תוכנית חדשה ושאפתנית מבקשת להפוך אזרחים לכוח הגנה אקטיבי תחת כוח צבאי-יישובי בעת חירום, בתרחיש דומה למה שקרה בעוטף עזה ב-7 באוקטובר. בין היתר מציע יוזם התוכנית בועז אלברט, לשעבר מפקד כיתת הכוננות של היישוב יצהר, לערוך אימוני פרט וחולייה, ולבנות לכל יישוב תוכנית אופרטיבית ליום פקודה, אם הצבא יצטרך לעשות בה שימוש.

מדובר בהצעה לתוכנית פיילוט, שאותה ניתן יהיה ליישם בשלב מאוחר יותר ביישובים שונים ברחבי הארץ, ושבמסגרתה תושבי היישובים עצמם יהיו אלו שיגנו, בזמן חירום קיצוני, על בתיהם ועל חייהם, זאת בהיעדר כוח צה"ל גדול שיוכל לבצע את העבודה. זהו תרחיש שעד הפלישה לעוטף עזה היה נחשב לקיצוני ביותר, אך כעת מובן לכולם שבהחלט צריך להיערך לקראתו.

במסמך מפורט, תחת הכותרת "ללמד בני יהודה קשת, הפיכת התושבים מנטל ביטחוני – לנכס ביטחוני", פירט אלברט את תוכניתו להיערכות להגנה על יישוב במקרה של התקפה רב-גזרתית, באמצעות הכשרת התושבים ללחימה ולסיוע כעתודה לכוח הגנה מרחבית (הגמ"ר). אלברט מדגיש כי לא מדובר ביצירת אלטרנטיבה לצבא, אלא בכוח עתודה לכוחות הצבא המעטים שיהיו ביישוב בעת תרחיש קיצון.

בתוכניתו, מזהיר אלברט כי חלק מהתרחישים האפשריים, שכוללים "היפוך קנים" של הרשות הפלשתינית, עלולים להתרחש תוך זמן קצר מאוד. "במצב כזה, צה"ל לא יוכל להגן על כל יישוב ויישוב, אולי אף לא על כל מחנה צבאי", הוא אומר. יישובים עלולים להיות נצורים, הדרכים חסומות, וסדר העדיפות של הצבא לשחרור יישוב כזה או אחר עלול להיות נמוך. "אם תהיה מתקפה משולבת על יישובים ומחנות צבא רבים, כוח ההגמ"ר היישובי עלול להיות הכוח היחיד שיגן על היישוב שלכם", כותב אלברט בתוכנית.

"שיהיו שני אקדחים בכל בית"

כבר כיום יש להרבה תושבים ביו"ש אקדחים, אך אלו לא נספרים כחלק מהכוח ביישוב בעת פלישה. אלברט מפציר בתושבים לרכוש נשק אישי, כדי שניתן יהיה להתבסס עליהם בעת תרחיש קיצון. לדבריו, אם כל תושב בקו התפר או ביו"ש ירכוש נשק, מדובר יהיה במכפיל כוח משמעותי. "תגישו בקשה כבר היום, גם גברים וגם נשים, שיהיו שני אקדחים בכל בית. אפשר לשים את הנשק בכספת. זה עשוי להיות הנשק שיציל את הרחוב או היישוב שלכם מחר, גם אם זה לא רלוונטי היום".

השלב השני בתוכנית הוא אימון והכשרת האזרחים. "אין צורך", הוא מציין, "להכשיר אותם לרמת לחימה של לוחם חי"ר, אלא למיומנות של רובאי 03. בחמישה-שישה אימונים של שלוש שעות ניתן להגיע לרמה בסיסית כזאת".

אלברט מציע ללמד את האזרחים להכיר ולתפעל את הנשק "על יבש", כלומר ללא ירי, לבצע מטווח מעשי אם הדבר אפשרי, ואחר כך לעבור לתרגילי אימון פרט ואימון חוליה, ביום ובלילה, כולל סדר תנועה קרבית, חתירה לאויב בדילוגים, הסתערות תוך כדי ירי ועוד.

השלב השלישי בתוכנית הוא פיקוד ושליטה, תוך שיתוף פעולה הדוק עם כוח ההגנה המרחבית הצבאי. במסגרת שלב זה, יש לבנות את הארגון וההיררכיה של הכוח, כך שיהיה יעיל ברגע האמת. "מפקדי הכוח חייבים להיות בסנכרון מלא עם מפקדי ההגמ"ר המקומיים", הוא כותב. "בכל יישוב יש בוגרי צבא, שמסוגלים לפקד על הכוח האזרחי ולבנות יחד עם כוח ההגמ"ר את תוכנית ההגנה המורחבת והמשותפת - כך שמפקד ההגמ"ר ירוויח מהסיוע האזרחי הלוחם".

"בסבירות גדולה נגיע למציאות של עימות רחב ורב-זירתי בעשרות נקודות או יותר בו זמנית", מסכם אלברט. "במציאות כזאת, כוחות הביטחון לא יוכלו לתת מענה ראוי לכל יישוב ויישוב. כוח ההגמ"ר המקומי מוגבל מאוד ביכולות שלו ואינו בנוי להדוף מתקפה משמעותית. כוח אזרחי יכפיל פי כמה את מצבת הלוחמים בזמן אמת, בתרחיש קיצוני של מתקפה רחבה על יישוב".