הזירה הפוליטית גועשת סביב אפשרות פיטורי היועמ"שית גלי בהרב־מיארה, אך המתח משקף ויכוח עמוק יותר – על תפקיד הייעוץ המשפטי, גבולותיו אל מול הרשות המבצעת הנבחרת, כיצד פיטורי היועמ"שית אפשריים ובעיקר מה עלול לקרות ביום שאחרי.

פרופ' יואב דותן, ראש הקתדרה למשפט ציבורי באוניברסיטה העברית, סבור שזו התנגשות בתפיסת מוסד הייעוץ המשפטי. "אנו עדים להתנגשות בין שתי תפיסות עולם: האחת, שהתגבשה במשפטנו בעשורים האחרונים, רואה ביועץ המשפטי בראש ובראשונה שומר סף. השנייה, שבה הממשלה אוחזת, רואה בו עורך דין של הממשלה שצריך לפעול לפי מה שהיא אומרת לו. עלינו לבחון איזו תפיסה של מערכת שלטון החוק אנחנו רוצים".

למעשה, מאז קום המדינה התגבשה בה תפיסה ייחודית של תפקיד היועמ"ש והתבסס העיקרון כי הוא לא רק "מייעץ" לממשלה אלא גם "מפקח" על חוקיות פעולותיה. "הלקוח של היועמ"ש הוא הציבור בלבד, ולכן הוא חייב לשמור על עצמאותו ועל היותו שומר הסף. שיתוף הפעולה ההכרחי עם הממשלה לא יכול לבוא על חשבון עצמאותו המקצועית - זהו תנאי בסיסי להצלחת תפקידו ולשמירה על אמון הציבור במערכת המשפטית", מדגיש ד"ר אסף הראל, מרצה בכיר במרכז האקדמי פרס ובעבר עוזר היועמ"ש.

פרופ' יניב רוזנאי:"עמדת ועדת האיתור לא מחייבת את הממשלה, אבל תשפיע מאוד על סיכויי התקיפה של הפיטורין בבג"ץ"

עם זאת, לשיטתו, "תפקיד היועמ"ש הוא לסייע לממשלה ולאפשר לה בהגשמת המדיניות שברצונה לקדם - בדרך חוקית. אם היא מבקשת לקדם פעולות בלתי חוקיות, מתפקידו למנוע ממנה לבצע זאת, אך במקרים פחות נחרצים או גבוליים בכל הקשור לחוקיותם, מתפקידו לסייע לה למצוא דרכים להגיע לאותה התוצאה בדרך חלופית וחוקית".

לעומתיות - עילה לפיטורין?

בהתאם לסעיף 15 לחוק הפרשנות, יש לפטר יועמ"ש באותה הדרך שבה מונה. במקרה של בהרב־מיארה, פיטוריה דורשים כינוס של ועדת האיתור, המבוססת על העקרונות שנקבעו בדו"ח שמגר ואומצו בהחלטת ממשלה.

פרופ' יניב רוזנאי, מנהל אקדמי משותף של מרכז רובינשטיין לאתגרים חוקתיים באוניברסיטת רייכמן, מבהיר עם זאת כי "על פניה, עמדת הוועדה לא מחייבת את הממשלה, אבל היא תשפיע מאוד על סיכויי התקיפה של פיטורין כאלה בבג"ץ. החלטה בניגוד לדעת הוועדה תיחשב בלתי סבירה, כזו שלא נותנת משקל ראוי לשיקולים ענייניים".

ראש הממשלה יכול להוביל מהלך להעברת היועמ"שית מתפקידה?

פרופ' רוזנאי: "לא ברור שהוא יכול, כי הוא מצוי בניגוד עניינים. הרי כל כהונתו כפופה להסדר ניגוד העניינים שאושר בבג"צ, שאישר הרכבת ממשלה על ידי נאשם בפלילים, אשר קובע מגבלות על רה"מ בעניינים הנוגעים למערכת אכיפת החוק. היועמ"שית למעשה עומדת בראש התביעה".

לפי ד"ר הראל, "ההתייעצות חייבת להיות בלב שלם ובנפש חפצה. למרות שלמייעץ אין זכות וטו, אם בג"ץ יראה שהממשלה גמרה אומר לפטר וההתייעצות היא לצורך סימון וי, זו עילה כשלעצמה להתערבות בהליך".

דו"ח שמגר קבע ארבע עילות לפיטורי יועמ"ש לפני תום הקדנציה. העילה הרלוונטית לענייננו היא קיומם של חילוקי דעות מהותיים בין הממשלה לבינו, היוצרים מצב שמונע שיתוף פעולה יעיל. פרופ' דותן: "השאלה האם לעומתיות לממשלה עולה לכדי עילה לפיטורין, תלויה בתפיסת היועמ"שית. אם היא אמורה להיות עורכת הדין של הממשלה וזו לא מרוצה ממנה, אולי אפשר לפטר אותה. אבל אם תפקידה הוא לאכוף את הדין ולמנוע מהממשלה להפר אותו, גם אם זו לעומתיות - זו עדיין לא עילה לפיטורין".

ד"ר אסף הראל: "הלקוח של היועמ"ש הוא הציבור בלבד, ולכן הוא חייב לשמור על עצמאותו המקצועית - תנאי בסיסי להצלחתו"

פרופ' רוזנאי סבור שהיועמ"שית לא מפריעה לשיתוף פעולה פורה, ולכן אין כאן עילה לפיטוריה. "היועמ"שית קבעה מניעה לגבי החלטות בודדות בלבד מתוך יותר מ־2,000 החלטות שממשלה קיבלה. מתוך 16 בקשות לייצוג משפטי נפרד, היא אישרה 11 מקרים. בשנתיים של כהונת ממשלה היו פי שמונה בקשות לייצוג עצמי מאשר בשנים 2022-2016. הממשלה עשתה מאות מינויים, היועצת התערבה במספר בודד של מינויים בלבד שעוררו קשיים משפטיים משמעותיים".

"ההפסד בבג"ץ עורר חוסר אמון"

ד"ר יעקב בן־שמש, מומחה למשפט ציבורי מהקריה האקדמית אונו, סבור מנגד כי יש מספיק מקרים חשובים שבהם היועמ"שית יכולה היתה לייצג את עמדת הממשלה בצורה טובה וסבירה – אך בחרה ללכת נגדה. "בבג"ץ הסבירות, למשל, שבעה שופטים של בית המשפט העליון חשבו שלא צריך לבטל. כלומר, הייתה קיימת פרשנות משפטית חוקית שעולה בקנה אחד עם עמדת הממשלה, ועדיין היועמ"שית לא דבקה בה".

דוגמה נוספת, לדבריו, היא הבג"ץ בעניינה של ד"ר אודליה מינס שמונתה ליו"ר זמנית של הרשות השנייה. "היועמ"שית קבעה שהמינוי לא חוקי, למרות שאפשר היה לפרש את החוק אחרי - ולראייה, בסוף נקבע שהוא חוקי. מצב שבו היועצת הולכת נגד הממשלה ומפסידה בבג"ץ מעורר חוסר אמון, פוגע ביכולת לעבוד בשיתוף פעולה ומקיים את העילה".

ד"ר הראל טוען כי לא מדובר במשרת אמון, ולכן האמון הרלוונטי הוא של הציבור. "כדי שהעילה תתקיים צריך להוכיח שקיימת עוינות אובייקטיבית, כזו שלא מאפשרת עבודה משותפת יחד".

באשר לתקדים שייווצר אם הממשלה תפטר את היועמ"שית, ד"ר בן־שמש לא חושש מהשלכות שליליות. "להפך", הוא אומר, "יועצים משפטיים יידעו שעליהם לסייע לממשלה ולא להיות לעומתיים לה, וזה מסר שחשוב שיעבור".