מקלטי המס הוקמו בתחילת המאה ה-20 בעולם כלכלי אחר. לפני לא הרבה זמן (שני עשורים פחות או יותר) השתנו כללי המיסוי ברחבי העולם ומשטר המיסוי הפך להיות ממשטר מיסוי טריטוריאלי למשטר מיסוי פרסונאלי (בישראל השינוי חל משנת 2003, חבות מס על פי תושבות ללא קשר למקום מקור ההכנסה). עם שינוי זה, תושבי מדינות התחייבו בחובות דיווח ובמקרים רבים גם תשלום מס על הכנסותיהם מכלל המקורות.
בטרם שינוי שיטת המיסוי בעולם, מקלטי המס בעצם שימשו אכסניה לפעילות עסקית בין לאומית בעיקר בגלל החיסכון במס שהיה טמון בשימוש במקלטי מס אלו. כתוצאה מכמויות הכסף האדירות שהוזרמו במהלך השנים למקלטי המס, פיתחו מקלטי המס התמחויות פיננסיות מיוחדות ועל כולם הגנו הסודיות הבנקאית ששלטה אז בכיפה.
אנשים לא העלו על דעתם כי בבוא היום, סודיות בנקאית כאמור תימחק מעל האדמה ומקלטי המס ירתמו לאמנות לחילופי מידע עם מדינות בנוגע לתושביהם. גם לאחר שינוי שיטת המס כאמור, האכיפה בעולם בנוגע לאותן הכנסות זרות שהופקו תחת מקלטי מס הייתה קשה עד כמעט בלתי אפשרית וזאת מכמה סיבות אך בעיקרן חוסר שיתוף פעולה של מקלטי המס שמנע מן המדינות לערוך ביקורות וחקירות רציניות.
יחד עם זאת, בתחילת שנות ה-2000 ולאורך כל העשור הראשון של המאה ה-21 ארגון ה-OECD הוביל מהלך של שקיפות בינלאומית מלאה ובמסגרת זו הכריז מלחמת חורמה על מקלטי המס שאת סופה אנו רואים בימים אלו.מקלטי המס רובם ככולם "מתיישרים" כיום עם מדינות ה- OECD וחותמים על הסכמי חילופי מידע אוטומטים, כך שגם גזרת מקלטי המס הופכת להיות שקופה לגמרי. יודגש, כי חלק גדול מן האנשים בעלי כספים ופעילות עסקית במקלטי מס, הבינו במהלך השנים האחרונות כי החומות הסיניות שהנהיגו מקלטי המס עד לשנים האחרונות נפלו, ובהתאם לכך פעלו להסדרת הכנסות אלו. גם המדינות העניקו הזדמנויות להכשרת הכנסות אלו, אך אנו נמצאים בישורת האחרונה של הקלות אלו שלאחריהן המדינות ינקטו יד קשה מאוד אם אותם אלו שלא פעלו עד כה.
למקלטי המס נודעת חשיבות גם בימים אלו רק שהקונספט השתנה. ניתן לעשות שימוש במקלטי מס גם היום ואף לחסוך מיסים בצורה משמעותית, אך כל צעד שכזה נעשה בצורה שקופה לגמרי עם דיווחים מלאים לרשויות המיסים במדינות התושבות. פנמה פעלה במשך שנים כמקלט המס בשני מישורים: האחד, הכנסות של חברות מקומיות שהופקו מחוץ לתחומי פנמה אינן חייבות במס בפנמה והשני, שמירת סודיות בנקאית ורישומית. פנמה נודעה כאחת המדינות היחידות בעולם שאפשרו בתחומה הקמת חברה מקומית ללא זיהוי בעלי מניות. באמצעות שימוש בחברות עם מניות למוכ"ז ("מחזיק כתב זה"- מניות השייכות למי שמחזיק אותם בפועל כאשר הרישום אינו רלבנטי לגבי הבעלות), יכול כל אדם לרשום חברה בפנמה ולהשתמש בה לצורכי עסקיו וזאת ללא שיהיה זכר בשום מקום בנוגע לזהותו של מחזיק המניות.
בנקים מקומיים בפנמה היו מוכנים לפתוח חשבונות בנק לחברות כאמור אף ללא מידע בנוגע לזהותם. מבנה שכזה אפשר לתושבי מדינות אחרות להקים חברות עסקיות הרשומות בפנמה עם חשבון בנק שם ולנהל את עסקיהם משם וזאת ללא לשלם מיסים וללא סיכון כלפי מדינת תושבותם שכן בשום מקום לא נרשמה זהותם.
בשנים האחרונות ולאור מלחמת ה- OECD במקלטי המס ומדיניותה של ארה"ב בכל הנוגע לגילוי חשבון בנק, דרשו הבנקים לקבל את ה- BENEFICIAL OWNER של החברות הפנמיות שבבעלותן חשבון בנק. לאחר עוד פרק זמן קצר, החליטו הרשויות הפנמיות (גם זאת לאור לחץ כבד שהופעל עליהן) שלא לאפשר יותר קיומן של חברות למוכ"ז והאיצו בכל בעלי מניות כאמור לבוא להסדיר את רישומן.
חברת מוסק פונסקה שממנה נגנבו 11 מיליון המסמכים, הינה חברת עורכי דין שפעלה במשך שנים להקמת חברות, פתיחת חשבונות בנק, למתן שירותי ניהול ועוד, לכל אותן חברות מקומיות ולכן המידע והידע שמצוי בידיהם הוא אדיר. יחד עם זאת, סביר להניח שרבים מלקוחות חברת עורכי הדין כאמור, הסדירו את ענייניהם מול רשויות המס במדינת תושבותם ויתרה מכך- סביר אף להניח שפעולות שנעשו בשנים האחרונות הינן פעולות מדווחות שנעשו על פי דין וחוק. יודגש, כי גם עתה יכולים להיות יתרונות מיסויים הפעילות עסקית דרך פנמה רק שזו צריכה להיות מדווחת לרשויות המס בהתאם לדין.
הכותב הוא מומחה במיסוי בינלאומי
