הוועדה לבחינת הודעות נפגעים בצה"ל לתקשורת בעידן הרשתות החברתיות הגישה לפני שעה קלה (שלישי) את המלצותיה לראש אכ"א, אלוף יניב עשור, ולדובר צה"ל, תא"ל רן כוכב (רנכו).
מטרת הוועדה, שדבר הקמתה פורסם לראשונה ב"ישראל היום", הייתה למצוא דרך לאזן בין המיידיות התקשורתית וההפצה המהירה של המידע ברשתות החברתיות, לבין הצורך להודיע למשפחות נפגעים על האסון שפקד אותן בצורה מכובדת וראויה.
המלצות הוועדה הגיעו לידי "ישראל היום", אך כבר כעת נציין כי נכון לעת הזו מדובר בהמלצות בלבד, ואלוף עשור ותא"ל כוכב יכולים לבחור שלא לאמצן כלל, או לאמץ רק חלק מהן. בהמשך, יוצגו המלצות הוועדה גם לרמטכ"ל, רא"ל אביב כוכבי.
אחת מההמלצות המהפכניות המופיעות בדו"ח הוועדה שהגיע לידי "ישראל היום" היא לייצר לראשונה שיח רשמי בין דובר צה"ל לבין מפיצי מידע בלתי רשמיים שאינם עיתונאים, לכתב אותם על הודעות דובר צה"ל ולצייד אותם במידע שוטף. בין היתר, ממליצה הוועדה לשקול למסור לציבור הודעה על אירוע קשה ללא שמות הנפגעים גם לפני מסירת הודעה לכל בני המשפחה מדרגה ראשונה, וזאת במקרה שבו לא ניתן לאתר אחד מהם בפרק זמן סביר. כן ממליצה הוועדה למסור הודעות "מאופלות" על נפגעים לכלי התקשורת רק בעל-פה, לקדם חקיקה בנושא, ועוד.
בראש הוועדה עמד קצין האיכות והבטיחות הראשי בצה"ל, תא"ל גברעם הגלילי, וחבריה היו בין השאר רמ"ח נפגעים, אל"ם עידית סולומון, רמ"ח נפגעים לשעבר והאם שכולה, אל"ם (במיל') ורדה פומרנץ, רמ"ח תקשורת לשעבר, אל"ם (במיל') יעל וולף, רע"ן תקשורת בצנזורה, רחל זאדה, עיתונאי ואח שכול, רזי ברקאי, סגן עורך "ישראל היום" לשעבר, אריאל שמידברג, ודובר מד"א, זכי הלר.
נזכיר כי הטריגר להקמת הוועדה היה הדיון הציבורי שנוצר בעקבות מותם של שני טייסי חיל האוויר בתאונת מסוק העטלף ב-3 בינואר השנה, ותאונת הירי הדו-צדדי ביחידת אגוז בנבי מוסא כשבוע לאחר מכן. במקרים אלה, כמו גם במקרים נוספים בעבר, ההודעות על חיילים פצועים או הרוגים הגיעו למשפחות באמצעי התקשורת או דרך הרשתות החברתיות, בטרם הגיעו נציגי צה"ל למשפחות.
בצה"ל הבינו כי מצב זה טומן בחובו מתח מתמיד בין המהירות לבין המהימנות והדיוק, ונדרשת חשיבה מחודשת בנוגע לדיברור התקשורתי. הוועדה התכנסה לארבעה מפגשים מרכזיים, ובמהלך תקופת עבודתה התרחשו ארבעה אירועי טרור בלב אוכלוסייה אזרחית. גם במקרים אלו, בתוך דקות מרגע האירוע כל המידע הופץ ברשתות ובמערכות התקשורת, לרבות תמונות קשות לצפייה של החללים.
הנחות העבודה של הועדה היו שחובתו הראשונה של צה"ל היא קודם כל למשפחות השכולות, ועל הצבא מוטלת האחריות והחובה לדאוג לבני משפחותיה הנפגעים במקרה של אסון. כחלק מזה, אותן משפחות זכאיות להודעה "מקצועית, רגישה, מכובדת וראויה". בדו"ח הצביעו חברי הועדה על כך שהמלחמה בשמועות הפכה למאתגרת וקשה במיוחד בעידן הרשתות החברתיות, שבהן במהירות של שניות ספורות, מתפשטות ידיעות כזב לעיתים גם פרטים האסורים בפרסום.
בדו"ח ציינה הוועדה כי אחד מהצעדים הראשונים הנדרשים לשם התמודדות עם התופעה הוא ניטור השיח ברשתות וזיהוי השמועות המתפשטות בזמן אמת. באירועים גדולים ומשמעותיים, ציינה הוועדה, יש לבצע ניטור מקיף ולפנות באופן יזום למפיץ כדי להוריד את השמועות. על פי הועדה, יש להגיב באופן יזום ומיידי על פרסום שמועות ומידע לא מבוסס באמצעות הודעות דוברות דרך עמודי הדיגיטל של דובר צה"ל. "על הודעות אלה לסתור את השמועות ולהפריכן ובאותה עת גם לגנות את המפיצים", נכתב בדו"ח.
בהקשר זה, המסקנה המהפכנית ביותר של הוועדה היא שינוי יחסו של דובר צה"ל למובילי דעת קהל ברשתות החברתיות. כך, הוועדה ממליצה לצבא "לבנות יכולת הפצה לבלוגרים מרכזיים, מנהלי אתרי חדשות ברשת, מובילי שיח בפורומים חשובים, ועוד", שלראשונה יהיו גם הם מכותבים להודעות דובר צה"ל, והצבא יציידם במידע שוטף ואמין.
עוד המליצה הוועדה לדובר צה"ל לייצר ציר עבודה עם כל מפיצי המידע הבלתי רשמיים, במקביל לעבודה עם מערכות התקשורת הרשמיות. בדו"ח צויינה הסתייגותו של חבר הוועדה רזי ברקאי, שהתנגד לקיום קשר של דובר צה"ל כגוף ממלכתי עם מערכות התקשורת הלא ממוסדות, משום שהוא לא מאמין שהן תכבדנה את ההסכמים.
המלצה נוספת של הוועדה היא לקיים הסברה מקיפה לחיילים בנוגע לרשתות החברתיות כבר בשלב הטירונות, תוך מיקוד מיוחד בנושא מידע רגיש על נפגעים. זאת לאחר שהתברר כי במקרים רבים מי שהתחיל את הפצת השמועות ברשתות הם המשרתים ביחידות.
באשר לתקשורת הממוסדת, הצביעה הוועדה על שיתוף הפעולה עם הצבא, ועל המחוייבות ההדדית של המערכות והצבא. יחד עם זאת, ציינו חברי הוועדה כי פעמים רבות מערכות התקשורת נכנעות ללחץ הרשתות החברתיות בשל הרצון לראשוניות המידע. כדי למתן את הלחץ, מציעה הוועדה לייצר מידרג הודעות ראשוניות ובהן פרטים שניתן יהיה לפרסם, במטרה להעבירן למערכות התקשורת בשלב מוקדם.
לא כל הציבור יודע זאת, אך זמן קצר לאחר אסון, מפיץ דובר צה"ל "הודעה מאופלת" לכתבים הצבאיים, ובה עדכון ראשוני על נפגעים במצב קשה או הרוגים. הכתבים שולחים את אותן הודעות למערכות שלהם, והיו מקרים שדווקא הודעות אלו הן שהגיעו למשפחות לפני ההודעה הרשמית של מודיעי הנפגעים. לפיכך, הוועדה ממליצה כי אותה הודעה תימסר מעתה בעל-פה, ולא בהודעה, במטרה שלא תופץ ברשתות הודעה מטעם צה"ל שאינה מושלמת ומהימנה דיה ובטרם נמסרה למשפחות.
הוועדה המליצה עוד לצבא לפעול להסברה ציבורית בנושא אי הפצת הודעות נפגעים, ולרתום לכך את מערכות התקשורת הממוסדות לקמפיין מתמשך, מתחדש ומתעדכן בנושא. על הקמפיין להיות מתמשך ולעלות בעיקר בעת לחימה בחירום.
סוגיה משמעותית נוספת בהמלצות הועדה היא קידום חקיקה בנושא. הועדה המליצה לרתום את הדרג המדיני והפרלמנטרי למלחמה בהפצת השמועות ולקדם הצעה לחקיקה בנושא אי הפצת הודעות נפגעים לפני הודעה רשמית של הצבא. בוועדה ציינו עוד כי היכולת החוקית לפעול באופן ממשי נגד מפיצי המידע היא קטנה, אך החוק יביא להגדרת אמות מידה ערכיות-ממלכתיות, ומתוך כך יביא לשיפור הנושא.
באשר למסירת ההודעות למשפחות עצמן, ציינה הוועדה כי ה"משפחות לפני הכל", וכי לאורך השנים נלמד כי "הודעה מקולקלת", קרי, לא אמינה, שנמסרה למשפחות, גרמה בהמשך לפגיעות נפשיות קשות לבני משפחות הנפגעים לאורך שנים ארוכות. בעבר אף היו מקרים בהם נמסרה הודעה שגויה למשפחה כי בנה נפל חלל, ובהמשך התברר כי לא קרה לו דבר.
אך לאור התפשטותן המהירה של השמועות והמידע, הוועדה המליצה כי במקרים מסוימים שבהם יש ודאות כי החלל הוא החלל המדובר, אולם זיהוי הגופה לוקח זמן רב, בסמכות ראש אכ"א לאשר מסירת "הודעה מסופקת" (מלשון ספק) למשפחה. עוד המליצה הועדה כי ראש אכ"א יוכל בהתייעצות עם רמ"ח נפגעים והמשפחה, לפרסם הודעת דובר צה"ל בדבר קרות אירוע, ללא שמות, טרם הגיעה ההודעה לכל בני המשפחה מקרבה ראשונה, וזאת במידה שמתקשים לאתר את אחד מהם בפרק זמן סביר.
מדובר צה"ל נמסר: "הוועדה וממצאיה טרם סוכמו ואושרו בצה"ל. בסיום הוועדה כלל הממצאים יוצגו לציבור".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו