מצאנו את הסיבה מדוע אנשים בטלוויזיה צועקים ורבים זה עם זה

כמו בכלא, כך גם אנשי הטלוויזיה מוכרחים לשאול עצמם "על מה אני יושב?" כדי להבין מדוע באים אליהם בטענות והאשמות.

חשבו על זה רגע: פרט לתוכניות בודדות, מתוך עשרות שעות רציפות, כל שידורי הטוק-שואו מתנהלים בישיבה על כיסאות משרדיים וסביב שולחנות כבדים ומכוערים. אנשים מתחלפים בישיבה על כיסאות חמים, זזים עליהם בחוסר שקט ומנהלים דיונים בצעקות. בחצות הלילה או בשש בבוקר, בשידורי לייפסטייל, תרבות או פאנלים אקטואליים, בתוכניות בוקר או לייט־נייט.

וכאן צפה שאלה, למה מונעים מהם להתרווח על ספות וכורסאות? הרי, מבחינה פיזיולוגית, ישיבה נוחה מסייעת בהפגת מתחים, משרה רוגע ונעימות. ספה גורמת לתנועות גוף פחות חדות, היא מספקת נינוחות - בטח באולפן טלוויזיה, שנחשב כמקום מלחיץ. ויכוח אגרסיבי וסוער לא ייצא בטבעיות מאדם שגופו שקוע בתוך ספה. אנשים מעדיפים לריב בישיבה על כיסא או בעמידה.

כשמסתכלים על כלל התוכניות בארץ, מבינים שאיש לא מקדיש מחשבה לעיצוב תפאורה. אבל היא זו שקובעת את הווייב של התוכן, את רמת הקלילות או הסמכותיות של המגישים, ובעיקר את השפה. לכן, כמעט תמיד עדיף ספה. במדינות אחרות התפאורות משתנות בהתאם לסגנון התוכנית. תוכניות בוקר משודרות מסט המעוצב בהשראה של סלון או פינות אוכל. העיקר שהצופים ירגישו בבית, תרתי משמע. ספות וכורסאות מביאות איתן ביתיות ואינטימיות.

למעשה, איתרתי רק שלוש תוכניות שאינן כבולות לסגנון הכיסאות מאחורי שולחן. ב"שואו־טיים" ו"אח לילה" (רשת 13) יושבים על ספות; ב"אינטימי" (קשת 12) רפי רשף מראיין על כורסאות. כל השאר משתמשים באותה תפאורה, אותם כיסאות לא נוחים, ונראים בול כמו התוכנית שקדמה להן. גם בתוכן וגם במראה.

אם נרצה לעדן את הסגנון הלוחמני ששולט על המסך, חובה להתחיל בחלוקת ספות וכורסאות. הבסיס לרוגע טמון בנוחות הישיבה.

לאן נעלמו הספות? | כל התוכניות