הם לא תמיד מוכרים לרוב הישראלים, אבל התנועות שהם מובילים מעוררות בארץ סערות חברתיות ופוליטיות, אחת מהן בימים אלה ממש. נשיא התנועה הרפורמית בצפון אמריקה, הרב ריק ג'ייקובס, ונשיא התנועה הקונסרבטיבית בצפון אמריקה, הרב יעקב בלומנטל, התייצבו השבוע בארץ כחלק מהמאבק לחידוש מתווה הכותל. אחרי שאושר בממשלה ב־2016 ונגנז בלחץ המפלגות החרדיות ב־2017, הם מסרבים להסתפק ב"רחבת המשפחות", שהוקמה ב־2013 ביוזמת שר התפוצות דאז, נפתלי בנט, בטענה שהיא מנותקת ומוסתרת מרחבת הכותל המרכזית. כעת הם דורשים להרחיב ולחבר אותה לרחבה המרכזית, כמתחם נוסף, שוויוני, לתפילות משותפות לנשים ולגברים, על פי מנהגיהם, לצד עזרות הנשים והגברים הקיימות.
אחרי שפגשו השבוע את ראש הממשלה נפתלי בנט, ועוד שורה של שרים וח"כים משני צידי המפה הפוליטית, נערכים הגנרלים של הזרמים הלא־אורתודוקסיים לתפילת ראש חודש בכותל היום - ולאור התנגדות החרדים, איש לא יתפלא אם הדבר יוביל להתנגשות.
"אנחנו לא אחראים לאלימות", אומר ג'ייקובס. "אם אנשים באים עם שנאה ואלימות לכותל זה לא אנחנו. מבחינתנו אנו באים כדי להתפלל לשלום עבור האוקראינים, וביום כזה צריך לחבר בין הצדדים - לא להפריד. תשאל את האנשים שבאים מולנו, מדוע הם מתנהגים באלימות. הכו אותי בעבר בכותל, ירקו עלי, קרעו לי את הבגדים. אנחנו לא עשינו שום דבר לאף אחד. מישהו בקהילה החרדית צריך לקום ולקבל אחריות. אנשים צריכים להבין שלמילים יש משמעות. ב־1997, שבועות אחרי שרב קהילה במבשרת ציון אמר שאנחנו כמו מחבלים מתאבדים, מישהו זרק בקבוקי תבערה לתוך גן ילדים שלנו. הקיצוניות הזו חייבת להיפסק".
בלומנטל מסכים: "קשה לי להבין למה אי אפשר להקצות אזורים שונים לתפיסות שונות ביהדות. אנחנו בסך הכל מגיעים לכותל להתפלל, לא מתריסים בשום דרך, לא רוצים להפריע לאף אחד, רק להתפלל".
אבל אי אפשר להתעלם מכך שהנוכחות שלכם בכותל נתפסת כניסיון לכפות את עמדתכם באמצעים הפגנתיים, עוד לפני שמוצו הערוצים הפוליטיים. הנה, בנובמבר האחרון נענה ח"כ גלעד קריב לבקשת הנשיא הרצוג, נמנע מלהגיע לכותל לתפילת ראש חודש - והדברים עברו בשקט יחסי.
ג'ייקובס: "כשהנשיא ביקש זאת מהרב קריב, קיבלנו הבטחה שלצד השקט תהיה התקדמות במתווה הכותל, מאחורי הקלעים. חודשים אחר כך מתברר שזה לא קרה. הגיע הזמן שנעשה בפומבי את מה שאנחנו רוצים, בתקווה שהתפילות האלו ייערכו בעתיד לא רק בראש חודש - אלא כל הזמן".
נפגשתם עם ראש הממשלה בנט אחרי שש שנות נתק מקודמו, בנימין נתניהו.
"רה"מ בנט היה האדריכל של המתווה הזה במתכונתו המקורית, ובנה את המתחם הנוכחי שנמצא בכותל. כעת הוא צריך לעשות את הצעד הבא", אומר בלומנטל. "זו הזדמנות עבורו להיות לא רק המנהיג של ישראל אלא של כל יהדות העולם - להעביר מסר שלכולם יש בית במקום הקדוש ביותר לעם היהודי. זה יהיה מאכזב מאוד אם לא יעשה זאת".
ג'ייקובס: "העובדה שהממשלה הזו מהססת - מאוד מטרידה. יש למתווה הכותל תמיכה בכל העולם וגם בישראל. למעשה, המתווה טוב גם לחרדים, שהרבה מהם לא מבינים את פרטיו. אם המתווה ייושם במלואו - נשות הכותל התחייבו שלא יתפללו בעזרת הנשים, ובכך תבוא לסיום הסאגה הזו. כשמתווה הכותל נזנח, נפער קרע באמון עם יהדות התפוצות וכעת אנחנו מקווים לאחות את הקרעים. בהתחלה אמרו לנו שהתקציב צריך לעבור, אחר כך אמרו שצריך להמתין עוד - אז חיכינו. אבל כעת הגיע הזמן לעשות".
את הפגישה עם בנט הם מגדירים כלבבית. "היה מדהים לדבר עם ראש הממשלה ולראות שהוא מבין את הדאגות שלנו. אנחנו מבינים שזה ייקח זמן, אבל מאמינים שתהיה התקדמות. אנחנו מאמינים שהממשלה הזו מעודדת את הקולות המגוונים במדינת ישראל ובעולם היהודי", אומר בלומנטל, וג'ייקובס מאשר: "אמרנו לו שאנחנו מאמינים שיהיו צעדים אפקטיביים בשטח, והוא הסכים".
הכותל הוא לא רק אתר דתי, הוא גם סמל לאומי. כל שינוי בו נתפס כהתרסה, ואין פלא שהישראלים כועסים. למה דחוף לכם להיאבק דווקא על ציפור הנפש של כל כך הרבה ישראלים?
בלומנטל: "הכותל הוא לא של סקטור אחד אלא של כל העולם היהודי, ואם הכותל הוא של כל העם היהודי - גם לנו מגיע בו מקום ומותר להתפלל בו בדרך שנרצה. מדובר במקום הקדוש ביותר לעם היהודי. מגיע לעם היהודי מקום מכבד שמאפשר לאנשים שיתפללו יחד, שסבתא לא תצטרך להציץ מעבר למחיצה כדי לראות את הנכד שלה עולה לתורה".
אנחנו מקבלים לקהילה גם ללא ברית מילה
בישראל התנועות הרפורמית והקונסרבטיבית קטנות, וכמעט זניחות. בצפון אמריקה, לעומת זאת, מזדהים עימן מיליונים. לפי סקר פיו מ־2020, 37 אחוזים מיהודי אמריקה מזדהים כרפורמים, 17 אחוזים כקונסרבטיבים, ורק 9 אחוזים כאורתודוקסים. אבל גם בארה"ב נמצאות שתי התנועות בצומת דרכים מאתגר. מיום ליום מתרחבות תופעות כמו התבוללות והתרחקות מהיהדות, גם זו המיוצגת על ידי התנועות הליברליות.
לאחרונה פורסם בסוכנות הידיעות היהודית JTA שאחד מכל שבעה בתי כנסת קונסרבטיביים מחפש רב לשנה הבאה, ושגם בתנועה הרפורמית מורגשת מצוקה. יש מי שמודאג מכך שאין בדור הצעיר מי שיחליף את הרבנים הוותיקים הפורשים לגמלאות, אבל בלומנטל דווקא אופטימי: "הקהילות שצומחות דורשות יותר רבנים. יש צורך ביותר רבנים גם בקמפוסים. זו דווקא עדות להצלחה", הוא אומר.
אלא שבקהילה הרפורמית מאמצים הגדרות מקילות ביחס לשאלה "מיהו יהודי". בסקר מ־2017 העידו 84 אחוזים מהרבנים הרפורמים שיסכימו לערוך נישואי תערובת. "מחקרים מוכיחים שהיהדות קורצת מאוד להרבה אנשים", מסביר ג'ייקובס, "והם רואים במסורת שלנו דרך נהדרת לגדל משפחה ולקדם ערכים כמו צדקה ושבת. היהדות מאוד פופולרית בגלל הדרך שלנו - דרך יפה לחיות חיים של משמעות. אנחנו פותחים את הידיים לחיבוק במקום לדחוף אנשים החוצה".
בלומנטל: "קשה לאנשים בישראל להבין את זה, כי כאן יש רוב יהודי. אבל במקומות אחרים אנחנו מיעוט קטן. אנשים פוגשים בני או בנות זוג שונים, ויש לנו בחירה - לדחוף אותם החוצה או לחבק אותם. כשאנחנו פותחים את הידיים לחיבוק אנחנו רואים את דור ההמשך של היהדות".
השאלה באיזה מחיר. בארה"ב כבר מתנהל דיון בשאלה אם לקבל לקהילה אנשים שלא עברו ברית מילה. עד לשם הגענו?
ג'ייקובס: "אנחנו מחויבים לברית המילה, ומכשירים מוהלים, כולל מנתחים, כדי שאנשים יעברו את ההליך. יחד עם זאת, אנחנו מקבלים גם אנשים שלא עברו ברית מילה לקהילה שלנו". בלומנטל מוסיף: "כתנועה שמחויבת להלכה, ברית המילה היא מצווה מאוד חשובה לנו, אבל אנחנו מתחילים עם אנשים במקום שבו הם נמצאים, ולא דוחפים אותם החוצה מהיהדות בגלל מצווה כזו או אחרת. הם רואים את הערכים - ואז מקבלים את המצוות".
הגיור שלנו יכול להביא עוד יהודים לארץ
מלבד מתווה הכותל, מנהלות התנועות הלא־אורתודוקסיות חזית גם בסוגיית הגיור. רפורמת הגיור, שאושרה בשבוע שעבר על ידי ועדת השרים לחקיקה, עוסקת בגיור אורתודוקסי בלבד, אך נכלל בה סעיף שקובע שהוא אינו פוגע בגיורים שאינם אורתודוקסיים. זו הפעם הראשונה שגיור כזה מוזכר בחוק במדינת ישראל. הדבר נעשה בהתאם לפסיקת בג"ץ, שקבעה במארס 2021 כי יש להכיר גם בגיורים רפורמיים או קונסרבטיביים לצורך קבלת אזרחות. בתנועות הלא־אורתודוקסיות לא מסתפקים בהכרעת בג"ץ, ומבקשים להכיר בגיורים שלהן באופן מלא, לכלל הזכויות במדינת ישראל. הם גורסים כי המדינה מפלה אותם, וטוענים, בין היתר, שמשרד הפנים מתעלם מהפסיקה ומקשה על אנשים שהתגיירו דרכם לעלות לישראל.
במסגרת רפורמת הגיור הובהר כי מעמדם של הגיורים הרפורמיים והקונסרבטיביים לא יתערער. הצלחתם להכניס את הרגל בדלת.
בלומנטל: "אני מכבד את זכותן של קהילות אורתודוקסיות להחליט מיהו יהודי בתוך הקהילה שלהם, אבל איך יכול להיות שיש רק דרך אחת במדינת ישראל לקבוע מיהו אזרח? המדינה צריכה לחבק את כולם, כולל אנשים שהתגיירו על פי הסטנדרטים שלנו. אדם שהיה יהודי כל חייו, שהתגייר דרך רב רפורמי או קונסרבטיבי, מגיע לישראל ואומרים לו שהוא יהודי. בית המשפט העליון קבע שצריך לקבל את הגיור שלו, אבל משרד הפנים גורר רגליים. שחקן הכדורסל ג'ארד ארמסטרונג גדל בבית יהודי, אבל כשבא לשחק כדורסל בחיפה וביקש להישאר כאזרח - אמרו לו שהוא לא באמת יהודי, אף על פי שחי ככזה כל חייו. אנחנו מרגישים כמו אזרחים סוג ב'. אנחנו לא יכולים לגייר, להשיא, לערוך הלוויות. הרבנים שלנו לא ממומנים על ידי המדינה, בניגוד לבתי כנסת ולישיבות שמקבלות מאות מיליונים. אף לא שקל אחד מוקצה למקוואות ולבתי הכנסת שלנו".
ג'ייקובס: "יש מאות אלפים שהגיעו מבריה"מ, ואליהם יצטרפו עכשיו עוד רבים מאוקראינה, והם לא יהודים על פי ההלכה. הם רוצים להרגיש חלק ולכן הגיעו לתוכנית הגיור שלנו. זו הזדמנות להביא עוד יהודים אלינו. המטרה של מדינת ישראל היתה לגאול את כל יהודי העולם, לא רק את האורתודוקסים".
המבקרים שלכם אומרים שאתם מתערבים בוויכוח לא לכם. אתם מגיעים לכאן מארה"ב ומנסים לומר לנו איך להתנהג ואיך לנהל את יחסי הדת והמדינה בישראל.
"התנועה הקונסרבטיבית היתה הראשונה לאמץ את הציונות, ותמיד היינו מחוברים מאוד למדינת ישראל, ללא שום תנאי וללא קשר לזהות הממשלה. זה חלק מהברית החזקה שמאחדת בינינו", אומר בלומנטל. "אני מאוד אוהב את עם ישראל, אבל מודאג שמדינת ישראל הולכת לכיוון הלא נכון. לפעמים צריך לעשות שינוי סימבולי, וזה מה שהכותל מסמל. אני רואה שישראל הופכת ליותר קיצונית ופחות פלורליסטית. תמיד נגן על מדינת ישראל, אבל אני חושש שהמרחק בינה לבין התפוצות הולך וגדל".
ג'ייקובס מסכים: "אני אוהב כל יהודי, גם את מי שמביעים כלפיי וכלפי היהדות שלי שנאה רבה. המפתח לשרידות היהודית היה לבטא את היהדות בדרכים שונות - החסידים והמתנגדים, המזרחים והאשכנזים, בית הלל ובית שמאי. יהיה חבל אם במאה ה־21 נוותר על זה".
אחד הדיונים המשמעותיים בשנים האחרונות נוגע לשאלה בדבר זהותה של ישראל: יותר יהודית או יותר דמוקרטית. איפה אתם עומדים ביחס לזה?
בלומנטל: "אני מאמין שישראל צריכה לחזק את האופי הדמוקרטי שלה, וכחלק מזה לגוון את היהדות שלה. ככל שהיהדות תפנה יותר למרכז ופחות לקצוות הקיצוניים, כך הדמוקרטיה תתחזק".
ג'ייקובס: "אני לא מכיר מדינה יהודית שאינה דמוקרטית, מכיוון שלמדינה יהודית יש ערכים דמוקרטיים. אם מדינת ישראל תהיה רק דמוקרטית אהיה עצוב מאוד, ואם היא תהיה יהודית, מה תהיה השיטה הפוליטית שלה - פשיסטית? הדברים באים יחד".
"מנרמלים את השנאה נגד הרפורמים"
להרבה ישראלים נדמה שאתם כבר לא מייצגים רק מחלוקת תיאולוגית, אלא מתערבים בשסע הפוליטי בישראל.
בלומנטל: "בחוץ לארץ הדת היא פעמים רבות יותר נפרדת מהמדינה, אבל בישראל הפוליטיקה והממשלה קשורות לחיים היהודיים בצורה הדוקה - נישואים, גירושים, שבת, חגים. זה הדיל שבן־גוריון עשה עם הקהילה החרדית הקטנה בישראל עם קום המדינה. בכל דור צריך ליצור מחדש את האיזון הזה".
ג'ייקובס: "אנחנו לא צריכים להתמסר לפעילות בשדה הפוליטי, אבל זו דרך לבטא את המחויבות שלנו. גם בארה"ב יש אנשי קונגרס שמחויבים לדרך שלנו ואני לא חושב שהתנועה כאן יותר פוליטית. הרעיון שאם אתה חבר כנסת העבודה שלך היא רק פוליטית הוא שגוי. תראה את החרדים - הם מאמינים שהם מובילים את דרכה של תורה. אני לא מסכים איתם בהכרח, אבל זה לא פסול שהם יביאו את הערכים שלהם לכנסת".
אבל נראה שאתם הופכים את עצמכם לצד בוויכוח הציבורי, לעיתים גם בצורה לעומתית. רק לאחרונה דרשתם את הדחתה מהרדיו של עירית לינור, בעלת טור בעיתון זה, לאחר שטענה שאתם לא רלוונטיים כי לא נטמעתם בישראל.
ג'ייקובס: "אפשר לבטא חוסר אהבה ואי־הסכמה, אבל יש נורמליזציה של שנאה נגד רפורמים ויש אנשים שמעודדים את זה. לא הוגן להאשים את הקורבן שהוא קשוח מדי". בלומנטל מחזק את דבריו: "נפגענו מאוד מההתבטאויות שלה, הן שיקפו את הדרך הקיצונית שנתפסת לעיתים כחלק מהציבוריות הישראלית הלגיטימית. המטרה שלנו היא לפעול נגד קולות קיצוניים. לפעמים אתה צריך להגן על עצמך".
אי אפשר לומר שאין אמת בדבריה. בסופו של דבר הקהילה הרפורמית והקונסרבטיבית בישראל לא גדולה במיוחד. 53 קהילות רפורמיות מול עשרות אלפי בתי כנסת אורתודוקסיים.
"לפי כמה וכמה סקרים, יש מאות אלפי ישראלים שתומכים בדעות שלנו כשהם נשאלים מהי היהדות שקרובה לליבם", אומר ג'ייקובס. "קרוב ל־15 אחוזים מהישראלים תומכים בתנועה הקונסרבטיבית והרפורמית. צריך גם לזכור שיש מונופול דתי בישראל וממשלה שמממנת במיליונים את האורתודוקסיה. המדינה נגדנו ואנחנו עדיין גדלים. אם הממשלה תהיה הוגנת ותספק סיוע שווה לחינוך, למבני הקהילה שלנו, אנשים יבואו אלינו. אנחנו שוחים נגד הזרם של האורתודוקסיה, ועדיין משגשגים. למה שמישהו יבוא וישלם כסף לקהילה רפורמית כשהוא יכול ללכת לבית כנסת אורתודוקסי בחינם באדיבות הממשלה? אם התקציב יהיה שווה - התמיכה תגדל".
בלומנטל: "כבר יותר מ־70 שנה שאנחנו מופלים. ראוי שהמדינה תממן גם אותנו יחד עם הדתיים והחרדים".
"התמיכה בישראל נחלשה בכהונה של טראמפ"
במקביל למאבק על הכותל ועל מעמד הזרמים הלא־אורתודוקסיים בישראל, מתמודדות התנועות הרפורמית והקונסרבטיבית גם עם שינויים מבית. זה שנים ארוכות שיהדות אמריקה מזוהה יותר עם האגף הדמוקרטי במפה הפוליטית, אך נדמה שבשנים האחרונות הולך ומעמיק קיטוב: התנועות הליברליות מזוהות עם הדמוקרטים, ואילו האורתודוקסים מזוהים עם הרפובליקנים. לדברים יש גם השלכות על היחס לישראל.
"במשך עשרות שנים היתה תמיכה בלתי מתפשרת וחוצת מפלגות, אך הדבר נחלש מאוד בכהונה של טראמפ, שבה נאמר שאם אתה לא רפובליקני אתה לא יכול לתמוך בישראל", טוען ג'ייקובס. "זה אחד הדברים שהרסו יותר מכל את הקשר בין המדינות שלנו - וגם את הקהילות".
בלומנטל: "כשיש קיצוניות, משמאל או מימין, זה אף פעם לא טוב ומחזק את האנטישמיות. הרשתות החברתיות מעודדות קיצוניות וזה מסוכן לדמוקרטיה ומסוכן ליהודים. יש צורך במנהיגות אמיצה כדי להילחם בזה וליצור פלורליזם".
אבל אי אפשר להתעלם מכך שגם בתוך המפלגה הדמוקרטית יש גורמים שהם על גבול האנטישמיות, דוגמת ה"סקוואד" המפורסם - אילהאן עומאר וחברותיה.
"מדובר בארבע חברות סנאט מתוך 400. הדמוקרטים מאוד פרו־ישראלים, אף על פי שיש כמה קיצונים. גם בצד השני יש רפובליקנים שמשתמשים בהכחשת שואה כדי להילחם בחיסוני הקורונה", אומר ג'ייקובס.
"בכל מקום יש קיצונים, אבל לצבוע את המפלגה הדמוקרטית בצבעים שמובילים הקיצונים - מפספס את הסיפור. גם בכנסת הנוכחית יש אנשים מאוד קיצונים - אתה רוצה שכל הכנסת תהיה מזוהה על ידי אותם בודדים?".
ועדיין, יש תמיכה הולכת וגוברת בקרב חלק מיהדות ארה"ב בתנועת ה־BDS. כ־16 אחוז מהצעירים היהודים אמרו שהם תומכים בתנועת החרם בסקר שפורסם בשבוע שעבר.
ג'ייקובס: "נכון, יש אנשים כאלו, אבל חלקם לא מבינים מה זה ה־BDS. הם מתנגדים לחלק ממה שישראל עושה, אבל גם הם צריכים להבין שלא זורקים הכל. אנחנו פועלים רבות בקרב האנשים האלו, מראים להם את האמת. את היופי של מדינת ישראל".
בלומנטל: "אירועים כמו החרם של בן אנד ג'ריס הם הסחת דעת, מייצרים כותרות ותו לא. התגובה הטובה ביותר ל־BDS היא לדבר יותר על ישראל, להביא יותר אנשים לכאן. שיתאהבו בישראל כפי שאנחנו אוהבים אותה - באנשים, באדמה. צריך להראות כמה ישראל מצליחה. המלחמה באוקראינה מוכיחה עד כמה ישראל חשובה, שהיא הבית. אין לזה תחליף. אנחנו צריכים לספר כל הזמן את סיפורה של ישראל, להזכיר את ההיסטוריה שלפעמים הדור הצעיר לא זוכר - ולהיות כנים בנוגע לאתגרים שישראל עומדת בפניהם".
הרבה מאוד ישראלים מרגישים עכשיו, לאור המלחמה באוקראינה, שאין לנו על מי לסמוך במקרה של מתקפה מצד איראן למשל. ארה"ב לא בהכרח תבוא לעזרתנו.
"שיתוף הפעולה של ארה"ב וישראל חזק ובלתי ניתן לשבירה, אף על פי שהוא אותגר בשנים האחרונות. אני לא הייתי מסתכל על המצב באוקראינה כדוגמה לחולשה", אומר ג'ייקובס. "לא מדובר בשבר, ואפשר לסמוך על הקשר הזה".
בלומנטל: "הגישה של הציונות היתה תמיד שהיא תגן על עצמה ולא תידרש לכך שיגנו עליה. עם זאת, בעולם היום אנו תלויים אחד בשני, והדרך היחידה להתמודד עם המצב היא לחזק את הקשרים בין המדינות - כך שנוכל לבוא אחד לעזרת השני".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו