נתניהו, קח עצה מבת של חטוף: זה הזמן לחשבון נפש - וההזדמנות האחרונה לעסקה

"אני עושה הכל כדי להחזיר את החטופים וכדי לנצח במלחמה" אמר ראש הממשלה. באמת?! - כשאני קוראת ושומעת את הדברים שאמרת, "מר הפקרה בנימין נתניהו", המילים היחידות שעולות בראשי הן: ניתוק, אטימות לב, חוסר רגישות, פחדנות, גאוותנות, יוהרה.

כל כך הרבה הזדמנויות כבר היו על השולחן, אבל הנקמה, המלחמה ו"הניצחון המוחלט" היו חשובים יותר. כבר היתה עסקה, חזרו אנשים בחיים! אבל הגאווה לא נתנה לך להמשיך בשחרור אלו שהיו בחיים ולימים חזרו בשקיות.

האפשרות היחידה לתקומה - החזרת כולם הביתה

"הנצחון המוחלט"? עוד לא הבנת שב-7 באוקטובר כולנו הפסדנו? האפשרות היחידה לתקומה תהיה בהחזרת כולם הביתה, ויפה שעה אחת קודם.

הלב שלך שבור לרסיסים? כמה יכול הלב שלי להתנפץ שוב ושוב לרסיסי רסיסים אחרי שאיבד כל כך הרבה חברים וחברות לקהילה? כשאבא שלי, גדי מוזס היקר, יחד עם עוד 100 חטופים נמצאים שם במחשכים כבר 11 חודשים?

אתה שומע את זעקת המשפחות? אני חושבת שאתה שומע את עצמך ואת רעייתך, שמרבה להגיע לכל המפגשים המשפחתיים ולבקר אותנו המשפחות בחוסר טקט משווע.

לפחות אם כבר אתה מועיל בטובך (כי זה באמת כבר לא נראה טוב) להגיע לנחם משפחה אבלה בשבעה, הייתי מצפה ממך לקבל את דבריהם בנימוס ולא לענות, לא להטיף, לבקר ולהתלונן על הבדידות שלך מול כל העולם.

חשבון נפש מול תמונותיהם של 101 החטופים

על מנעמי השלטון שעליהם אמרה רעייתך כי "אינה יודעת במה מדובר" לא אוסיף.

מר נתניהו, קח עצה מבת של חטוף: ממליצה לך ללכת לבד, לחדר שקט ולעשות חשבון נפש. הנה יצא לך טוב. אנחנו כבר בזמן סליחות.

אבל כאן מדובר בחשבון נפש מול תמונותיהם של 101 החטופים, ואם זה עוזר אולי תנסה להחליף את התמונות בתמונות של משפחתך, של חבריך, קרוביך ואז, אולי אז תבין מהי זעקת המשפחות, מהו כאב ושברון לב.

אולי שם, בחדר השקט, תצליח להתחבר ללב שהתאבן עם השנים, לערכי מוסר ויושרה שנעלמו עם הימים, מצוות פדיון שבויים - והחשוב מכל, קדושת החיים. אותם חיים שעוד ניתן להציל מהחושך, העינויים והסבל אותם עוברים, יום-יום, שעה-שעה, דקה-דקה, שניה-שניה כבר 11 חודשים.

הטירפודים והספינים לא יעזרו וגם לא נסיעות מעבר לים עד לקונגרס. ההחלטות שלך, "מר הפקרה" בנימין נתניהו, הן אלו שרוצחות אותן אחד אחד (שישייה, שישייה).

חוזרת לחדר השקט. אתה שם עדיין? אתה באמת שומע את זעקת המשפחות? אולי תקשיב חזק ותשמע את זעקת החטופים, אלו שעוד בחיים ומשוועים להינצל, מחכים למנהיג שיקבל אחריות וייזכר בחוזה הבסיסי שקיים בין המדינה לאזרחיו.

ואם אתה לא מסוגל לעשות זאת, מזמינה אותך לשים את המפתחות ולפנות את הכיסא, שכל כך בודד וקשה להיות בו, למישהו אחר שיכול.

הכותבת היא בתו של גדי מוזס החטוף בעזה.