"בעעעע!": טעמנו את הקולה בטעם אוראו שהגיעה לארץ

בשנה שעברה השיקה פפסי יפן טעם חדש בטעם שוקולד. קפצנו, לגמנו, טעמנו, לא ממש עפנו, וחזרנו לשגרה. במשך כל הזמן הזה, כך התברר, בקוקה-קולה המתחרה לא התבטלו ועבדו על טעם משונה לא פחות: קולה זירו נטולת סוכר בטעם עוגיות אוריאו (!), כחלק משיתוף פעולה כפול עם מעצמת התופינים – שבמקביל הכניסה לתנור עוגיות אוריאו בטעם קוקה קולה.

שני המוצרים הושקו בספטמבר האחרון בכמה מדינות (אך לא בישראל) במהדורה מוגבלת, ולאחרונה הגיע המשקה לארץ דרך יבואנית ממתקים מקומית, ללא קשר ל"חברה המרכזית לייצור משקאות קלים" – יצרנית קוקה-קולה בישראל. איתרנו פחיות מיובאות מסין בכמה רשתות במחירים שנעים בין 10 ל-15 שקלים ליחידה, ורכשנו אחת במחיר מופקע. לצורכי מחקר כמובן.

בצירוף מקרים קוסמי, חבר שהגיע השבוע מארה"ב פינק אותנו בחבילת עוגיות קוקה-קולה שמצא במרכול מקומי, והמשימה שעמדה בפנינו היתה ברורה: מבחן טעימות כפול. בחרנו בפינצטה צמד נסיינים שמבינים דבר או שניים בתחום המתוקים והמשקאות הקלים, ויצאנו לבדוק האם שיתוף הפעולה המתוקשר מצדיק את ההייפ.

זירו מתוך עשר
נתחיל ברשותכם בקולה, ולא ננסה לייפות את המצב. תגובה של הדוגמת הראשונה והדעתנית יותר בחבורה, שמוכרת כחובבת זירו מושבעת ובדרך כלל רהוטה שאין לה סיבה לקטול, היתה, ואנחנו מצטטים: "בעעעע!". הדוגם השני היה מנומס יותר וטען כי המשקה היה תפל למדי, ובטח שאין לו טעם של עוגיות אוריאו. הדוגם השלישי – כותב שורות אלה שכבר התנסה במבחר טעמי קוקה-קולה מיוחדים שיצאו בשנים האחרונות, דוגמת "חלומות", "חלל", טעם לגיימרים ואפילו טעם שהונדס בעזרת AI, גם נרתע – והאמת היא שלא מצא הבדל מהותי בין קולת האוריאו לשלל המרקחות האחרות, שנעלמו מהר מאוד מהמדפים. טיפה פירותי, טיפה כמו צמר גפן מתוק, אולי קצת-קצת-קצת שוקולדי, אבל גם די תפל, לא טעים והכי לא מזכיר עוגיית אוריאו. לגמרי פלופ, והעובדה ששלושה אנשים צמאים לא סיימו לשתות פחית 330 מ"ל אחת מדברת בעד עצמה.

נכון, קיימת אפשרות שהגרסה הסינית פחות מוצלחת מהגרסה האמריקנית, למשל (שאותה לא ניסינו), אבל סביר להניח שההבדלים לא מהותיים, מה גם שהפחית הסינית היא זו שהגיעה לישראל.

שווה עוגייה?
תגובות חיוביות יותר נרשמו בגזרת העוגיות, תוצרת ארה"ב, שהיו סבירות. מכירים את נחשי הגומי האלה בטעם קולה? אז ככה, פחות או יותר, רק בגרסת אוריאו. שכבת קרם לבנה ועבה יחסית, מחוזקת בסוכריות קופצות (ע"ע הגזים), נחה בין עוגיית אוריאו שוקולד שחורה קלאסית לבין עוגייה אדומה (ע"ע קוקה-קולה), שקושטה באחת מתוך (לפחות) שלוש דוגמאות: שני בקבוקי קוקה-קולה שעושים "לחיים", לוגו המותג והמילה Coke. חמוד ודי מושקע, האמת.

הדוגמת הראשונה דווקא חיבבה, שיבחה את הסוכריות הקופצות ואמרה שהיא מוכנה לכרסם עוד אחת, "אבל זהו". הדוגם המנומס פירגן לטעם הקולה המובהק, אבל גם טען שהעוגייה מתוקה מדי בשבילו, ואילו הדוגם השלישי והשחוק לא סבל יותר מדי, אבל כן – העוגייה היתה מאוד מאוד מתוקה, וגרמה להיות מאוד מאוד צמא. הוא הסתפק בחצי כוס מים צוננים, למרות הפחית המלאה למחצה שנחה לה בסמוך.