לפעמים יש לנו מזל והמתנגדים לישראל עושים לנו חיים קלים. בא אחד, רג'א זעאתרה, אזרח ישראלי הזוכה לכל טוב ארצנו ומדינתנו, ומשבח ארגוני טרור הפועלים מול אזרחי ישראל בנשק חם. ואז הוא מבקש להתמנות לסגן ראשת עיריית חיפה. טוב, מהמקפצה אנחנו לא מוכנים. הציבור הישראלי הרחב והאדיש בימי שגרה מתעורר ומוקיע מתוכו את השיגעון הזה.
אבל המלחמה היותר משמעותית מתחוללת בתוך הבריכה, בזרמי העומק שלה. פעמים לא מעטות יש לאויבינו מבית ומחוצה לו קצת יותר תחכום. הם יוותרו על הנשק הישיר ויבחרו למוטט את ישראל בסבלנות ובסבר פנים יפות.
"הגורם הציוני ילך פייפן בדרכי נועם", אמר בשנות ה־80 מזכיר "המפלגה הדמוקרטית לשלום". למה לעצבן את הישראלים עם נשק חם, אם אפשר לגמור אותם בדרכי נועם? אסטרטגיית החיסול השקט מבוססת על עיקרון מרכזי אחד: התנגדות להגדרת ישראל כמדינה יהודית.
בדרך לשם מופעלת טקטיקה מרוככת: "רק" ביטול ההיבטים היהודיים של המדינה בשם עקרון השוויון. קל למתג את ההתנגדות הזאת כלגיטימית; היא עטופה במינוח דמוקרטי ומנופפת בערכי השוויון, אבל המשמעות ברורה: סופה של מדינת ישראל.
יש לחזור על המובן מאליו: ישראל לא יהודית איננה ישראל. שלילת זהותה היהודית כמוה כאיום על עצם קיומה. תובנת יסוד זו הנחתה את המחוקק הישראלי בשורת חוקים. אחד מהם הוא חוק יסוד: הכנסת, האוסר על מפלגה המתנגדת לישראל כמדינה יהודית להתמודד בבחירות.
נוסח החוק לא הפריע לבג"ץ לכפות על ועדת הבחירות, פעם אחר פעם, את השתתפות שוללי המדינה היהודית בבחירות ואת כהונת נציגיהם כחברים בפרלמנט הישראלי. ג'מאל זחאלקה, יו"ר בל"ד, לא התבייש להצהיר: "לנו בבל"ד יש עמדה היסטורית נגד האופי ונגד ההגדרה המהותית של המדינה כיהודית"; כמוהו הדגיש ח"כ אחמד טיבי: "אנחנו לא מכירים במדינה יהודית... אני אומר את זה מעל כל במה; זו משנה סדורה".
הטרגדיה היא שהודות לרטוריקה הדמוקרטית וההומניסטית המזויפת, מה שהיה נחלת מתנגדי ישראל חדר את שכבת ההגנה הישראלית. התוצאה המובהקת היא המתקפה נגד חוק הלאום, שסחפה אחריה בשם "השוויון" גם את השמאל הציוני.
ח"כ יחימוביץ גידפה את החוק כ"לאומנות בזויה, פחדנית ומלאת שנאה" וטענה שהוא "גזעני ונתעב"; ציפי לבני - מתומכות החוק בעבר - מוציאה דיבתו רעה מעל כל במה. כשהחרבת המדינה עטופה במילה "שוויון", הציונות מתקפלת ונסוגה לאחור. כאן המערכה האמיתית: המאבק על הלגיטימיות של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. גבולות המדינה אינם רק גיאוגרפיים, אלא גם גבולות זהותה ותרבותה.
הסכנה בעמדתו של רג'א זעאתרה, התומך בחרם על ישראל (BDS) והשולל את רעיון המדינה היהודית, היא איום קיומי משמעותי יותר מהערצתו לאויב מושבע כנסראללה. מול האחרון אנחנו ערניים מספיק ומלוכדים דיינו כדי להתגונן. מול הראשון אנחנו עומדים מבולבלים, מפולגים וחסרי אונים ואפילו מסכימים בשתיקה למינוי מספר 2 שלו, האוחזת באותן עמדות, לסגנית ראשת העירייה.
עמית הלוי הוא ראש המכללה למדינאות בירושלים
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו