השקר נתפס בדרך כלל כשלילי, כהטעיה וכעיוות האמת. אך האם קיימים מקרים שבהם מותר ואף ראוי לסטות מהאמת למען מטרה נעלה? שאלה זו אינה תיאורטית בלבד, אלא עומדת במרכזן של דילמות מוסריות, חינוכיות ופוליטיות רבות.
כבר במקרא ובתלמוד אנו מוצאים מקרים שבהם שקר שימש כלי להשגת מטרה חיובית. כך, לדוגמה, כאשר ה' אומר לשמואל למשוח את דוד למלך, הוא מנחה אותו להסתיר את מטרת בואו מחשש לתגובתו של שאול.
גם חז"ל מלמדים שבמקרים מסוימים מותר לשנות מהאמת למען השלום, כמו במקרה של האחים שמספרים ליעקב אביהם שיוסף סלח להם. אפילו הקב"ה, כך מסביר התלמוד, במקרה אחד לפחות נמנע מאמירת האמת המלאה כאשר הדבר נבע מרצון למנוע סכסוך או פגיעה בין אברהם לשרה.
התלמוד אף קובע שכאשר מטרת אי אמירת האמת נועדה לקדם מטרה חיובית כהשגת שלום, צניעות, או מניעת פגיעה בחבר, אפילו תלמידי חכמים נוהגים שלא לדבוק באמירת האמת בכל מחיר.
עם זאת, ברור שיש גם להיזהר מפני שימוש בלתי מרוסן ב"שקר למען הטוב". היתר כזה חייב להיות חריג, מוגבל ומבוסס על שיקול דעת עמוק. בעולם שבו האמת היא יסוד הכרחי לקיומו של אמון חברתי, שימוש נרחב מדי בהטעיה עלול לפורר את הבסיס המוסרי של החברה.
השאלה הזו מקבלת משנה תוקף בזירות הציבוריות של ימינו: בפוליטיקה, בחינוך, וביחסים בין-אישיים. האם מותר להסתיר מידע כדי למנוע פאניקה? האם ניתן לעגל פינות כדי להנחיל ערכים חינוכיים?
התפיסה התלמודית מנחילה לנו את התפיסה שלפיה יש לבחון כל מקרה לגופו, תוך שמירה על מתח בין ערך האמת לבין ערכים נוספים כמו שלום, צניעות או מניעת פגיעה.
בסופו של דבר, שקר אינו יכול להפוך לכלי נורמטיבי, אך במקרים חריגים, כאשר הוא משרת מטרה מוסרית אמיתית ונעשה בזהירות ובאחריות – הוא עשוי להיות לא רק מותר, אלא אף נדרש.
הרב ד"ר יצחק בן דוד הוא ראש בית המדרש "שערי ציון" ביד הרב נסים בירושלים, מרצה באוניברסיטת רייכמן, ורב קהילה בצור הדסה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו