לא נותנים לפוליטיקה הלאומית לחלחל לבחירות המקומיות

לפני כשבועיים התקיימו הבחירות לתפקיד מזכיר התנועה הקיבוצית. זה אמנם לא בדיוק חלק מהבחירות לרשויות המקומיות, אבל אלו בכל זאת בחירות בהקשר של פוליטיקה מקומית, אזורית, בתוך מחוז בחירה מסוים, שמהוות חלק בלתי נפרד מהדמוקרטיה שמתחת לסף של הפוליטיקה הלאומית.

מה שהיה מעניין בבחירות שבין ליאור שמחה להדס דניאל ילין זו החדירה של הפוליטיקה הארצית לתוך גוף שיש לו אינטרסים חברתיים וכלכליים ספציפיים. דניאל ילין זכתה לתמיכה בפרופיל גבוה מצד מנהיגי מהומות קפלן, שקמה ברסלר, משה רדמן ואחרים. זה היה כנראה בולט מדי, וחברי הקיבוצים, שרובם השתתפו ותמכו במהומות קפלן בלי קשר להעדפות שלהם בבחירות, שללו את המעורבות הבוטה של הקפלניסטים בענייניה הפנימיים של התנועה הקיבוצית. הם זיהו ניסיון להשתלטות עוינת מבחוץ לא רק על היכולת הארגונית של הקיבוצים, אלא כנראה גם על נכסים חומריים, כולל קרן חבצלת עתירת ההון. כך לפחות דיווח המגזין הקיבוצי המקוון "בין חברים".

ללמוד מדנילוביץ'

גם בערים ובמועצות מקומיות ברחבי הארץ מבינים את העיקרון הזה, ויש ניסיון ברור לא לתת לפוליטיקה הלאומית ולמלחמה לחלחל למערכות הבחירות. סימן חיובי שלפחות ברמה המקומית עולם כמנהגו נוהג.

בפסגת ההמשכיות הזאת נמצא ראש עיריית באר שבע, רוביק דנילוביץ', שדוהר לקדנציה הרביעית שלו כשהוא הסוס היחיד במרוץ. מתחריו פרשו באופן מקרי כחודש לפני המועד המקורי של הבחירות, שהיו אמורות להתקיים ב־31 באוקטובר.

מה אפשר ללמוד מההצלחות שלו? דנילוביץ' מקפיד לשמור על מגע קרוב פנים אל פנים מול האזרחים, ויודע לטפל נקודתית בכל מפגע בעיר. הוא נתפס כגורם מאחד וכאישיות א־פוליטית. מדהים שיכול להיות דבר כזה בימים אלו.

מה לא עבד בחיפה?

גם חיפה מספקת דוגמה מעניינת, אבל במהופך. ראשת העיר, ד"ר עינת קליש־רותם, היא אישה כריזמטית, אדריכלית ומתכננת ערים, עם דוקטורט בחידוש ושיקום ערי תעשייה. בנוסף, יש לה ניסיון ניהולי בתחום, כמו גם ניסיון בינלאומי בייעוץ לשיקום אזור התעשייה באמסטרדם. לכאורה יש לה תיק עבודות מושלם לעמוד בראש עיר תעשייתית, אלא שאחרי חמש שנים, כך לפי הסקרים, תושבי חיפה מאסו בה. הסיבות פרוזאיות: חזירי בר, ניקיון, שלטון חוק. נכשלת ביסודות? לא יעזור לך הרזומה היפה. ולפי הסקרים, יונה יהב חוזר בגיל 79, אולי אחרי סיבוב שני, לסיבוב נוסף כראש העיר.

בירושלים משה ליאון זכה בראשות העיר בהפרש קטן. בקושי ניצח את עופר ברקוביץ', שאיבד מאז נוכחות. כיום ליאון הוא קונצנזוס, ואפילו בוחרים שהתנגדו לו בחריפות בעבר מודים שהוא הפתיע לטובה. הוא ניצל היטב את הרחובות הריקים בזמן הקורונה לשיפור התחבורה ופני העיר, וזכה באמון הציבור בזכות תפקוד טוב יחסית של העירייה, שאף קלטה כ־20 אלף מפונים. הסיסמה שלו: "היחיד שדואג לכולם".

התייצבות בקלפי כמסר

בתל אביב, כמו תמיד, המצב הפוך. עזבנו את חולדאי בפרק הקודם שלפני חרבות ברזל כשהוא מנהל מלחמות דת מכוערות ביום כיפור ובשמחת תורה (כן, בשמחת תורה), אבל בתל אביב פלגנות בנוסח "אנחנו פה" ואתם לא שם כנראה עובדת.

נדמה שקשה לדבר הפעם על חגיגה אמיתית, אבל חגיגה לדמוקרטיה זה בהחלט דבר אפשרי, גם בימים כאלו. בבחירות האלו קלפיות הוצבו בצפון הרצועה, אולי גם בחאן יונס, והתייצבות המונית בקלפי היא מסר פנימי וחיצוני חזק, שחוצה את גבולות העיר.