"מי שחושב שאנחנו מדשדשים מוזמן לראות מה קורה פה. תסתכל על רפיח, זה נראה לך כמו דשדוש? אנשים צריכים להבין שדרוש זמן". כך, ספק אמר ספק שאל, מפקד חטיבת הנח"ל אל"מ יאיר צוקרמן, בעודנו דוהרים על ציר פילדלפי בהאמר הפתוח.
סא"ל (מיל') עדי, קצין הגששים הוותיק, סירב להאט לרגע למרות שלפנינו דהר טנק שמילא אותנו פודרה ועשן בעוד מאחורינו רעם נגמ"ש האיתן של המח"ט. בפעם הקודמת שנפגשתי איתו, צוקרמן פיקד על גזרת ציר נצרים בצפון הרצועה. הפעם הוא מפקד על ציר פילדלפי. המשותף: שניהם צירים אסטרטגיים ביותר, ואת שניהם תפס צה"ל באופן אגרסיבי. "אתה בונה יותר כבישים ממירי רגב", אני צוחק. המח"ט מחייך, אך גם הוא מודה שרפיח היא משהו אחר לגמרי.
אין בית שנותר שלם ברפיח. שלוש מחנות הפליטים במרחב, שאורכו 14 ק"מ, נהרסו כמעט עד היסוד. מבנים בשכונות הקרובות והרחוקות ספגו פגיעות קשות. בניגוד לאזורים אחרים שבהם נעשה שימוש בחגורת אש, הפעם הסיבה לכך היא שיטת הפעולה הרצחנית של המחבלים.
"חמאס הפך את העיר כולה למרחב לחימה ענק, ממולכד ומסוכן, וירדו לתוך תת־הקרקע שממנו הם פועלים. הבתים ממולכדים ובתוכם מצלמות רוורס קטנות, שבאמצעותן הם עוקבים אחר הכוחות ומנסים לפגוע בהם. מצאנו מצלמות כאלו בכפתורים של ספות, על משקופים, במסגדים, במרפאות ובבתי ספר".
"בבתים ברפיח מצאנו מצלמות רוורס קטנות בכפתורים של ספות ועל משקופים, שבאמצעותן חמאס עוקב אחר הכוחות"
אנחנו מתקדמים מערבה לעבר הים. מימיננו רפיח החרבה, משמאלנו החומה שמפרידה בין רצועת עזה למצרים, ובשער נישא הדגל המצרי. בכל כמה קילומטרים נראות בבירור עמדות מאוישות בחיילים. צה"ל מקפיד על תיאום בין הצדדים כדי למנוע התנגשויות. דחפורים ומשאיות עמלים בלי הפסקה על הרחבת ציר פילדלפי. עמדות חמאס המנומרות ניצבות בצד, שבורות והרוסות. על אלו שלא קרסו מוצבים דגלי ישראל, מתנופפים ברוח.
עם כל הכבוד לציר, מה שחשוב הוא מה שמתחתיו: מספר בלתי ידוע, ומפחיד בהיקפו, של מנהרות. "זה המקום עם הכי הרבה פירים שמצאנו", אומר המח"ט. "יש כאן תת־קרקע התקפי שמתחבר לתת־קרקע התעצמותי ממצרים". זה גראנד סנטרל, אני אומר, והוא מהנהן. "יש כאן עיר תחתית של ממש. רפיח היא המקום הראשון שבו נעשה שימוש במנהרות".
השאלה הגדולה היא כמה זמן נותר לפעול ברפיח עד לניצחון על ארגון הטרור. צוקרמן מציג תמונה מורכבת: "אין כאן הרבה אויב מעל פני הקרקע, אלא בעיקר בתת־הקרקע. יותר מ־50% מרפיח בידינו, אבל זה לא אומר שהרגנו את כל המחבלים והרסנו את כל התשתיות. יש לי חופש פעולה, אבל האם זה אומר שלא יירו עלינו טילי נ"ט? אתמול ירו עלי שלושה טילים והופעלו עלי שני מטענים בזמן שחיפשתי פירים".
הגוש הפך למעוז הטרור
אנו מגיעים לים. בין המבנים פועלים כמה טנקים. יום בלבד לאחר חיסולו (כנראה) של מוחמד דף וחיסולו הוודאי של מח"ט חאן יונס, רק כמה קילומטרים משם, בתוך הרצועה, שורר שקט. "כשהגענו לפילדלפי תפסנו רקטות מוכנות לשיגור למרכז הארץ", מסביר המח"ט. זה לא שהמחבלים לא מעוניינים לירות לעבר ישראל - הם לא מסוגלים.
במרחק כמה מטרים מקצה הצוק ניצב פילבוקס מצרי, ובצד השני מבנים נטושים והרוסים. "קלאב הוטל רפיח", כתב חייל אלמוני על אחד מהם. מילים שמבטאות היטב את התחושה מול הנוף המרשים. כלב ענק משוטט בין ההריסות, מתקרב אלינו בתקווה, אולי כדי לקבל מעט אוכל, אך נמלט כשאנחנו מתקדמים לעברו.
הלחימה ברפיח נמשכת, מבהיר צוקרמן. "אתמול הרגתי צלף ליד בית הקברות", הוא מצביע. מתוך ארבעת הגדודים, לפחות אחד פורק לחלוטין, אחר פועל חלקית בלבד ושניים נוספים עדיין פעילים. "ההערכה היא שכמחצית מפעילי הטרור ברחו לחאן יונס ולא נלחמים. האויב מוכה, והוא שורד. ככל שהשליטה שלנו פה מעמיקה, אנחנו נתקלים בעוד אויב. הוא בחר לפעול בדרך אחרת מאשר בצפון הרצועה – הוא מאמין שהניצחון שלו יהיה אם לא נמצא אותו מתחת לקרקע. אנחנו צריכים, באמצעות תחבולות, לתפוס אותו. ככל שנהרוג יותר מחבלים, כך נמוטט אותם".
היעד השני, והמשמעותי לא פחות, הוא חיסול של מנהרות הטרור. "אם יהיה ריכוז מאמץ, נצטרך בין חודשיים לארבעה חודשים כדי למצוא את כל המנהרות על ציר פילדלפי ולחקור אותן", מעריך צוקרמן. "כשאומרים היום שמצאו מנהרות בציר פילדלפי, זה לא אומר שחקרו אותן".
האם נצטרך להישאר בפילדלפי בעתיד? "אם יגידו לנו לבנות מערך הגנה על הציר, נעשה זאת. סגרנו למחבלים את בלון החמצן, ועלינו להישאר פה עוד זמן. לא לעד, אבל כדי להעמיק ולמקסם את ההישגים".
מעבר למעגן רפיח נמצאים המואסי ומה שהיה פעם יישובים ישראלים פורחים. במוצב תאנה, ליד גוש קטיף, מצאו לאחרונה לוחמי הנח"ל מנהרה גדולה ובה מתקן לייצור רקטות של הג'יהאד האסלאמי. היישובים השלווים הפכו למעוזי טרור.
לפני שאנחנו נפרדים אני תופס לשיחה קצרה את הגשש סא"ל (מיל') עדי. כמי שהיה אחד מהאחרונים בגוש קטיף, הוא מכיר היטב את ציר פילדלפי. "הייתי בקטיף, בנווה דקלים, במורג, חייתי בגוש קטיף", מבהיר המילואימניק הבדואי, "אבל הכל השתנה. אני סגרתי את הגדר, אבל מבחינה צבאית לא היינו צריכים לצאת. היינו צריכים מזמן לחזור לפעול פה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו