לחייל שלי: בני הזוג במכתבים מרגשים ליקיריהם

מירי כותבת לבן זוגה, סרן תומר, קצין בגדוד 50

תומר יקירי,

אהבת חיי, אהבת עולמי, אתה לא יכול לכתוב לי, והלב שלי מתפוצץ מגעגוע!

אתה האוויר לנשימה בשבילי, האור שלי, החלומות שלי. אני רוצה כבר שנתחבק ושנהיה אחרי הכל. שנגשים את כל החלומות שלנו, כי מי יכול עלינו. שנינו מקריבים המון, וכולי תקווה שתצא כבר ותהפוך להיות התומר שלי, ורק שלי!

בלי שהזמן יגביל אותנו, בלי שנהיה ימים שלמים רחוקים - אבל גם קרובים־קרובים תמיד. עכשיו אתה עושה משהו שלא נתפס כדי להגן על המולדת שלנו, וברור לי שתהיה הראשון שם, כי זה תומר שלי, תמיד ראשון לכל!

אנחנו תמיד זה בלב של זה, ואתה עושה אותי מאושרת בכל יום מחדש. אני לא מפסיקה לראות סרטונים שלך ותמונות, ולהתגעגע למגע שלך. רק אתה יכול להרגיע אותי. כשאני איתך אני פשוט שוכחת מהכל, והכל הופך לשליו ונכון. אני לא מפסיקה לדאוג לך: מה אתה אוכל? על מה אתה חושב? מי נמצא לידך?

אני יודעת שאתה מלך שם, כמו בכל מקום שתומר שלי מגיע אליו. תמיד מדביק את האנשים בהומור הציני שלך ובחום שלך. אני כל כך צריכה אותך לידי עכשיו. קשה לי, אבל אני רוצה לקוות שבסוף יהיה טוב.

תמיד אמרת: "מי יכול עלינו, מירי? אף אחד!" ואכן, אנחנו בלתי מנוצחים ביחד. אתה ממלא אותי, נותן לי סיבה לקום בכל בוקר מחדש. "רק" שנה ושמונה חודשים ביחד שמרגישים כמו חיים שלמים. אני עדיין מתרגשת מכל תנועה שלך, מכל שיחה והודעה, מהשירים שאתה מקדיש לי ומהמחשבות שלך עלי.

אוהבת אותך לנצח ורוצה איתך ילדים, בית, משפחה ושני כלבים גדולים, כמו שתמיד רצית. וכן, להקים לנו שבט עם שלט חמוד כזה: "כאן גרים בכיף".

מחכה לך באהבה לנצח! מירי

רגב כותבת לארוסה, רס"ל (מיל') דין, מילואימניק בחטיבה 16

דינדושי, אהבת חייאיך הופכים תחושות למילים כמי שרגילה שלא נגמרות לה המילים? קלישאתי לומר, אבל אתה בהחלט החצי השני שלי, היחיד שמשלים אותי בצורה מדויקת, ובתקופה זו זה מורגש פי כמה. אני מרגישה אותך בכל חלק ביום וחושבת עליך ללא הרף. אוהבת ומתגעגעת לכל השטויות השגרתיות שלנו. אל תגיד שלא התגעגעת לשיגעונות שלי.

אני מבקשת ממך להמשיך לשמור על המורל שלכם, תודה שאתם שומרים עלינו ומסבים לנו גאווה יומיומית. אתה מלח הארץ. אהוב שלי, אנחנו ננצח! שמור על עצמך. מחכה שתחזור לזרועותיי בריא ושלם, בגופך ובנפשך. אוהבת אותך בעוצמות שאי אפשר לתאר.

ארוסתך, רגב

שלו כותב לבן זוגו, סמ"ר דניאל, לוחם בחטיבה 7

דניאלי,

אתה מכיר אותי ויודע שאני אדם עם דרישות גבוהות ובקשות רבות. ממש לפני שפרצה המלחמה חגגנו ביחד את יום ההולדת שלי. חודש לפני התאריך, ביקשת ממני לשלוח לך רשימה של כל הדברים שהייתי רוצה לקבל במתנה, כי ידעת שאני מסוג האנשים שכותבים רשימות כאלה. למרות שהרשימה הייתה די ארוכה, דאגת שהכל יקרה בצורה מושלמת. עכשיו, אם הייתי יכול, הייתי משנה את כל הבקשות שלי לבקשה אחת: שתשמור על עצמך. שתישאר מוגן ובטוח, בגוף ובנפש.

דניאלי, אין לך מושג כמה אני גאה בך. בכל שיחה בינינו מחדש אתה מספר לי בצורה הכי כנה ונטולת ציניות כמה הרגע הזה חשוב לך. כמה אתה רוצה להוכיח את עצמך, למלא את התפקיד החשוב הזה, לשמור על כולם ולהגן על המדינה שכל כך חשובה לך. אני יודע שאין גבול למה שאתה מוכן לעשות למען אלה שאתה אוהב, והמצב הזה מדגיש לי שזכיתי בבן הזוג הכי טוב שיכולתי לבקש.

אני אוהב אותך, ושוב: תשמור על עצמך.

שלך, שלו

יובל כותב לאשתו, סמ"ר (מיל') רותם, מילואימניקית בגזרה הדרומית

רותם שלי,עברה בדיוק שנה מאז שהעתקנו את חיינו למדינה אחרת. לפני חודש, לפני שהמלחמה התחילה, היו לנו תוכניות. לימודים, משפחה, עבודה. איך פתאום כל הצרות התגמדו ב־7 באוקטובר. כי ברגע שנפתחה המלחמה ידענו שנינו שיש לנו רק אופציה אחת, לקנות כרטיסי טיסה, לחזור לארץ ולעלות על מדים.

עם כל הרוע שנחשפנו אליו בחודש האחרון, אני מתמלא באהבה לזוגיות שלנו. ידענו שאנחנו במלחמה שילדינו העתידיים ישאלו אותנו עליה, ושאנחנו לא יכולים להגיד להם שישבנו בצד.

כמה אני אוהב אותך. כמה אני גאה בך.

"אבל רותם, אם תעצרי את הלימודים תצטרכי לדחות אותם בשנה, אולי יותר", אמרו לך. "אז נדחה. כרגע יש דברים חשובים יותר", ענית. תמיד היית ונשארת לוחמת. זה נחמד בזוגיות ובאהבה שיש תחביבים ותחומי עניין משותפים. מוזיקה, סדרות, משחקים. אבל כשהערכים שלנו מסונכרנים בצורה מושלמת בימים קשים כאלו, זה רק מעמיק את אהבתי אלייך.

יום יבוא והמלחמה הזאת תסתיים, ואנחנו נחזור לחיינו. לא נחזור להיות אותו דבר, אבל אני מתנחם בכך שלפחות נשתנה ביחד. לטובה ולרעה. אני והחבר'ה פה עם העיניים על חיזבאללה, אך ליבי אלייך. אין יום שאני לא חושב עלייך ומחכה כבר שנחזור לערבי שוקו עם סאני איתנו על הספה.

אוהב אותך וגאה בך טונות, יובל

טלי כותבת לבעלה, רס"ל (מיל') י', לוחם ביחידת יהל"ם

י' אהוב שלי!

כבר תקופה שלא שמעתי ממך, אבל אתה איתי במחשבותיי, בכל יום. איזה כיף לנו שחתונת חלומותינו הספיקה לקרות לפני המלחמה, ושלמרות שהחיים מרגישים קצת בהולד, יש לנו עוד כל כך הרבה דברים לצפות להם ולעבור יחד. בעזרת השם אנחנו עוד נטייל, נתחיל את התואר השני ונגור בתל אביב - כמו שתכננו.

אמנם לא על המציאות הזו חשבנו, אבל כמה ששיר החופה שלנו, "חיים פשוטים" של הפרויקט של עידן רייכל, מתאים למציאות הקשה שאנחנו נמצאים בה כעם וכמשפחה:

"ביום שכל הרחובות יהיו לטובתנו / יהיו שם בשבילנו ולא של אחרים / גם אנחנו אז נוכל לצאת שלובי ידיים / לראות אז מעלינו שמיים נקיים / ואת, עכשיו את לא יודעת / אבל אני שמעתי - יש חיים טובים / שכל האנשים חיים בלי פחד /ונשארים ביחד, חיים פשוטים".

כנראה ירח הדבש בתאילנד בחנוכה כבר לא יקרה, אבל לא הייתה יכולה להיות סיבה טובה יותר לזה שלא טסים - שנינו זוכים להגן על המולדת ועל עם ישראל, כל אחד בתפקידו בצבא. אני סומכת עליך ועל הצוות שתעשו עבודה מטורפת, שתהיו שם אחד בשביל השני ותרימו כמו שרק אתם יודעים. מחכה לראות אותך בבית תכף, לשבת על הספה בבוקר ולשתות קפה כמו בכל בוקר.

מעדכנת שקיבלתי סרן!!!

אוהבת אותך הכי בעולם, אשתך טלי