המשימה של הרמטכ"ל: להרחיק מהמדים את הסרבנים

הרצי הלוי מדבר יפה, מאוד יפה. "יש סדקים שיכולים להיווצר שלא נוכל לתקן אותם אחר כך. סרבנות היא 'קו אדום', היא לא צריכה להיות בפרוטוקול הצבאי", אמר הלוי לפני שלושה שבועות בשיח עם מפקדי מילואים. השבוע חזר ואמר בטקס מצטייני הרמטכ"ל: "בימים האחרונים לא מעט אנשים אומרים לי - תבחר באיזה צד של ההיסטוריה אתה רוצה להיות. וזו תשובתי: בחרתי. אנחנו בחרנו, ברגע שלבשנו מדים... בחרנו להיות אלה שמאפשרים כאן את החיים, את השגשוג, וכן - גם את הזכות להיות חלוקים".

בהמשך הוסיף: "לא בוחרים משימות, לא בוררים אותן - מבצעים". עכשיו המשימה של הרמטכ"ל היא להתחיל לבצע. אם הוא באמת רוצה לבחור בצד הנכון של ההיסטוריה, כמצביא מדינת ישראל, עליו לרפא את השבר, לאחות את הסדק ולטפל לעומק בסרבנות שחלחלה וחיללה את לכידות השורות בצה"ל ואת מערך המילואים בפרט.

ביום ראשון האחרון, יום ראשון השחור, מדינת ישראל היתה קיימת פורמלית על הנייר, אבל בפועל חיינו בתוך אנרכיה. ביום ההוא לא היה מלך בישראל ואיש הישר בעיניו עשה. הפיכה צבאית דה־פקטו, לצד שביתה פראית ובלתי חוקית של ההסתדרות, איינו בפועל את השלטון בישראל. במובן זה, הצהרת נתניהו על עצירת החקיקה ופתיחת ערוץ הידברות לפשרה הרגיעו את הרוחות רק לכאורה. מדינת ישראל עדיין שוכבת על שולחן הניתוחים אחרי שחטפה מכה אנושה.

כעת היא גוססת, זקוקה להנשמה. ניתוח החירום שהיא חייבת לעבור כדי לשרוד צריך להתחיל בהסרת נגע הסרבנות מצה"ל. המשימה הקשה מוטלת על כתפיו של הרצי הלוי. אי אפשר לחמוק ממנה רק במילים יפות, מרגיעות או מאחדות. פלסטר כזה רק מסתיר את הפצע, אבל מאפשר לנגע להתפשט ולהמשיך לפרק גם את הדמוקרטיה וגם את צבא העם. מקובל בדמוקרטיות שהעם אומר את דברו בקלפי, ואז טייסים או אנשי מודיעין אמורים לקבל את הכרעות הממשלה, להגן עלינו, ולא לאיים על רשויות השלטון.

אובדן מנגנון ההכרעה

הרצי הלוי צריך לעשות בדיקת חמץ יסודית בתוך כל אותן יחידות שבהן פעלו ממרידים לסרבנות. הוא יכול להפעיל את מצ"ח או להקים צוות מיוחד שתפקידו יהיה לאתר כל מי שהשתמש בדרגות שלו כדי להתסיס ולהמריד אחרים, להפעיל לחץ פוליטי ולהוביל בפועל להפיכה הצבאית. החקירה איננה מורכבת. די להציץ בקבוצות הווטסאפ של היחידות השונות כדי למצוא מיהם אותם מנהיגים שהסיתו אחרים, ארגנו עצומות והשתמשו ביכולת הפיקוד שלהם באופן הרסני.

צודק הרמטכ"ל שרק בזכות הצבא אנחנו יכולים לחיות כאן ולהיות חלוקים. אבל במצב הנוכחי, בגלל הצבא איבדנו את מנגנון ההכרעה במחלוקות. קבוצת מורדים הפכה את הצבא לאיום על התהליך הדמוקרטי. את כל אותם ממרידים שפוררו את צה"ל מבפנים, יש להרחיק לצמיתות מהמדים.מפקד חיל האוויר, האלוף תומר בר, כבר עשה את הצעד הראשון: הוא הדיח משירות מילואים את אל"מ גלעד פלד, שחרחר את איומי הטייסים. כך הבהיר בר במעשים שסרבנות, ובייחוד המרדת אחרים לסרבנות, היא קו אדום. רק לאחר שפלד הבהיר והתנצל, בוטלה ההדחה. עכשיו צריך הרמטכ"ל להמשיך באותה הדרך ולבער את נגע הסרבנות מצה"ל.

חלק ממובילי מחאת המילואימניקים טוענים להגנתם שהם לא סרבנים, כי ממילא שירות המילואים שלהם התנדבותי. רבים מהם חצו את גיל 45 וסיימו את חובת המילואים שלהם, אך המשיכו לשרת בהתנדבות. על כך כמובן יש להכיר להם תודה גדולה מעומק הלב, על שנים של מסירות נפש למען ביטחון ישראל. מתנדב מילואים יכול בכל רגע נתון לשלוח הודעה אישית למפקדיו ולפרוש משירות מילואים פעיל.

אך מנהיגי מחאת המילואימניקים פעלו בדיוק הפוך: ברעש ובצלצולים התגבשו לקבוצה, והתנו את שירות המילואים בכך שמדיניות הממשלה תשתנה בהתאם לרצונם. השימוש במעמד הצבאי, בדרגות ובוותק, כדי לסחוט את הממשלה, הוא הרבה יותר גרוע מסרבנות. הוא מרדנות. סרבן חומק מפקודה בשל תפיסת עולמו האזרחית, שלא מאפשרת לו מצפונית לבצע משימה צבאית ספציפית שאליה נשלח; מרדן מנצל את מעמדו הצבאי כדי לכפות את עמדתו האזרחית על הציבור, בניגוד למה שהוכרע בקלפי, בתחום שאין לו שום קשר למשימות הביטחון של צה"ל. בהקשר הזה, אין הבדל בין שירות מילואים התנדבותי או שירות חובה. הניצול הכוחני של המדים הוא אותו ניצול.

כיסא המפלט מהכאוס

מעבר לפגיעה הקשה בדמוקרטיה ובמשילות, ההמרדה חשפה את הנימים הכואבים בהיררכיית המעמדות בצה"ל. יש טובים ויש טובים יותר, יש יפים ויש יפים יותר. אם אני טייס יפה, איש חכם ב־8200 או לוחם גיבור בסיירת מובחרת, הקול שלי שווה יותר. לעומת זאת, אם אני איש טכני בחיל האוויר, לוחם במג"ב או בגולני, אז הקול שלי שווה פחות. פירוק הסולידריות הפנימית בצה"ל ויצירת סכסוכים פנימיים ומתחים בתוך יחידות מילואים, יצרו סדק שייקח שנים לאחות.

את הקול הזה השמיעו במכתב עצוב עשרות אנשי המערך הטכני שתיארו את עומק הפגיעה. "אנחנו מרגישים סוג ב'. אנו חשים קושי נפשי אמיתי לחגור אתכם אל כיסא המפלט", פנו אל הטייסים. "אנחנו קוראים לכם לחזור בכם באופן מיידי, לבקש את סליחתנו... להשיב לנו את המוטיבציה האדירה שהיתה נטועה בתוכנו... ולך מפקד החיל היקר, אנו קוראים להיות אמון על בקשת הסליחה וליצור מנגנון התרעה וענישה בהקדם... ומי שלא רוצה לחזור בו מן הסרבנות ולבקש את סליחתנו, אנו דורשים במפגיע כי יילקחו לו כנפי הטיסה - אין הוא ראוי לשרת יחד איתנו".

כיסא המפלט היחיד מתוך הכאוס המרסק שיצרה ההפיכה הצבאית בדמות מרד המילואימינקים, הוא להרחיק מהמדים את הממרידים. הרצי הלוי, זו המשימה שלך. מילים יפות לא מספיקות.