מי רוצה לגנוב למגי אזרזר את הקריירה, התהילה ובן הזוג?

לפני עשר שנים זכתה השחקנית מגי אזרזר בפרס התיאטרון בקטגוריית השחקנית המבטיחה על תפקידה בהצגה "לחנך את ריטה" בתיאטרון בית ליסין, ומתברר שזה היה רק האפריטיף.

מאז, במשך עשור, אזרזר לא מפסיקה לקיים, ונדמה שהגיעה לשיא חדש בהצגה בכיכובה שעלתה השבוע בבית ליסין, הצגה שהיא חגיגה לכל שחקנית ותענוג צרוף לחובבי עולם התיאטרון. ב"הכל אודות איב", מחזה מאת מרי אור, עיבוד לסרט הקלאסי שזכה בשישה פרסי אוסקר, היא מגלמת את מרגו קריין, כוכבת תיאטרון מפורסמת, שמכניסה לחייה עוזרת אישית צעירה בשם איב, מעריצה שלה, שהופכת במהרה לאחת הנשים הכי קרובות אליה.

כשכל האנשים בסביבתה של מרגו מתחילים להתאהב באיב, היא מצידה מתחילה לגלות סתירות ושקרים בסיפור חייה של הצעירה השאפתנית, שמתגלה כלא פחות ממתחרה אמביציוזית, כזאת שרוצה לגנוב לה את התפקידים, את התהילה, את האהוב ואת החיים עצמם. במחזה, בנוסח העברי של דורי פרנס, שמציף נושאים כמו מעמד, הצלחה, קנאה וסודות, משחקים לצידה של אזרזר סוזנה פפיאן, זוהר מידן, תום חגי, אסף יונש, אופיר וייל, אורה מאירסון ונועה וטנר, תחת שרביט הבימוי של רוני ברודצקי.

"אני מרגישה שציפי (פינס, מנכ"לית התיאטרון, מ"כ) ממש נותנת לי מתנות, ואני חוגגת את התפקיד הזה", מספרת מגי בהתרגשות לאחר הצגת הבכורה של "הכל אודות איב". "יש לי עוד הרבה דברים לגלות על התפקיד הזה, שבו אני פוגשת את עניין הגיל. כביכול, על פניו, אני לא באמת כה מבוגרת, אני בת 38. זו בדיחה במציאות שלנו היום, אבל עם זאת החוויה כשאת מסתכלת על עצמך היא שאת רואה אישה הופכת לצימוק במקום להישאר עינב. ההצגה בוחנת עד כמה העולם שייך לצעירים, ואת הרצון העז להישאר עינב והחשש מלהפוך לצימוק, וזה נושא שמרתק אותי לגעת בו. מאוד נגע בי הפחד מהגיל".

זה נושא שריתק אותך עוד לפני התפקיד? את לא ממש בגיל של להתחיל לחשוב על הזקנה.

"אני חושבת שאני נשמה מאוד מבוגרת, וזה לא גלגול ראשון שלי. הייתי פה כמה פעמים וכן זה תפס אותי. עצם זה שאני קמה בבוקר ואומרת לעצמי, אוי הגב, למשל. אנחנו תמיד רוצים להיות במיטבנו, אז אולי אנשים מסתכלים עלי מהצד ואני נראית במיטבי והגוף שלי לא בוגד בי, אבל זה מבחוץ, זה לא אומר שזה מה שאני חווה מבפנים. יש לי חשש מהזקנה, הרי יום אחד זה ידפוק לי בדלת, זה לא מדלג על אף אחד, ואני חושבת שזה מעסיק מאוד נשים".

את עושה משהו שינסה לעכב את סימני הגיל?

"ברור. אני חושבת שמה שיפה בגיל זה השלמה, כל האישיו שהיה סביב יופי כבר מזמן נרגע אצלי, מהרגע שהתחתנתי, ואני כבר עשר שנים עושה בוטוקס, כי ככל שאתה מחכה כך אתה חוקק יותר פסים ואז מגיע לזה מאוחר וזו טעות, עדיף להתחיל יותר מוקדם. חוץ מבוטוקס אני לא עושה כלום, רק טיפולי פנים פשוטים".

"שירה היא רק תוספת"

נושא התחרות בין נשים, מיתוס שהחברה הפטריארכלית דאגה לפמפם במשך דורות, עולה גם כאן. את דווקא מדברת לא מעט על "סיסטרהוד", וגם יוצרת עם נשים, למשל התוכנית הנהדרת "מי זאת".

"נכון, ואני באמת באמונה שבתחום האמנות אין תחרות, כי אף אחת לא יכולה להגיד מונולוג כמו השנייה. אבל אני יכולה להבין את המונח טייפקאסט, ושעל הטייפקאסט שלי יש עוד בנות. בתעשייה בסוף מקבלים תפקידים בגלל התאמות לדרישות התפקיד, זו התפיסה שלי.

"נכון שבמחזה הזה נשים נמצאות בעמדת תחרות, אולי כי באותה תקופה היה יותר קל להגיד שנשים הן כאלה, המחזה נכתב ב־1951, והיום הרבה יותר מרוממים נשים, אבל בואי לא נבטל את הרגש הטבעי שנקרא קנאה. זה יהיה ממש שקר גס להגיד שזה לא קיים. אני אישה קנאית, לבעלי, בסיטואציות מסוימות, אבל למדתי להעריך את הטוב שאני מקבלת, וזה מאזן את זה".

קותי כבר ראה אותך בהצגה החדשה?

"עוד לא. כרגע מבחינתי זו הלידה, אחרי חודשיים של חזרות. אי אפשר באמת להבין מהי הצגה עד שפוגשים את הקהל, אז כרגע בלידה זה שלב כואב, ולא מתחשק לי שבעלי יראה אותי בשלב הזה כי אני לא במיטבי", היא צוחקת. "כשהתפרים יירגעו ואחזור לנשום ואהיה פחות הורמונלית, אזמין אותו לראות".

בתיאטרון את שרה לא מעט, שרת דואט עם עילי בוטנר, יש מחשבות לקחת את השירה צעד קדימה?

"כשהייתי בשמירת היריון שרתי לבנות שלי כל הזמו שירים של טיפקס, הלהקה האהובה עלי בעולם. אחרי הלידה ראיתי את קובי אוז ברחוב, עצרתי אותו ואמרתי לו אנחנו חייבים לעשות משהו ביחד, ובתוך פחות מחודש קיבלתי הצעה לשיר עם טיפקס את 'נמרים', שיר שבשבוע הבא מצלמים לו קליפ. אין מה שמרגש אותי יותר מלהיות עם להקת חיי. חוץ מזה יש עוד פרויקט מוזיקלי שאני מקווה שייצא לפועל ועוד אסור לדבר עליו, אבל אני לא מוזיקאית. המקום שלי בעולם זה להעביר את המידע שלי דרך משחק. שירה היא רק תוספת".