ביצע עבירת מין באחותו למחצה - ויצא ללא הרשעה

בית המשפט לנוער בחר שלא להרשיע צעיר שביצע עבירת מין במשפחה בהיותו קטין, זאת חרף התנגדות התביעה ובקשת נפגעת העבירה. השופטת מירב הרשקוביץ יצחקי קבעה כי על אף חומרת המעשים, והודאת הנאשם, השיקום המשמעותי שעבר מצדיק הימנעות מהרשעה.

על פי כתב האישום המתוקן, הנאשם, שהיה בן 17.5, ביצע מעשה מגונה בנוכחות אחותו למחצה בת ה-14.5, בעת שצפו יחד בטלוויזיה בבית אביהם.

מכתב האישום עלה כי במהלך הצפייה המשותפת, החל הנאשם לשוחח עם אחותו ושאל אותה אם היא "שומרת נגיעה". בהמשך, החל לבצע מעשים מגונים בנוכחותה, ואף הציע לה לגעת באיבר מינו. כשסירבה וביקשה ממנו לחדול, כינה אותה "מעצבנת". הנערה התקשרה מיד לאמה וביקשה לחזור הביתה. בעקבות המקרה סבלה מתגובות גופניות קשות של חום ורעידות, ונמנעה מלהגיע לבית אביה ולפגוש בנאשם.

מתסקיר נפגעת העבירה עולה תמונה קשה של הנזק שנגרם לה. השופטת ציינה כי מדובר ב"קטינה חכמה, מוכשרת ומצטיינת בלימודים" וכי "מעשי הנאשם גרמו לנזק קשה והשפיעו בכל מישורי חייה". כמו נפגעות רבות, גם היא חשה אשמה על המעשים, ובמשך חצי שנה לא שיתפה איש בפגיעה "בשל תחושת האשמה והרצון להגן על אימה ואביה מכאב ידיעת המעשים". עוד צוין, כי חווית החקירה במשטרה הייתה קשה עבורה ולא הוצע לה להיחקר במרכז ההגנה "בית לין".

"הנאשם הביע חרטה כנה ועמוקה"

התביעה עמדה על הרשעת הנאשם וטענה כי "המעשה שביצע חמור ומחייב הרשעה שיש בה ביטוי להוקעה וגינוי המעשה לצד ההכרה בפגיעה במתלוננת". הנפגעת ואמה ביקשו אף הן את הרשעתו ודרשו להטיל עליו עונש מאסר בפועל ופיצוים שיסייעו לטפל בנזקים שהוא גרם לנפגעת.

מנגד, ההגנה הדגישה את גילו הצעיר של הנאשם בעת ביצוע העבירה, את נסיבות חייו המורכבות הכוללות הנמכה קוגניטיבית, ואת העובדה שמדובר במעידה חד פעמית. הסנגור ציין כי הנאשם "קיבל אחריות מלאה על מעשיו והביע חרטה כנה ועמוקה".

נקודת מפנה משמעותית בתיק הייתה עדותה של קצינת המבחן, שליוותה את הנאשם במשך כשנתיים וחצי. היא תיארה תהליך שיקום יוצא דופן שכלל טיפול פרטני, קבוצתי ומשפחתי. לדבריה, הנאשם "שיתף פעולה באופן מלא" והצליח לפתח תובנות עמוקות לגבי הפגיעה שגרם. כיום הוא עובד בטיפול בקשישים ובעלי מוגבלות, זוכה להערכת מעסיקיו, ולהערכת גורמי הטיפול סיכויי הישנות העבירה נמוכים ביותר.

בגזר דינה המפורט, הדגישה השופטת הרשקוביץ יצחקי את הדילמה הקשה שעמדה בפניה: "עניינו של הנאשם מעורר התלבטות באשר לסוגית ההרשעה. מחד, מדובר במי שהודה בעבירה חמורה שגרמה לנזק רב. מנגד, הנאשם צעיר עם נסיבות חיים מורכבות, שעבר הליך שיקום משמעותי".

"נהגת באומץ לב כשבחרת להתלונן"

בסופו של דבר, החליטה השופטת להימנע מהרשעה וגזרה על הנאשם צו מבחן למשך חצי שנה, התחייבות להימנע מעבירות אלימות ומין למשך שנתיים בסכום של 5,000 שקלים, פיצוי לנפגעת בסך 10,000 שקלים, ו-100 שעות שירות לתועלת הציבור.

בסיום גזר הדין, הקדישה השופטת פסקה מיוחדת לנפגעת: "למרות שלא היית פיזית באולמי, דמותך עמדה לנגד עיניי. אין בך אף לא שמץ של אחריות או אשמה במעשי הנאשם. את נהגת באומץ לב כשבחרת לא לשמור את הסוד לעצמך ולהתלונן במשטרה על המעשים וזאת למרות החששות הרבים והכאב שנילווה להם".

בעקבות העובדה שהנפגעת חוותה חקירה קשה במשטרה ולא הוצע לה להיחקר במרכז ההגנה "בית לין", הורתה השופטת להעביר העתק מהפרוטוקול לידיעת הממונה על ייצוג ילדים בסיוע המשפטי ולנשיאת בתי המשפט לנוער.