"אנחנו במצב ביניים, תלושים": משפחת יהב פונתה מנתיב העשרה להרצליה

דווקא עכשיו, בתקופה הכי מורכבת בחייה, ענבל יהב מרגישה גאווה במדינה. "אין כמו בבית בישראל ואין כמו האזרחים המדהימים כאן", היא אומרת.

"אדם אנונימי נתן לנו בית לגור בו בשכונת נוף ים בהרצליה, המתנדבים בשכונה ריהטו לנו אותו, והעירייה מסייעת בחינוך, בליווי הנפשי ודואגת לנו כאילו אנחנו תושבי העיר. אם אבקש את הירח, יקטפו לנו גם אותו. אני מרגישה קצת כמו בשליחות במדינה אחרת כי אני לא יודעת מה יקרה מחר. האם נחזור לבית שלנו? מתי? אני לא רוצה לחזור לנתיב העשרה אם צריך למגן את הבית. קשה לי עדיין להבין איך מעל 20 שנה חיינו בריצות לממ"ד".

"הקהילה שם מדהימה וגם הילדים מתגעגעים הביתה, אבל השאלה הגדולה היא לאיזה מצב נחזור. חשוב לי להיות היכן שכל המשפחה שלי נמצאת. הלוואי שיכולתי לייצר כפר קטן רק עבורנו. אני לא נקשרת למבנה או למקום, רק שהמשפחה שלנו תהיה סביבנו".  

ב־7 באוקטובר שהתה ענבל בממ"ד ושחר נשאר לשמור בחוץ. "שמעתי המון יריות והייתי בטוחה שהצבא נלחם במחבלים", היא אומרת. "בגלל שלא היה חשמל וכמעט לא היתה קליטה סלולרית, לא ראיתי את ההודעות הקשות שנשלחו לקבוצת הווטסאפ של היישוב. בבית של אחותי היו מחבלים והם התחבאו במרתף. הסתמסתי עם בני משפחה כשיכולתי, והתחושה היתה שכולם בסדר. שחר אפילו הצליח להביא את אמא שלו אלינו".

מתי ידעת שנתיב העשרה איבד 21 מתושביו?

"רק אחרי כמה שעות ראיתי הודעות על הרוגים, ביניהם גיסי, עמית וקס, ואחיו יגאל".

אחר הצהריים פונתה המשפחה המורחבת לכפר המכביה, ושבוע אחר כך הם עברו לשלושה בתים סמוכים בהרצליה. "אנחנו במצב ביניים. תלושים. היישוב שלנו היה שטח צבאי סגור. נישאר בהרצליה עד סוף שנת הלימודים ואחרי זה נעקור שוב את הילדים. אין לי מושג כמה פעמים זה יקרה עד שנהיה בבית קבוע".

משפחות שמעוניינות לשתף את סיפורן ב"ישראל היום" יכולות לפנות למייל TalA@IsraelHayom.co.il