המחזה הלהט"בי הזה מעלה שאלה הרת גורל שרלוונטית לכולנו

רוי ודניאל הם זוג גברים מניו יורק, סופר וארכיטקט מוצלחים שחיים יחד כבר 7 שנים, וכמו ששרה נונו, "ליבינג דה דרים". המכשול הגדול שעומד במרכז הזוגיות שלהם הוא העובדה שדניאל חולם על טבעת, ורוי ממש מתנגד לחתונה. הקונפליקט הזה נמצא בבסיסו של המחזה "דניאל בעלי" - הפקת מקור אמריקנית שכתב מייקל מקיוור ותרגם לעברית ירון פריד, ועלתה כהפקה של תיאטרון "המשולש", מיסודו של המרכז הגאה בתל אביב, בשיתוף הבימה 4 ובבימויו של רום רזניק.

הפער בין רצונותיהם המנוגדים של בני הזוג רוי ודניאל מקבל תוצאות הרסניות כשחייהם מתהפכים. העובדה כי הזוגיות האיתנה והחזקה ביניהם אינה מעוגנת בחוק מסבה להם נזק בלתי הפיך.

לצד השחקנים גילת אנקורי, נדב ארטשיק, ליאור זוהר ואיתי אורי, את בני הזוג מגלמים טל קלאי וגיל וייס, שבראיון זוגי ל"ישראל היום" מדברים, בין היתר, על החשיבות של תכנים להט"ביים שעולים במסגרת תיאטרון המשולש.

התיאטרון, שהוקם בשנת 2021 על ידי הבמאים רום רזניק, נמרוד דנישמן ויובל קורן, נולד כמענה לצורך להעלות חומר להט"בי שלא מקבל, לדעתם, מספיק במה בתיאטרון הישראלי.

השחקן טל קלאי (38) משחק כבר 8 שנים בתיאטרון הלאומי הבימה, שיחק בפרינג', וחלקכם אולי מכירים אותו גם כמלכת הדראג טלולה בונט, שאותה הוא מגלם כבר 23 שנים. גיל וייס (39) שיחק בפרינג' ובתיאטרון היידישפיל, ועל המסך ראיתם אותו בסדרות "תאג"ד", "פלמ"ח" ו"אילת", ובימים אלו בסדרה של כאן חינוכית "שקשוקה".

השניים כבר חלקו במה לפני כמה שנים בתיאטרון הגאה "תהל" (שייסד וייס עם בוגרי בית הספר למשחק איתם למד). כעת הם חזרו לשחק יחדיו במחזה, ששניהם מודים שיש בו הרבה מעבר לתיאטרון, בטח במציאות של ישראל 2023, כשני גברים הומוסקסואלים שחיים פה.

"אני מגלם את רוי, סופר שחי כבר 7 שנים בניו יורק עם בן זוגו דניאל, שמאוד רוצה להתחתן משום שיש התקדמות בחברה, בייחוד בארה"ב, שם מתרחש המחזה. רוי לא מעוניין בכך, דווקא בגלל שהוא לא אוהב את הניסיון 'להיות כמו הסטרייטים'. הוא לא רוצה להיות הטרונורמטיבי כמו כולם ונחוש בדעתו לשמור על הייחוד שלו כמיעוט אלטרנטיבי", מסביר טל.

"אני דניאל, הארכיטקט המוצלח שמאוד רוצה להתחתן - סיטואציה שאני חווה על בשרי כי אני חי עם בן הזוג שלי אביעד כבר 7 שנים ואנחנו לא נשואים", משתף גיל בחיוך. "יש לנו ילדה בת שלושה חודשים, ובן הזוג שלי לא רואה צורך להתחתן. אני מודה שאני נגררתי אחריו בעניין הזה, אבל בתפיסה הילדית שלי, אחד מחלומות נעוריי כן היה להיות נשוי.  

"אך באיזשהו שלב החלומות דוהים, ואתה נכנס לשגרה שלא מצריכה את זה באמת. ההצגה הזאת כן מוציאה החוצה את השאלה אם להתחתן או לא ואת הצורך במוסד הנישואים, כי החיים כל כך שבריריים ואתה צריך להיות מוכן לכל תרחיש שמגיע".

בן הזוג שלך אביעד ראה את ההצגה? זה גרם לו להתחרט? הוא שלף טבעת?
וייס: "הטבעת נשלפה מזמן, אני שלפתי אותה כשהתארסנו (צוחק). אבל לא היה אירוע. במקום זה קיבלנו ילדה, קפצנו פשוט מעל המשוכה ישר לשם...".

קלאי: "בשנים האחרונות זה נהיה טרנדי אצל גייז ויש המון זוגות שנורא מהר מציעים, מתחתנים, והרבה מהם נורא מהר נפרדים. יש לי חברים טובים שהם ביחד 20 שנה עם שלושה ילדים. הם לא נשואים, וכשאני מסתכל עליהם, זה מה שאני רוצה, מעבר לחתונה. יציבות, תא משפחתי.

"המון דברים ממה שהדמות שלי אומרת הם לאו דווקא דברים שאני מתחבר אליהם, אבל כן יכול להבין אותם. רוי סרבן החתונה מתפרש אולי כפוץ. הוא סוג של גיבור טראגי עם ההיבריס שלו, שחושב שהוא מעל לכל, והכל מתפוצץ לו בפנים. זו טרגדיה מודרנית מה שקורה פה ב'דניאל בעלי'".

המחזה מעלה את חשיבותה של הזוגיות החד-מינית כמעוגנת בחוק. עד כמה מטריד אתכם מה שקורה היום בישראל בהקשר לזכויות הלהט"בים?
וייס: "זה מרגיש כאילו הכל על כרעי תרנגולת בתקופה שאנו חיים בה. כרגע בישראל יש משמעות משפטית לנישואים בין גייז. אבל אם מסתכלים מה יהיה פה הלאה, בקלות אפשר לחשוב על מצב קיצון שבו יגבילו את ההצגה מגיל 16 ומעלה. ואז מה? נגיד שיש מגמת תיאטרון שרוצה לבוא לראות, אז יגידו להם שזה לא תוכן חינוכי? הרי יש אי שם ילד בן 16 שרוצה את הלגיטימציה והאישור לזה שמה שהוא חווה זה בסדר. ולא יהיה לו את זה, הוא לא יראה את ההצגה שלנו שמראה שזו אהבה לכל דבר, שיש לה לגיטימציה מעצם היותה".

קלאי: "המצב באופן כללי מפחיד, לא רק לגייז, אלא בכלל. עצם זה שלא חותמים על אמנה נגד אלימות נגד נשים, מה שקורה עכשיו במערכת המשפט, זה מרגיש כמו 'סיפורה של שפחה': בקרוב אצלכם...".

וייס: "את הבת שלי אני הטבלתי במקווה, בטקס רפורמי, כדי להפוך אותה ליהודייה כשרה. הבאנו אותה מאוהיו בהליך פונדקאות, וגם זה היה סיפור. היום אני לא יודע איך ואם יקבלו את הבת שלי, ובאיזו מסגרת. לא אכפת לי על עצמי, אכפת לי עליה. וזה קשה".

האם אתם חושבים שעיגון ומיסוד הזוגיות בחוק הם רלוונטיים וחשובים לכלל הציבור ולא רק לקהילה הגאה? בכל זאת, אם קורה משהו, יש חשיבות למשמעות החוקית של הזוגיות.
קלאי: "בהחלט! אני מאמין שצריך לדאוג לכך, על כל צרה שחס וחלילה יכולה לקרות, שיהיה עוגן שאפשר להסתמך עליו. אנחנו חיים בעידן שאתה לא יודע מה יקרה מחר, וחשוב מאוד שזה יהיה מעוגן בחוק. המחזה מציג מקרה אחד מסוים, אבל בעיניי זה מציב מראה שלא משתייכת רק לקהילה הגאה אלא לכל זוג באשר הוא שנקלע לסיטואציה כזו, שלא נדע".

וייס: "אני חושב שהחיים בעידן המודרני הביאו אותנו להבין שכן צריך להיערך לכל תרחיש. הכרה חוקית בזוגיות יכולה לעזור משמעותית בסוגיות משפטיות. הרבנות מאפשרת את זה בנישואים כדת משה וישראל, והאפשרות המקבילה האזרחית צריכה להיות שוות ערך בהכרה".

יהיה מי שישאל למה צריך תיאטרון גאה. היום בהבימה מועלית ההצגה "את שאהבה נפשי", בקאמרי "מלאכים באמריקה" ובבית ליסין "סיפור אהבה" - במרכז כולן מערכות יחסים חד-מיניות.
וייס: "כי זה תיאטרון גאה. יש תיאטראות שמעלים גם תכנים גאים, ויש תיאטרון גאה שמעלה רק תכנים גאים. יש רגע בהצגה שטל מדבר בדמות שלו על הדברים שהוא כותב ועל זה שהם 'קלים לקריאה' ו'מסחריים', ואלה בדיוק התכנים שיעלו ברפרטוארי: קלים ומסחריים".

קלאי: "בתיאטרון הרפרטוארי מחפשים חומרים יותר נגישים. פה יש את הפריווילגיה לקחת חומרים שלא בהכרח 'מוכרים'. בסוף תהיה בתיאטרון הרפרטוארי הצגה אחת או שתיים מתוך הרפרטואר שתעסוק בתכנים האלה. והעובדה שהתיאטרון הלאומי הבימה מארח את 'המשולש' בשיתוף פעולה, זה גם כדי לתת איזה חיבוק ורוח גבית לדבר הזה.

"יש גם אנשים ששואלים 'למה אתם צריכים את מצעד הגאווה בתל אביב? הרי יש לכם הכל'. אז לא, אין לנו הכל. ואם זה בשביל הילד בשדרות שיושב ורואה או הילד שאני הייתי בירושלים, או הילד שגיל היה בפתח תקווה, שחשב שהוא לבד בעולם ופה רואה משהו שיבהיר לו שהוא לא לבד, זה בין היתר התפקיד שלנו.

"התחלנו בקריאה מבוימת בחודש הגאווה, והקהל היה ברובו סטרייטים. התגובות שלהם היו עד כמה ההצגה הזאת נוגעת בהם, כי זה לא משהו נישתי".

וכשאתם משחקים בהצגה הזאת, אתם מרגישים תחושת שליחות לצד המשחק?
קלאי: "התחלנו בקריאה מבוימת בחודש הגאווה, והקהל היה ברובו סטרייטים. התגובות שלהם היו עד כמה ההצגה הזאת נוגעת בהם, כי זה לא משהו נישתי. בסוף זה מחזה על אהבה, בין אם זו אהבה הטרוסקסואלית ובין אם הומוסקסואלית. שאלות שעולות ביחסים, יחסי הורים ילדים ועוד. יש אנשים שבאים ואומרים לי 'זה האיר לי נקודות על היחסים עם אימא או אבא שלי'".

אחד הדברים שבולטים במחזה הזה הוא גם קשת הטיפוסים הגאים שמוצגים בה, בלי ליפול לסטריאוטיפים - שהרבה פעמים אנחנו נחשפים אליהם ביצירות תרבות.
וייס: "לאור העובדה שבמחזה 'רגיל' שלא מתעסק בתכנים גאים, יש דמות אחת או שתיים גאה - הרי שינסו להוציא החוצה, להשפריץ את העניין - ופה ההתעסקות במניירות פחות רלוונטית".

קלאי: "כמו בחיים עצמם. בהמון הצגות תראי דמויות של גייז מוקצנות יותר, ופה יש את מה שקורה באמת ביום-יום".

את אמו של דניאל, שנקלעת יחד איתם לטרגדיה הבלתי הפיכה, מגלמת גילת אנקורי בתצוגת משחק מרשימה ביותר, ונדמה שהליהוק שלה מרגש את וייס וקלאי לא מעט. "עברנו גלגולים עם התפקיד של האם", אומר קלאי. "אני מהתחלה רציתי שזו תהיה גילת. הייתי איתה פעם בקריאה של 'חג המחזמר'. היא באה לעזור במחזה שענת ברזילי כתבה, כחברה, באה לקרוא את הוראות הבמה, ולא ראיתי כזאת מחויבות. זה לא יצא לי מהראש. בסוף דיברתי איתה והיא הסכימה.

"קהל מגוון שזוכה להצצה לעולם לא סטריאוטיפי"

"כל הדמויות מלאות כל כך ומאוד עגולות. אנשים אומרים לנו שלא ראו את גילת בתפקיד כזה בחיים, תפקיד שצובע את כל הקשת. עצם זה ששחקנית במעמדה, בקריירה שלה, יצאה לחוויה כזאת בתנאי פרינג', מתוך תשוקה גדולה למקצוע, זה מרגש וזה מה שאני מאחל לעצמי כשחקן".

"לעבוד איתה זה מדהים", תומך וייס בדבריו של קלאי. "היא כזאת מדויקת. כמה שאנחנו לא מסתדרים במחזה כאימא ובן, מאחורי הקלעים זה סיפור אהבה".

ההצגה הבאה של "דניאל בעלי" תתקיים ב-20 במרץ בהבימה 4, אבל השאיפה היא להגיע לכל מקום בארץ ולהפיץ את הבשורה. "'המשולש' הוא עדיין תיאטרון קטן", אומר קלאי. "אבל הקהל שמגיע לראות אותנו הוא לאו דווקא נישתי. את רואה קהל מגוון שזוכה להצצה לעולם לא סטריאוטיפי, סיפור שבעיניי כתוב מאוד טוב. הלוואי שנצליח להביא אותו להמון מקומות".