השפלה כפולה: עובדי ההוראה שהוטרדו מינית - וגילו שהמערכת מאשימה אותם

הרגשת אשמה, כאב על השפלה מצד המערכת וניסיון להבין את התלמיד שפגע בהם – זה מה שעובר על מורים שנפגעו מינית באופן מקוון מצד התלמידים שלהם.

מערכת החינוך הגדירה את שנת הלימודים הקרוב כשנת הבינה המלאכותית. אלו כלים מלאים בפוטנציאל, אך גם כאלה שיכולים להזיק. בשנים האחרונות התפרסמו מקרים של תלמידים שמשתמשים בתוכנות ואפליקציות כדי ליצור תמונות מיניות של תלמידים ומורים – לעיתים תוך שימוש בבינה מלאכותית.

מלבד זאת, צצים גם מקרים של מורים שנפגעים מינית מתלמידים באמצעות הרשת המקוונת. אחד מהם הוא אורן (שם בדוי), מורה צעיר שסיפר: "פתחו קבוצת וואטסאפ שהיו שותפות לה המון בנות מהשכבה. לקבוצה קראו בשם שלי. היו שולחים שם מלא תמונות שלי שצילמו אותי בלי שאני יודע כמובן בשיעורים. זו הייתה קבוצה אשכרה על שמי עם תמונות שלי, עם כל מיני דברים הזויים שבנות אומרות שם עליי בקטע מיני"

העדות שלו ושל עובדי הוראה אחרים מובאים במחקר שאותו ערכה פרופ' מיכל דולב-כהן ממכללת אורנים, מנהלת המרכז ללמידה וחקר פגיעות במרחב המקוון, יחד עם הסטודנטית הילה בן ישראל. מדובר במחקר איכותני שכלל 14 מורים שחוו בריונות מינית מקוונת על ידי התלמידים שלהם – כלומר באמצעות פייסבוק, קבוצות וואטסאפ, ניסיון לצלם אותם ברגעים מביכים או אינטימיים ועוד.

אחת הדוגמאות המזעזעות היא המורה אורית (שם בדוי) שסיפרה "נכנסתי לכיתה... כולם היו עם טאבלטים... אחת התלמידות התחילה לאסוף את הטאבלטים ושאלתי אם יש עוד מישהו שלא הביא את הטאבלט ואף אחד לא ענה. אחרי שלוש דקות אני קולטת טאבלט נוסף מונח מתחת לשולחן של התלמיד, הלכתי להרים את זה ואמרתי לו- 'מה זה? למה זה על הרצפה?' ואני קולטת שזה מסריט.

"למחרת המנהלת מתקשרת אליי ואומרת לי שהיא מצטערת, אבל היא חייבת לשתף אותי שאין בכלל שום ספק שהכוונה של התלמיד הייתה להיכנס לך מתחת לחצאית... היא אמרה לי שזה ממש רואים אותו מכוון את הטאבלט, כל פעם שאני מתקרבת אליו הוא מכוון את זה שיכנס ככה קצת יותר לחצאית. זה גרם לבטן שלי להתהפך, ממש הייתי בהלם כי לא תפסתי את הילד כמי שמנסה ללכת לכיוון כזה".

תוצאות המחקר העלו כי כל המורים הופתעו מההתעללות, חשו מושפלים וחוו תחושות של זלזול. באופן מפתיע, הם חשו צורך להסביר את התנהגות התלמידים הפוגעים ולהבין את המניע שלהם. דבר קריטי נוסף היה התגובה של בית הספר, מורים שקיבלו תמיכה מהמערכת הרגישו מוגנים; אלה שלא קיבלו תמיכה מהמערכת, דיווחו על תחושות של בדידות ואכזבה ולמעשה נפגעו יותר מבית הספר או "המערכת" מאשר המעשה של התלמידים. חלק מהמורים שנפגעו הפסיקו ללמד את הכיתה שבה התרחש האירוע וחלקם התפטרו או עזבו את מקצוע ההוראה בשל הקושי להיפגש שוב עם הפוגעים בהם.

המורה ענת (שם בדוי) תיארה במחקר את החוויה הקשה שבה האשימה אותה המנהלת שהיא הסיבה להתעללות וסיפרה: "אם נניח נדקרתי בסכין במהלך האירוע, המנהלת עיקמה את זה עוד קצת. התאכזבתי ממנה... היא אמרה לי בכל כך הרבה מילים: אמרתי לך שאת לא... שאין לך נוכחות לפני הכיתה ובגלל זה קרה מה שקרה. זה גרם לי להרגיש אשמה שזה קרה". כאמור, חלק מהמורים שלא זכו לתמיכה ציינו כי חווית הפגיעה כתוצאה מחוסר הגיבוי משמעותית יותר מחוויית הפגיעה מהתלמידים. לדוגמה, ערן (שם בדוי) שהשתתף במחקר תיאר: "אני חושב שבמקרה שלי, מה שהיה נורא יותר הוא התנהלות המערכת, בתגובתה לאירוע. ופחות הפגיעה האישית. זו לא הייתה פציעה באותה רמה. ההבנה שאני לבד הייתה נוראית יותר מההתעללות וההטרדה המינית שחוויתי. היה לי קשה יותר".

"אומרים למורה: 'הוא רק ילד'"

"מה שקורה הרבה פעמים בבריונות מינית מקוונת לפי מורים - יש איזושהי הקטנה, מדפדפים את זה", אומרת פרופ' מיכל דולב-כהן ראש התוכנית לייעוץ חינוכי במכללת אורנים וממשיכה: "אומרים 'זה רק תלמי, הוא לא התכוון' או אומרים 'הוא לא ילד רע, הוא גם רק ילד אתה לא רוצה לפגוע בו' והגישה היא מאוד מגוננת על הפוגעים – גם המערכת וגם המורה בעצמו.

"המערכת כמערכת מקטינה את הפגיעה, ואומרת במילים אחרות למורים- 'תתמודדו, אתם המבוגר האחראי'. וברגע שהמערכת עושה את זה, אז המורים נשארים עם חוויית הפגיעה לבד, והם פגועים עוד יותר, וברגע שהמערכת כן, משכילה לתמוך, אז אנחנו רואים שיש אפשרות באמת להתמודדות, ולהמשיך לעבוד במערכת. "פגיעות מניות במרחב המקוון זה משהו שהוא לא מדובר, יש בו המון האשמת קורבן. יש חוסר הבנה שההשפעה על מי שנפגע היא אותה השפעה רגשית כמו על מי שנפגע במרחב הפיזי. כשזה קורה אז אנחנו מקטינים את הפגיעה, בגלל שזה היה 'רק באינטרנט'".

על הכנסת הבינה המלאכותית לבתי הספר, כלי שיכול להיות מועיל אך גם הרסני, היא אומרת: "משרד החינוך לא עושה הכשרות מספיק טובות, לא למורים ולא לתלמידים, אין לנו מניעה מספיק טובה במקומות האלו.  אנחנו עושים עוד מאותו דבר, אנחנו רואים שזה קורה, אבל מה קורה במשרד החינוך? שוב, הם עסוקים בהוראה. AI יכול לקדם אותנו בהוראה, אבל אין הוראה בלי סביבה חברתית. אם אנחנו יודעים במרחב הפיזי שאין הוראה בלי אקלים כיתה, למה שזה יהיה קיים באינטרנט?. אנחנו נותנים לתלמידים כלים לעשות דברים, אבל לא נוח לנו לדבר על המקומות האלו של הפגיעה. אין מניעה ואין שיח, וגם כשיש שיח – הוא מדבר על פגיעה של תלמידים בתלמידים ולא על מורים".

החוקרות מציינות כי כל המרואיינים היו מורים יהודים, זאת למרות שהמורים מכל העדות התבקשו להשתתף - רק אלה מהמגזר היהודי הסכימו, ייתכן בשל בושה של מורים במגזר הערבי ממקרים כאלה.

מעניין לומר שב-12 מהמקרים זהות התלמידים הפוגעים הייתה ידועה לקורבן. באחד המקרים למורה דבי (שם בדוי) היה ברור כי התלמידים עומדים מאחורי פתיחת פרופיל באתר היכרויות: "כשהייתי מחנכת ח'... פתאום באמצע המועצה אני מקבלת לטלפון מלא הודעות מגברים שאני ממש לא מכירה וגם קיבלתי כמה שיחות טלפון. "היי אני רוצה להכיר אותך", "היי זה המספר שלי תתקשרי ונעשה כיף", "שלחי תמונה"... כל מיני כאלה... היה ברור לי מהרגע הראשון שזה משהו כזה שילדים מעורבים בו...שאלתי את אחד הגברים... ואז דיברנו בטלפון והוא הסביר לי שבטינדר יש מודעה... הרגשתי מחוללת, חשופה מאוד".