את האישור המשפטי שניתן לחיבור ההתיישבות הצעירה לחשמל.
אבל אז התברר שהכספים לחמאס עוברים כעת דרך בנקים, שסער עצמו התנגד בעבר לחוק של יריב לוין לשימוע לשופטים (כך שהכנסת תמנה את השופטים, ולא השופטים את עצמם), ושהתוכנית "החדשה" של שקד מתבססת בכלל על תוכנית הממשלה מ־2011 להקים 11 יישובים. ולבסוף, ההתיישבות הצעירה קיבלה אישור, אמנם, אך יחד איתה כל היישובים בשטחי C - ישראליים ופלשתיניים כאחד.
תמצית הסיפור ברורה: אין 70 מנדטים של ימין בכנסת. כי אין 70 חברי כנסת ימנים. הציבור אכן הצביע בהמוניו לימין, אבל הנבחרים הללו נטשו את המחנה. ימניות, כמו כל עמדה אידיאולוגית אחרת, אינה עניין גנטי. היא צריכה להיות מתורגמת להכרעות פוליטיות. התירוץ שהם הגיעו ממפלגות ימין והיו ימנים בעבר אינו מספק עוד. אריאל שרון נחשב ימני גם אחרי ההתנתקות והקמת קדימה? ציפי לבני ודן מרידור ימנים עדיין? אהוד אולמרט, שוויתר על הכל לאבו מאזן, ימני?
חברי מפלגות "הימין" בקואליציה הפסיקו להיות ימנים מרגע שבחרו בגחמות אישיות על פני האידיאולוגיה. וגם כעת, בצד הזמירות הלאומיות, הם פוסלים את האפשרות להקים ממשלת ימין עם נתניהו, נשארים עם מרצ ורע"מ, נגררים אחרי הכשרת הרשימה המשותפת וחיים בשלום עם מימוש האינטרסים של אבו מאזן. ולכן, בניגוד לדרישת ההבל (החוזרת) להזזת נתניהו כדי להקים ממשלה ימנית איתם, צריך לומר בבירור שלא יכולה להיות ממשלה ימנית בכנסת הנוכחית - מפני שלא נותר ולו זכר ל"ימניותם".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו