לכבוד החג: ילדים לארבעה מפקדים מראיינים את אבותיהם

האב: סא"ל כפיר רווה, סגן מפקד בסיס חיפה

הילדה: רונאלה (7)

סא"ל כפיר רווה, בן 43, הוא סגן מפקד בסיס חיפה בחיל הים. הוא נשוי לעופר ואב לארבעה ילדים, הגדול בכיתה י"ב והקטנה בכיתה א'. שאלנו את בתו הצעירה, רונאלה, על החוויות עם אבא בדרגה בכירה בצבא.

במה אבא עובד?
"בצבא. הוא מפליג. אבא שומר עלינו".

מתי את הכי מתגעגעת לאבא?
"כשהוא לא בבית. הוא הרבה לא בבית".

מה את הכי אוהבת לעשות עם אבא כשהוא בבית?
"לשחק איתו ולצאת עם איתו ועם הכלבה ג'וי לגינת הכלבים".

מה את הכי אוהבת באבא?
"שהוא חמוד".

כשתהיי גדולה תרצי להיות כמו אבא?
"כן. אני רוצה לעשות את התפקידים שאבא עושה".

"התפקיד שלי הוא לשמש בעצם משנה למפקד הבסיס", מספר רווה. "אני אחראי על כל תחומי התשתיות, התקציבים והאבטחה בבסיס. בעצם מחליפו של המפקד בהיעדרו".

איזה אירוע משמעותי של רונאלה פספסת בגלל התפקיד?
"אני מאוד משתדל שזה לא יקרה. פספסתי אצלה את יום ההורים. אשתי היתה שם לבד. בדרך כלל אנחנו מצליחים לתזמן את הדברים. גם המורים מבינים את האילוצים, ומאפשרים לנו להגיע אחרונים בסדר של ההורים כדי שאני אוכל להגיע. אני ואשתי משתדלים שפספוסים כאלו לא יקרו.

"אני נעדר הרבה מהבית. בתקופת השירות הראשונה שלי הייתי בעיקר בתפקידים מבצעיים, ויש ניתוק מוחלט מהבית. גם כשילד רוצה להתקשר אלי הוא לא יכול. בזמנים האלה, מי שהחזיקה חזק וחיברה אותי למשפחה זו כמובן אשתי, שדאגה שבכל אירוע חשוב, החל ממסיבות חנוכה ועד מסיבות סיום וכמובן ימי הולדת, אני אצליח להגיע".

"האמת? לא רציתי להיות טייס"

האב: סא"ל א', מפקד טייסת 161

הילדים: אוריה (כמעט בן 10), יונתן (7.5) וא' (כמעט בן 5)

אוריה, יונתן וא' (שמו הייחודי לא מאפשר לנו לכתוב אותו במלואו) קפצו על ההזדמנות להיות כתבים ליום אחד ולראיין את אביהם, סא"ל א', מפקד טייסת 161 (טייסת הכטמ"ם) בפלמחים. נטע, הצעיר שבחבורה, לא השתתף.

נראה שהבנים שמחו בעיקר על ההזדמנות להזכיר לאביהם שהוא לא נמצא הרבה בבית, לעקוץ אותו על כך שהוא אמנם מפקד טייסת, אבל שהמפקדת האמיתית בבית היא אמא, ולהתקיל אותו בשאלות מביכות כמו: "איך אתה שורד כל כך הרבה שעות במסוק בלי לעשות פיפי?". אגב, התשובה לכך היתה "עושים פיפי בשקית".

בין לבין, הם סיפרו כמה הם אוהבים לשחק עם אבא כדורגל בשבתות, לרכוב על אופנועים, להקשיב לפודקאסטים ולשחק משחקי קופסה. אבא שלהם סיפר להם כמה הוא מתגעגע אליהם בלילות שבהם הוא לא חוזר לישון בבית.

סא"ל א', בן ה־39, טייס מסוקי קרב שמשמש גם מפקד טייסת "הזיק" - כלי טיס מאויש מרחוק - מודה גם הוא כי לא נמצא מספיק בבית. הוא נראה מתענג על הזמן המיוחד עם ילדיו, ככה באמצע היום, ועל ההזדמנות לספר להם בהרחבה על תפקידו.

מה העבודה שלך בטייסת?
"אני מפקד הטייסת. זה אומר שאני אחראי על כל האנשים שנמצאים בטייסת, ועל כל המשימות שהטייסת צריכה לעשות, ואני צריך לראות שהן נעשות בצורה בטוחה ושכולם חוזרים הביתה בשלום".

כשהם שואלים אותו אם הוא טס פעם מעל מדינות אחרות ובכמה מלחמות הוא ניצח, הוא עונה: "טסתי מעל מדינות בסביבה, וגם למדינות יותר רחוקות. לא השתתפתי במלחמות, השתתפתי בקרבות, ולא ניצחתי אותם לבד".

הוא מסביר לבנים שטייסת הכטמ"ם מבצעת פעולות של איסוף מודיעין ומסייעת לכוחות הקרקעיים, כמו שעשתה, לדבריו, במבצע שומר החומות ובמבצעים קודמים. "אנחנו אוספים מודיעין כדי לראות שאין לנו בעיות עם האויבים שלנו", הוא אומר.

למה בחרת להיות טייס?
הוא מגלה להם כי החלום שלו היה בכלל להתגייס לסיירת מטכ"ל, ומוסיף: "כל הקורס לא רציתי בכלל להיות טייס. רק בסוף התחלתי לאהוב לטוס". הם בתגובה שואלים אותו: "למה אתה אוהב לטוס?", וא' עונה להם: "כי זה משהו מאוד מיוחד, שגם מאפשר לך לראות את המדינה שלנו מלמעלה, וזה גם מאוד מספק".

אוריה מכריז כי כשיהיה גדול גם הוא רוצה להיות טייס. יונתן, לעומת זאת, חולם להיות לוחם ביחידת עוקץ, ואילו א' מודיע לנו בחגיגיות שהוא עדיין לא החליט לגבי עתידו.

"החיילים הם כמו הבנים שלי"

האב: סא"ל שראל סבג, מג"ד 931

הילדים: אפק (10), בארי (6.5) ורוני (4)

את מג"ד 931 בחטיבת הנח"ל, סא"ל שראל סבג מהיישוב גן נר שבגלבוע, אשר ממעט להגיע בתקופה האחרונה הביתה בשל המצב הביטחוני, הצלחנו לתפוס לבסוף בבית מלון בירושלים, שבו עשה שבת עם משפחתו.

בליל הסדר הוא היה בבסיס, וילדיו נראו מאוכזבים כשהנושא שוב עלה, אך היו שמחים על כך שהצליחו לבלות את השבת האחרונה לפני ליל הסדר בפורום משפחתי מלא.

לראיון מגיעים שלושה מתוך ארבעת הילדים: אפק, בארי ורוני. הם מאופקים ושקטים, אך ברגע שהמיקרופון מונח בידיה של אפק, היא מזדקפת. יש לה כבר שאלות מוכנות לאביה, והיא מתחילה מייד:

"מתי אתה הכי חושב עלינו?". "בכל ערב כשאני הולך לישון מאוחר־מאוחר בלילה, אחרי שאני מסיים את כל היום הארוך. יש לי כמה דקות פנויות לפני שאני נרדם, ואז אני חושב עליכם ועל אמא שלכם לירן".

אפק מחייכת בתגובה, ושואלת אותו: "יש לך תמונות שלנו במשרד?", והוא עונה לה: "יש לי המון תמונות שלכם".

אפק מתרככת עוד קצת, ושואלת: "מה אתה הכי אוהב לעשות איתנו?", והוא עונה לה: "לשחק איתכם כדורגל ביום שבת בצהריים בגינה, לטייל איתכם בארץ, בנחלים ובמקומות שקרובים לבית".

היא אוהבת לשמוע את זה, וכעת, לאחר שקיבלה תשובות על השאלות שהטרידו אותה, אפק מתפנה לשאול את אביה על תפקידו.

היא שואלת אותו מה הוא עושה כל היום, והוא משיב לה: "התגייסתי לגדוד 50 בנח"ל במארס 2006. בשמונת החודשים האחרונים אני מפקד על גדוד שחם. המטרה המרכזית היא להכין את הלוחמים לתרחישים ולמלחמה. אנחנו עושים אימונים, או שאנחנו מגינים על יישובים".

"אתה דואג לפעמים?", היא שואלת. "לפעמים אני דואג לכם, וגם לחיילים, שהם כמו הילדים שלי", מספר האב.

בארי ורוני מקשיבים בקשב רב לחילופי הדברים בין אחותם הגדולה לאביהם. לשאלתנו אם כשיהיו גדולים ירצו להיות כמו אבא - רק רוני עונה ללא היסוס שכן, ומכריזה שהיא תהיה חיילת. אפק, לעומת זאת, שואפת להיות אדריכלית.

שלושתם נזכרים כמה התרגשו כשהלכו לא מזמן למשחק כדורגל, ואביהם, שבגלל המצב הביטחוני לא יכול היה לקחת אותם, הפתיע אותם במחצית כשהגיע באופן ספונטני לאצטדיון.

כשהם שואלים אותו למה לא היה איתם בליל הסדר, הוא מסביר בסבלנות כי "יש מתיחות, והחטיבה שלי צריכה להגן על היישובים ועל התושבים, ולכן לא יכולתי להיות איתכם השנה".

"הכי מתגעגעות כשהוא לא בבית"

האב: סא"ל עופר טכורש, מג"ד 74

הילדות: גאיה (6) וארבל (4)

סא"ל עופר טכורש (33) מראש העין הוא מפקד גדוד 74 בחטיבה 188 בחיל השריון. נשוי להדס ואב לשלוש בנות: גאיה, ארבל ואלה התינוקת.

במה אבא עובד?
ארבל: "אבא עובד בצבא. הוא נוסע בטנק".
גאיה: "בצבא".

מתי אתן הכי מתגעגעות לאבא?
ארבל: "כשאבא לא בבית".
גאיה: "גם כשהוא לא בבית".

מה אתן הכי אוהבות לעשות עם אבא כשהוא בבית?
ארבל: "לשחק איתו בפאזל".
גאיה: "לצייר איתו".

מה אתן הכי אוהבות באבא?
ארבל: "את הלב".
גאיה: "גם את הלב".

כשתהיו גדולות תרצו להיות כמו אבא?
ארבל: "כן".
גאיה: "לא, אני רוצה להיות בלרינה".

"אני מפקד על גדוד 74, זה גדוד שריון שמחזיק בטנקי מרכבה סימן 4", מספר האב. "הגדוד כרגע מבצע תעסוקה מבצעית באיו"ש".

איזה אירוע משמעותי של הילדות פספסת בגלל התפקיד?
"פספסתי לא מעט, כמו ימי הולדת, חגים ועוד. להגיע לכל האירועים אני לא מצליח. אבל אני כן דואג שהזמן שאנחנו ביחד יהיה זמן איכותי, ועם כמה שיותר חוויות. כשאני לא פה, אנחנו מנסים לעשות שיחות וידאו ולהיות חלק מרחוק".