עולים על מדים: נערים יהודים מהעולם מגיעים לישראל כדי להתגייס

בשיאה של המלחמה, כ־100 צעירים וצעירות שהגיעו לישראל ממדינות שונות בעולם החלו בתחילת השבוע תוכנית הכנה לקראת גיוסם לצה"ל.

בעוד חודש הם יעלו על מדים, אך עוד לפני שרשרת החיול בבקו"ם הם הגיעו לתוכנית ההכנה בישראל במסגרת מסלול מח"ל (מתנדבי חו"ל) של האגף הביטחוני־חברתי במשרד הביטחון. התוכנית מתקיימת במרכז הקליטה בכרמיאל, בשעה שהאיום הביטחוני על צפון מדינת ישראל מוחשי. התוכנית תימשך ארבעה שבועות, ובמהלכה יעברו הצעירים הכנה פיזית ומנטלית לקראת הגיוס, שיפור השפה העברית, הכרת הארץ, היכרות עם החברה הישראלית ומתן כלים לשילובם המיטבי בשירות הצבאי. 

"כ־100 בני נוער יהודים מהתפוצות בחרו לעזוב את בני משפחותיהם, חבריהם ועיסוקיהם, והגיעו ארצה כדי להתנדב לצה"ל במסגרת מסלול המח"ל", מספר אודי דרור, ראש החטיבה לגיוס מסלולים ייחודיים ותורניים באגף הביטחוני־חברתי במשרד הביטחון. "הם עושים את זה בעת לחימה, וכל זאת כדי לקחת חלק בהגנה על המדינה. זה לא מובן מאליו וזה מרגש. אנחנו, באגף הביטחוני־חברתי במשרד הביטחון, ליווינו אותם בהגעה לארץ, קלטנו אותם לתוכנית ההכנה לקראת הגיוס ונמשיך ללוותם לאורך כל השירות הצבאי".

"האנשים בארץ גורמים לי להרגיש לא לבד"

קשה לפספס את השמחה בקולה של אסתר בראון (18) כשהיא מדברת על האנשים הנפלאים שפגשה בישראל. "הדבר הראשון שאני אוהבת בישראל זה האנשים: הם חמים, וגם אם הם צורחים עלייך - זה באהבה. אני אוהבת את הנופים, האוכל, ובעיקר את האופן שבו כולם גורמים לך להרגיש שאת לא לבד. אני ממש שמחה להיות כאן".

בראון נולדה וגדלה במקסיקו ויש לה שתי אחיות. לדבריה, ידעה מגיל צעיר שהיא רוצה לחיות בישראל. "תמיד רציתי לסייע לישראל, ובטח בתקופה הזאת ובמצב הנוכחי זה מתגבר", היא אומרת. "הגעתי לארץ בחודש יולי, וכשהמלחמה פרצה באוקטובר היתה לי אפשרות לטוס בחזרה למקסיקו ולא להצטרף לתוכנית. חשבתי על זה הרבה, ההורים שלי רצו תחילה שאחזור, אבל החלטתי להישאר למרות הקושי. ועכשיו? הרבה יותר ממה שהם דואגים לי - הם גאים בי".

היא משתפת שגם לה יש חששות. "ב־7 באוקטובר ממש פחדתי, וגם עכשיו יש חשש, אבל המשימה בראש סדר העדיפויות שלי היא להפוך את ישראל למקום טוב יותר, לתרום. אנשים רבים הקריבו את חייהם כדי שאני אוכל לחיות כאן בבטחה, ואני רוצה לתת מעצמי למען אחרים. במסגרת המכינה פגשנו אם שכולה שאיבדה את הבן שלה, זה היה מאוד אמוציונלי והתחברתי לסיפור".

אסתר עדיין לא יודעת לאן תתגייס: "אני רוצה לשרת ביחידה קרבית, ואם אפשר - להגיע ליחידת הכלבנים (עוקץ) או לפלוגת חילוץ. אופציה נוספת היא שירות צבאי ביחידת קשרי החוץ, כי אני מרגישה שאני באמת יכולה לעזור בהסברה הישראלית".

"אני רוצה להיות חייל קרבי בגולני"

בחודש הבא סולל טיבי, בן 19 מפריז, יעלה על מדים. כששואלים אותו לאיזו יחידה הוא הכי רוצה להתגייס, הוא עונה בלי לחשוב פעמיים: "גולני". מדובר ביחידה שבמהלך מלחמת חרבות ברזל איבדה רבים מלוחמיה וספגה פגיעה קשה. לצד זה הגולנצ'יקים מובילים את הלחימה הסבוכה בשטח עזה ומגיעים להישגים מרשימים.

לסולל יש שני אחים ואחות, ורוב משפחתו עדיין מתגוררת בפריז. הוא למד תקופה בישראל, וזה מה שהדליק אצלו את הניצוץ. "מאז שהייתי קטן חשבתי שאגיע לישראל, אבל לא חשבתי שזה יקרה בגיל 17, וגם ההורים לא ממש אהבו את הרעיון. בצרפת פגשתי חברים שסיפרו לי על ישראל, על בית הספר ועל הצבא. בעקבות זה החלטתי שאני מגיע ללמוד בישראל והגעתי למקווה ישראל בחולון. בכפר הנוער הכרתי חברים שחייבים להתגייס לצה"ל, גם היו לי חברים משכבות בוגרות שכבר היו חיילים - והם הלהיבו אותי על גיוס לצה"ל. למרות שאני לא מחויב בגיוס, החלטתי שאני רוצה להתגייס לצה"ל ולהיות בתפקיד קרבי. אני ממש רוצה להגיע לגולני".

כאמור, סולל חזר לתקופה לפריז, וכשפרצה המלחמה בשבת השחורה הוא החליט להגיע לישראל ולהגשים את החלום. "דיברתי עם החברים שלי שכבר התגייסו ויצאו להילחם, וזה רק חיזק אצלי את הרצון להצטרף לצה"ל, להגן על המדינה ולחיות כאן בישראל. המשפחה שלי מאוד חששה ואמרה לי שמסוכן בימים אלה בישראל, אבל הם הבינו שזה הרצון שלי ותמכו בסופו של דבר. מה גם שהימים האלה קשים בפריז מבחינת אנטישמיות, וזה מורגש ברמה היומיומית".

"הסיפור על מצדה שכנע אותי להתגייס"

"מלחמת חרבות ברזל רק העלתה אצלי את המוטיבציה להתגייס לצה"ל", אומר אברהם מאט, 20, שהגיע מניו ג'רזי. הוא נולד וגדל בארה"ב, יש לו חמישה אחים. לישראל הגיע לפני כשנתיים, הספיק ללמוד בשתי ישיבות ולאחר מכן טס בחזרה לארה"ב. כעת הוא חזר לישראל כדי להתגייס לצה"ל. "אני אתחיל במחו"ה אלון (בסיס של חיל חינוך לטירונות, הכשרה ולימודים בגליל התחתון), ואני רוצה להתגייס לסיירת מטכ"ל - אני מתכוון להגיע כמה שיותר גבוה וחזק".

לשאלה מה חידד אצלו את הרצון להתגייס הוא עונה: "בשנה שעברה ביקרנו במצדה, מדריך הטיולים סיפר לנו את הסיפור של המקום, שזה היה מקום המפלט האחרון של היהודים ושלא היה להם לאן לברוח. בשלב הזה הבנתי שכדי שזה לא יקרה שוב לעולם, צריך להתנדב ולתרום. מדינת ישראל היא המדינה של היהודים מכל העולם - מארצות הברית, מצרפת, מרוסיה - זה הבית שלנו".

"על מאורעות 7 באוקטובר שמעתי כשהייתי בארה"ב בביקור. קיבלתי את התמונות לטלפון, וזה היה ממש אסון. בהתחלה בכלל לא האמנתי שיכול לקרות כזה דבר. אבל אחרי שראיתי והבנתי, המוטיבציה שלי להתגייס עלתה. אני מרגיש שלהילחם זו ממש עבודת קודש, שעם ישראל צריך להיות מאוחד ולנצח את חמאס".

על החיים בישראל הוא אומר: "כשאני כאן אני אוהב להכיר אנשים חדשים. כאן זה לא כמו בארה"ב - בישראל אנשים עוזרים לך, אתה מרגיש את החום ואת הקהילתיות. כאן בתוכנית יש אנשים שהגיעו מרחבי העולם, ולמרות זאת - יש לנו שפה משותפת".