הרוצה בשלום - ייכון למלחמה?

על רקע התקרבות ארה"ב לרוסיה, נשמעות תדיר השוואות בין טראמפ לבין צ'מברליין, ראש ממשלת בריטניה בשנות ה־30 של המאה הקודמת. בספטמבר 1938, על רקע סיפוח הריינלנד ב־1936, סיפוח אוסטריה ב־1938 ודרישת היטלר לספח את חבל הסודטים, הסכים צ'מברליין לשבת לשולחן המשא ומתן ללא נציגים מצ'כוסלובקיה ולחתום על הסכם מינכן, במחיר הפקרת חבל הסודטים.

עם שובו ללונדון הכריז צ'מברליין כי השיג "שלום בזמננו". המציאות המרה היכתה בפניו בתוך פחות מחצי שנה, עת הפרה גרמניה את ההסכם ונכנסה בשערי פראג במארס 1939, כשהיא הופכת את צ'מברליין ומדיניותו לסמל לפייסנות שהפכה בכייה לדורות.

למרבית המהדהדים את אנלוגיית מינכן יש נטייה לשכוח שלמעשה, לבריטניה דאז לא היתה ברירה. צ'מברליין אמנם הושפע עמוקות ממוראות מלחמת העולם הראשונה ושאף למנוע מלחמה עתידית בהיקף דומה, אך הוא לא השלה עצמו בנוגע להיטלר ולאיום הנשקף מגרמניה הנאצית.

באותן שנים ניצבה בריטניה מול איום משולש: יפן - במזרח הרחוק, איטליה - בים התיכון, וגרמניה - על בריטניה עצמה. לבריטניה לא היו בעלות ברית פוטנציאליות: ארה"ב הדירה עצמה מכל עיסוק בעניינים אירופיים; בריה"מ לא נתפסה כבעלת ברית פוטנציאלית עקב החשדנות ההדדית בין בריטניה לבין המנהיגות הסובייטית; ואילו צרפת אופיינה בחוסר יציבות פוליטית. בשל כך חששו מקבלי ההחלטות בבריטניה כי מצבה הכלכלי והאסטרטגי לא מאפשר יציאה למלחמה, ועל כן מדיניות הפייסנות היתה מדיניות רציונלית שנבעה מהיעדר אלטרנטיבה, ושנועדה להרוויח זמן לבניית עוצמתה הצבאית של בריטניה.

כאן טמון ההבדל המהותי בין צ'מברליין לטראמפ: בעוד הראשון נקט גישה פייסנית כלפי היטלר מתוך חוסר ברירה והכרה בחולשתה של בריטניה, מבכר הנשיא טראמפ לנקוט פייסנות כלפי פוטין מתוך עוצמה. הפקרת אוקראינה על ידי ארה"ב כפועל יוצא מכך אינה מחויבת המציאות, אלא היא תולדה של סגירת חשבונות עם האוקראינים (ב־2019 נמנע זלנסקי מלהעביר לטראמפ חומר מפליל על בנו של ביידן), חישוב עסקי קר ואסטרטגיית "הפרד ומשול" ביחס לציר הרשע הנוכחי - רוסיה, איראן וסין.

מעבר להימור האסטרטגי האמריקני - כי פוטין הוא משענת קנה רצוץ - המחיר הערכי הכבד מטריד, וגם המשמעויות עבור בעלות בריתה הוותיקות של ארה"ב: תחת הממשל האמריקני החדש מתפשטת מנהיגת העולם החופשי מערכיה הליברליים־דמוקרטיים ולובשת אג'נדה ריאליסטית, שאותה מנווטים אינטרסים ועוצמה, ואוקראינה תשלם ראשונה - אך לא אחרונה - את המחיר. המדינות הבלטיות מבריה"מ לשעבר- אסטוניה, לטביה וליטא, שאליהן פוטין לוטש עיניים בתקווה להחזירן לחיקה של רוסיה הגדולה, מתכוננות למלחמה בשל האפשרות הגוברת של נסיגת כוחות אמריקניים משטחן ותרחיש של פלישה רוסית, אם המלחמה באוקראינה תסתיים.

נכון, טראמפ הצהיר כי בכוונתו לסיים מלחמות, אך לא תמיד המטרה מקדשת את האמצעים. האופן שבו הוא חותר לכך עשוי להניב תוצאה הפוכה.