במשרד האנרגיה נבחנת אפשרות למכור גז לסעודיה, אם וכאשר ייחתם הסכם שלום בין המדינות. כך אישר ל"ישראל היום", שר האנרגיה אלי כהן, במהלך ביקור באסדת לווייתן מוקדם יותר היום (שלישי).
מראה האסדה המרוחקת כעשרה ק"מ בלבד מחוף דור, הפך מזמן לחלק בלתי נפרד מקו האופק הישראלי לאורך כביש 2. ואולם המיקום שלה לחלוטין אינו טריוויאלי, שכן מצבור הגז עצמו נמצא במרחק של 120 ק"מ צפון מערבה משם.
סוף מעשה במחשבה תחילה, במערכת הביטחון, חששו בעשור שעבר בדיוק מימי המלחמה שאנו חווים בשנה האחרונה. לכן המליצו אז לבעלי שותפות לוויתן ולמשרד האנרגיה להציב את האסדה קרוב לחוף, כך שיהיה קל יחסית להגן עליה.
ואכן, בניגוד למאגר כריש המרוחק מהחוף ומאותגר על ידי חיזבאללה, אסדת לווייתן לא סובלת מאיומים וגם נגישה לביקורים. פחות מרבע שעה של טיסת מסוק נדרשה לנו כדי להגיע מחוות רונית שליד קיבוץ יקום אל המנחת הירוק והזעיר בקומה העליונה של לווייתן.
זה חמש שנים שהאסדה פועלת כסדרה ואין שום דבר לחדש על כך למעט פרט מעניין אחד. ככל שעובר הזמן, גדל מספר הישראלים שלוקחים חלק בהפעלה שלה. "לפני שלוש וארבע שנים, כל ההדרכות על האסדה היו באנגלית. היום הן בעברית. המגמה היא להעביר אחריות לישראלים", סיפר אחד ממדריכי בסיור.
האווירה על האסדה היא כמו בבסיס מרוחק של צה"ל, בהבדל אחד. רבים מחברי הצוות הם אמריקנים שמחלקים את המשמרות שלהם לחודש כאן וחודש בבית. אצל הישראלים היציאות הביתה הן בערך פעם בשבועיים. "זה דווקא טוב לזוגיות", אומר ולדה, קצין הביטחון. אבל בסוף מדובר בחבורה של הרבה גברים ומעט נשים בשנות ה-20 וה-30 של חייהם עם היכרות אינטימית וקשר שיכול להיווצר רק במקומות כאלה.
מצד אחד התנאים על האסדה מפנקים ברמה אמריקנית. מזגן מצוין, אוכל איכותי בשפע ובחינם, ועבודה שאינה קשה במיוחד בשגרה. מצד שני, האתגרים הם כמובן מצבי החירום שיכולים להגיע מגלי הים או מהצינורות העצומים היונקים את הגז ממעמקי האדמה בלחץ עצום.
כולם פה יודעים שמספיקה תקלה אחת קטנה כדי לחולל אסון. אגב, פרט חשבו שלמדנו בסיור, להבת האש העצומה שנדלקת מעת לעת בראש האסדה אינה אינדיקציה לבעיה אלא להפך. מציתים אותה מטעמים סביבתיים כדי לשרוף כדי מיותר על מנת שלא ייפלט לאוויר.
הסעודים הביעו עניין רב ברכש גז ישראלי
גולת הכותרת בתדרוך שנערך אתמול לשר האנרגיה אלי כהן היא כאמור הכוונה למכור גז ישראלי לסעודיה. את ההצעה יזמה חברת ניו מד אנרג'י, בבעלות איש העסקים יצחק תשובה, השותפה במאגר לוויתן.
יוסי אבו, מנכ"ל החברה, אמר ל"ישראל היום" כי "הסעודים הביעו עניין רב ברכש הגז מישראל, בין היתר משום שמדובר במקור אנרגיה נקי סביבתי". אבו אישר כי הוא והחברה שלו היו בקשר ישר עם הסעודים ושמעו מהם על הרצון לרכוש גז מישראל. יצוין כי תאגיד האנרגיה הבינלאומי הענק "שברון" שותף במאגר לוויתן ופעיל בין היתר בסעודיה.
אם היוזמה תבשיל, הגז יוכל לעבור לסעודים דרך תשתית שכבר קיימת המזרימה גז טבעי ממאגר לוויתן למצרים ולירדן. תשתית זו מגיעה עד עקבה בירדן ועד אזור טאבה בסיני. "המשמעות היא שכדי להעביר את הגז לערב הסעודית נדרש להוסיף צנרת באורך 30 עד 40 ק"מ. במונחים של הענף שלנו זה מרחק קצר מאוד שניתן לבצע בזמן קצר", הסביר אבו.
הדברים נאמרים לקראת הכרעה משמעותית ששר האנרגיה כהן צריך לקבל על היקפי יצוא הגז שנמצא במאגרים הישראליים. ישראל מספקת לירדן כיום 70 אחוז מתצרוכת הגז שלה. למצרים ישראל מוכרת כיום כ-7 BCM לשנה, אולם המצרים מבקשים להגדיל את היקף האספקה. הסיבה לכך היא הידלדלות מאגרי הגז שיש למצרים ביחס לצרכיה, עד כדי הפסקות חשמל יזומות ברחבי המדינה.
בישראל מעוניינים להגדיל את היקפי המכירות למצרים, בין היתר כדי להגדיל את התלות שלה בישראל. בכירים בישראל אמרו כי "בהחלט קיים קישור בין שאלת יצוא הגז למצרים לבין העמדות של קהיר במשא ומתן על שחרור החטופים ובנוגע לציר פילדלפי. כל הגורמים הישראליים הנמצאים בקשר עם המצרים העבירו מסרים ברוח זו למקביליהם", אמר גורם ישראלי בכיר המעורב בשיחות.
בחודש הבא צפויה ועדה ממשלתית שבוחנת את הנושא להגיש לכהן המלצות אודות היקפי יצוא הגז שנמצא במאגרים הישראליים. בתשובה לשאלת "ישראל היום" כהן הסביר כי לישראל יש אינטרס לשמר את הגז לדורות הבאים. מאידך, העולם עובר לאנרגיה ירוקה ועל כן הותרת כלל המצבורים לשימוש ישראלי עלולה להביא לכך שבסופו של דבר לא יהיה צורך בגז שזמין כעת לשימוש במאגרי האדמה.
"מצד אחד אנחנו מקווים לשמור גז למספיק שנים של צריכה ציבורית. אבל מהצד השני, לאפשר מעבר לאותן שנים לייצא את הגז כדי להגדיל את הכנסות המדינה ולהשתמש בו גם כמנוף חשוב מול מדינות באזור. אחד הדברים שאני מקדם הוא יצוא גז ציבורי לאירופה ויהיו בקרוב בשורות גם בנושא הזה. אנחנו רוצים להרחיב את יצוא הגז למדינות מוסלמיות נוספות מעבר למצרים וירדן", אמר כהן.
בדרך חזרה לארץ ליוותה אותי מחשבה אחת במסוק הצהוב - מה היה קורה אילו? מה היה מצבנו האנרגטי, האסטרטגי והכלכלי, אם יובל שטייניץ לא היה נלחם כמו אריה על אישור מתווה הגז בעשור הקודם? מה היה קורה אם נתניהו ואנשיו היו שועים לעצות האיוולת שגדשו את התקשורת ולא מוציאים את הגז מהים? מה היה קורה לו עם ישראל היה מקשיב לזעקות ההיסטוריות של כל אותם פוליטרוקים שבשם המאבק בממשלה לא רצו את אסדת לוויתן במקום שבוא היא נמצאת?.
התשובה היא שבימי מלחמה אלה היינו מוצאים את עצמנו מקוששים גז ודלק בעולם, משלמים עליו הרבה יותר, נתונים ללחצים גיאו פוליטיים כבדים בהרבה ומפסידים הכנסות של מיליארדים. מזל שההנהגה דאז ידעה לא להקשיב ליועצי האחיתופל שמילאו אז את רוב התקשורת.
