בחלוף כ־15 שנים מאז ביקורו של הנשיא המנוח שמעון פרס באנקרה, נשיא המדינה יצחק הרצוג ימריא היום (רביעי) לבירת טורקיה במטרה לשקם את היחסים עם מקבילו רג'פ טאיפ ארדואן. בהתחשב במערכת היחסים המורכבת לאורך העשור האחרון, ביקורו ההיסטורי של הרצוג מסמל את תחילתה של תקופה חדשה ביחסים.
בניגוד למקרי עבר, בקשת שיקום היחסים הגיעה דווקא מהצד הטורקי. נשאלת השאלה: מה גרם לנשיא ארדואן, שעמדותיו הביקורתיות כלפי ישראל אינן סוד, להתקרב לירושלים?
בצל השחיקה המתמשכת בערכה של הלירה הטורקית והיעדר משקיעים זרים, אנקרה נאלצה בנובמבר האחרון לנרמל את יחסיה עם איחוד האמירויות. האמירותים, שזיהו את חולשתה הכלכלית של אנקרה, דאגו להכריז במהרה על השקעה בסך עשרה מיליארד דולר בשוק הטורקי. בכך, אבו דאבי רכשה למעשה את המפנה במדיניות החוץ הטורקית כלפיה - ודרשה מאנקרה לנטוש את מדיניות החוץ הלעומתית שלה, שנגדה את רוח הסכמי אברהם. נוסף על כך, שיקום היחסים עם ארה"ב, וקבלת הגז הטבעי מהאסדות במים הכלכליים הבלעדיים של ישראל על חשבון יוון וקפריסין - הם שתי אנקדוטות בולטות שמסבירות את פניית הפרסה שביצע נשיא טורקיה כלפי ישראל.
החשאיות - גול עצמי
בשבועיים האחרונים, בדומה למדינות אחרות, אנקרה הזדעזעה מהפלישה הרוסית לאוקראינה - ולפתע נזכרה בחשיבותה של ברית נאט"ו, שבה זלזלה במהלך העשור החולף. המלחמה באוקראינה תשיב, כנראה, את אנקרה למדיניות החוץ המסורתית הפרו־מערבית שראינו בימי המלחמה הקרה.
לאור כל הסיבות שהוזכרו לעיל, זו הפעם הראשונה בהיסטוריה של היחסים הבילטראליים שבה ידה של ישראל על העליונה. על כן, בירושלים מוכרחים לנצל את המומנטום ולא לוותר על עקרונות יסוד, כמו דרישת סילוק ארגון הטרור חמאס משטחי טורקיה; וכן, הבהרה לארדואן כי ישראל עוקבת אחרי השיח הציבורי התוקפני, האנטישמי והאנטי־ישראלי בטורקיה מקרוב, וכל ניסיון לעשות לישראל דה־לגיטימציה ייחשב פגיעה חמורה באמון בין שתי המדינות.
בניגוד לעבר, המאבק הישראלי צריך להתמקד דווקא בתודעת הציבור הטורקי, וליצור מגע ישיר ובריא בין העמים. לצד אירועים דוגמת קונצרטים של התזמורת הפילהרמונית הישראלית, חייבים לשים דגש על אירועים עממיים שבהם ייטלו חלק אנשי דת, ארגונים לא ממשלתיים ואפילו קבוצות כדורסל וכדורגל.
כדי שירושלים תגשים את המטרה הזו, הממשל הישראלי נדרש לשנות דיסקט כפי שהנשיא הרצוג עושה היום - ולנטוש את השיטה המסורתית של מהלכים מאחורי הקלעים, שאפיינה את מדיניות החוץ מול מדינות ערב במשך שנים רבות. למען השגת נרמול אמיתי, כל מגע שישראל תיצור עם הטורקים - בכל מישור - מוכרח להיות גלוי, עם דגלי ישראל וטורקיה מול עיני הציבור.
כל סוג של מערכת יחסים חשאית, למעט הקשר המודיעיני, ייחשב גול עצמי, אם לדבר במונחי כדורגל. למען האינטרסים החיוניים והביטחוניים של מדינת ישראל, נרמול היחסים עם אנקרה בהחלט נדרש, אך כפי שהטורקים יודעים להעריך: מבלי לוותר על הכבוד הלאומי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו