נשירה, ציונים נמוכים וחשש מהקצנה: החינוך הממלכתי דתי בעיצומו של משבר

מזה כארבע שנים שמשרד החינוך עורך מחקר שעלותו חצתה את סכום 300 אלף השקלים, ושתוצאותיו לא פורסמו. המחקר עוסק בנשירה בחינוך הממלכתי-דתי (חמ"ד), שאף על פי שנחשב לחינוך אליטיסטי, חווה בשנים האחרונות משבר. כעת, המערכת הסגורה שלו נאלצת להתמודד עם בעיות מבית ומחוץ.

"למרות הריבוי הטבעי של הציבור הציוני-דתי, לאורך השנים יש באופן יחסי ירידה בשיעור התלמידים בחינוך הממלכתי-דתי", אומר החוקר ד"ר אריאל פינקלשטיין מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, שעוסק בחברה הדתית-לאומית.

"רוב התלמידים שעוזבים את החינוך הממלכתי-דתי עושים זאת במעברים, בין גן חובה ליסודי ובהמשך במעבר שבין כיתה ו' לכיתה ז'. הנשירה או העזיבה של החמ"ד היא דבר מורכב, כי מלכתחילה מגיעים אליו הרבה תלמידים שההורים שלהם לא דתיים, לא חובשי כיפה, לא שומרי שבת.

"יש ציבור מסורתי גדול, בעיקר בפריפריה, ששולח את הילדים שלו לבתי ספר של חמ"ד, אבל ברגע שזה נהיה יותר 'רציני', ברגע שיש הקפדה על תפילות ומסתכלים על מידת הדתיות של ההורים - הם עוברים לחינוך הממלכתי (חילוני). לצד זה יש נשירה שמקורה בהורים דתיים שחושבים שהחמ"ד עבר תהליך של הקצנה, ולכן מחפשים מסגרות ליברליות יותר. נוסף על כך, תלמידים שעוברים יציאה בשאלה לא מעוניינים ללכת לתיכון דתי, ולחלופין - המסגרות מסרבות לקבל אותם, אבל זה נמצא בהיקפים קטנים יותר".

עוד הוא מוסיף: "החמ"ד הוא פחות אליטיסטי ממה שחושבים. האליטה הדתית-לאומית מחנכת במוסדות משל עצמה, ולכן היום הרבה בתי ספר בחמ"ד קולטים תלמידים מרמה סוציו-אקונומית נמוכה ביחס לחינוך הממלכתי-דתי".

הפרדה בין המגדרים

החינוך הממלכתי-דתי (בקיצור חמ"ד), שבראשו עומדת שוש נגר, נמצא תחת פיקוח נפרד במשרד החינוך, ובו יש הקפדה על תורה ומצוות. בגילים הבוגרים יש הפרדה בין בנים לבנות, אך גם בחלק מבתי הספר היסודיים. החמ"ד מתנהל באופן עצמאי, ויש לו תוכניות לימוד שונות מאשר בחינוך הממלכתי.

חשוב לציין כי החמ"ד הצמיח מתוכו מנהיגים מוכשרים, אנשי אקדמיה בעלי שם, ובני הנוער שלו איכותיים, מתנדבים ומשרתים ביחידות הקרביות הטובות ביותר. כמערכת נפרדת, הוא גם נהנה מתקציבים, ואפילו מתקציבים "עודפים". בכל שכבות הגיל תלמיד חמ"ד מתוקצב יותר מתלמיד חילוני, ועדיין במרבית המקצועות ושכבות הגיל הראו תלמידיו הישגים נמוכים ביחס לתלמידים בחינוך הממלכתי הכללי.

על פי משרד החינוך, תלמידי החמ"ד מתוקצבים הכי הרבה בכל שכבות הגיל. לדוגמה, בחטיבה העליונה 41 אלף שקלים לתלמיד חמ"ד לעומת 33 אלף שקלים לתלמיד בממלכתי; בחטיבת ביניים 31.5 אלף שקלים לעומת 27 אלף שקלים (בהתאמה).

עם כניסתו לתפקיד הבטיח שר האוצר בצלאל סמוטריץ' להשקיע כספים נוספים במערכת החינוך הממלכתית-דתית. במסגרת הכספים הקואליציוניים ובתקציב המדינה האחרון הועברו, בין היתר, עוד 85 מיליון שקלים למה שהוגדר "מאפיינים ייחודיים של החמ"ד", סיוע לרשתות החינוך ותגבור שעות לימוד בשנת 2024, עוד 20 מיליון שקלים לפעילות בלתי פורמלית, ו־10 מיליון שקלים למורשת הרב חיים דרוקמן ז"ל (מבכירי הרבנים בציונות הדתית).

הישגים: טעון שיפור

אחת הבעיות הגדולות של החמ"ד היא הישגים נמוכים או בינוניים במקרה הטוב. נתוני מבחנים בינלאומיים מהשנים האחרונות מראים כי באנגלית, מתמטיקה, שפה ומדעים הראו תלמידי החמ"ד הישגים נמוכים יותר ביחס לתלמידים חילונים.

במתמטיקה ההישגים של התלמידים החילונים (498 נקודות) גבוהים מאלה של תלמידים בחמ"ד (477 נקודות - פיזה, 2018), וכך גם במדעים, שבהם שיעור התלמידים המצטיינים היה כפול בבתי הספר בפיקוח ממלכתי (15%), בהשוואה לאלו שבפיקוח חמ"ד (8% - על פי מבחן טימס, 2019).

במבחנים ארציים הראו תלמידי החמ"ד בחלק מהמקרים הישגים דומים לאלה של הממלכתי, בין השאר במבחן בשפה לכיתה ד' שפורסם בשנת 2022. יש לציין כי בזכאות לבגרות תלמידי החמ"ד מובילים במעט, אלא שבבחינת הפסיכומטרי הציון הממוצע של בוגרי החינוך הממלכתי גבוה באופן קבוע מזה של בוגרי החינוך הממלכתי-דתי.

נושא נוסף שמעסיק את החמ"ד הוא ההתבדלות - בשנים האחרונות יש זרמים שונים, חלקם נחשבים קיצוניים יותר, דוגמת הזרם החרד"לי, שדורש פתיחת בתי ספר נפרדים מאלה של החינוך הממלכתי־דתי הקיים.

בין חינוך לחברה

"החברה הציונית-דתית עברה משבר זהות, ומערכת החינוך שלה משקפת את זה", אומרת אביגיל בן ארי, רכזת קהילות ב"נאמני תורה ועבודה" - תנועה ציונית-דתית שמקדמת ערכי יהדות ליברלית. "בחינוך הדתי, כמו בפוליטיקה המגזרית והישראלית, יש כמה זרמים: לצד החינוך הממלכתי-דתי ה'רגיל', יש את הזרם החרד"לי (חרדי-לאומי), שנקרא גם 'הזרם התורני'. הוא תומך בהפרדה בין בנים לבנות מגיל קטן, ביותר לימודי קודש ובפחות פתיחות לחברה הכללית ולמה שקורה בה".

ומה הבעיה? "באמירה התורנית יש משהו אליטיסטי, זה כבר לא בית הספר הממלכתי-דתי שכונתי שמקבל את כולם, אלא אתה ממיין ובוחר לפי קריטריונים דתיים - אם האמא לובשת שמלה או מכנסיים, איזה כיסוי ראש היא חובשת, אם יש טלוויזיה בבית או אם יש לילד טלפון חכם. מרחיקים ציבור שהוא יותר מסורתי, וכמו כן מרחיקים ילדים עם קשיים וחינוך מיוחד.

"במשך שנים היה ניסיון להשפיע כדי שגם החמ"ד יקצין בצורה הזאת. למשל, בתחילת שנות האלפיים הייתה נהירה להפרדה בין בנים לבנות - שכנעו שזה יביא להישגים, למניעת אלימות ולתורניות, אבל זה לא הוכיח את עצמו, בטח לא בבתי הספר היסודי. היום אנחנו רואים התחלה של חזרה לתפיסות ליברליות יותר. יש רצון להעניק חינוך פחות מתבדל ובתי ספר ממלכתיים-דתיים יותר מגוונים. זה קורה, בין היתר, כי הורים בחמ"ד כבר לא מוכנים להכיל את הדרישות להחמרה ולהקצנה, נמאס להם".