אם לא נתעשת - העולם הוא שיחליט על גורלנו

נאומו לאומה של הנשיא האמריקני ג'ו ביידן לא משאיר מקום להשערות או לדמיון. בצורה חדה וברורה הוא אמר שישראל חייבת להפסיק את ההפצצות. ש"הרג חפים מפשע ברצועת עזה" לא יכול להימשך. הנשיא הגדיל לעשות ואמר כי ארה"ב תקים נמל בעזה שאליו יתועל הסיוע ההומניטרי שבכוונתה, ובכוונת מדינות נוספות, להעביר לתושבי הרצועה. בכל הפרסומים חוזרים ומציינים שכ־30 אלף ילדים, נשים וגברים נהרגו עד כה בפעולת צה"ל בעזה, רובם בלתי מעורבים, אך לא מן הנמנע שחלקם מחבלי חמאס.

לעומת התגובה המהירה והנמהרת של לשכת ראש הממשלה בנימין נתניהו לדו"ח אסון מירון, לא נשמעה תגובה רשמית מכיוונו לאחר נאום ביידן. שעות ספורות קודם לכן, בטקס סיום קורס קצינים קרביים, וביודעו את תכניו הצפויים של הנאום, ניצל נתניהו את הבמה כדי להעביר מסר: "כן, יש לחץ בינלאומי והוא גובר. אבל דווקא כשהלחץ הבינלאומי גובר אנחנו צריכים לצופף את השורות בינינו. אנחנו חייבים לעמוד יחד מול הניסיונות לעצור את המלחמה. חייבים לדחות יחד את הניסיון הנואל להטיל על צה"ל את האחריות לפשעי חמאס. לכן אני אומר למנהיגי העולם: כשאנחנו מנצחים את מרצחי 7 באוקטובר, אנחנו מונעים את 11 בספטמבר הבא, וראוי שכל העולם התרבותי יתמוך בצבא ההגנה לישראל ובמדינת ישראל".

נראה שממשלת ישראל ממשיכה להיות מנותקת מהאמירות הבוטות של ארה"ב, אשר דורשת להפסיק את הלחימה וחוזרת ואומרת שבסוף הדרך חייבת לקום מדינה פלשתינית. אצלנו עדיין נתלים בתמיכה הבלתי מסויגת שזכינו לה מהנשיא האמריקני ומרוב חברי הקונגרס והסנאט. הם מעדיפים לזכור את הרכבת האווירית שסייעה לישראל להתחמש, ולא את דברי בכירים אמריקנים שמאיימים להטיל אמברגו על המשך הזרמת הנשק לישראל - אם לא תיפסק "הפגיעה בבלתי מעורבים" ברצועת עזה.

ישראל מסרבת לשמוע את הקולות שהולכים וגוברים נגדה. הפרשן הבכיר של ה"ניו יורק טיימס", תומס פרידמן, חוזר וכותב שהנשיא ביידן יהיה כנראה הנשיא הפרו־ישראלי האחרון. על פי סקר של סוכנות רויטרס שפורסם לפני כשבוע, 56% מהדמוקרטים לא יצביעו למועמד שתומך באספקת נשק לישראל. וכשממסכי הטלוויזיה בעולם נעדרים כבר צילומי 134 החטופים שלנו, ולא מפסיקים להראות את הילדים העזתים רצים עם צלחת ביד כדי לנסות ולקבל מנת אוכל, ברור לאן נעה המטוטלת.

המלחמה שאליה יצאה ישראל לפני יותר מחמישה חודשים צודקת. לא נכון היה לעבור לסדר היום על הירצחם של יותר מ־1,200 מאזרחיה, מאונס הנשים ומחטיפת יותר מ־240 תושבי העוטף.

אך מזמן הגיע הזמן לקיים את הדיון על "היום שאחרי", ובטח אחרי חמישה חודשי לחימה וביקורת גואה בעולם. כי אם אנחנו לא נעשה זאת, נמצא את העולם מחליט בשבילנו על גורלנו.