הלך צעד אחד רחוק מדי: בני (שם בדוי) סיים לימודי משפטים והיה להוט לקבל רישיון עורך דין. כל כך להוט, שהוא העביר ללשכת עורכי הדין שאלון שקרי לכאורה, שבו כתב כי התמחה אצל עורכת דין מסוימת, ואפילו צירף דו"ח נוכחות במשרדה.
בעקבות זאת הוא הועמד לדין באשמת זיוף, שימוש במסמך מזויף וניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות – אבל לבסוף זוכה מחמת הספק.
הכל החל מכיוון שלשכת עורכי הדין התעכבה במתן אישורה להתמחות שבני ביקש להתחיל בה אצל עורכת הדין. העיכוב, שנמשך כמה חודשים, נבע מהליכי כינוס נכסים שבהם היה בני מצוי באותה עת, ומשאושרה ההתמחות אצה לו הדרך – רק שלבסוף הוא לא ביצע כל התמחות במשרדה של הפרקליטה.
במקום זאת הוא העביר ללשכה "שאלון פיקוח אינטרנטי", ובו ציין כי החל בהתמחות אצל עורכת הדין תשעה חודשים קודם לדיווח, ואף הוסיף שלל פרטים כוזבים על נוכחותו, כביכול, במשרד עורכי הדין במהלך חצי שנת ההתמחות לכאורה.
בבימ"ש השלום בירושלים, שבו נדון כתב האישום המתואר כאן, הודה בני באמצעות בא כוחו כי הוא אכן מילא ושלח את השאלון, אך טען: "מילאתי טופס אחר, עם תשובות אחרות, שמשקפות את המציאות שלפיה לא ביצעתי התמחות". לשאלה מדוע, אם כן, מילא את הטופס - השיב: "פעלתי לפי הוראות עורכת הדין".
השופט דב פולוק קבע כי קבלת השאלון כראיה היא בעייתית, ותלה חלק מה"אשמה" בעצמו. "הגעתי למסקנה שבית המשפט טעה בקבלת השאלון ובסימונו כראיה", כתב בהחלטתו, "ולכל הפחות, לחלופין, אין לתת משקל ראייתי לשאלון".
לצד זאת, ציין השופט שגם אם גרסתו של בני תמוהה, "אין לי אלא לחזור ולהלין על צורת החקירה. בנסיבות אלה הנני מזכה את הנאשם מחמת הספק", חתם פולוק את החלטתו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו