בעיצומו של העידן החדש והסערה המשתוללת על פני הארץ – אנשים משני צידי המתרס אינם מואילים בטובם לחשוף לאן הם חותרים באמת, כשכל צד נותר נצור בעמדתו ושומר את הקלפים שלו לעצמו. בזמן שכולם עוסקים ב-"איך", ה-"מה" נעלם על ידי הרפורמיזם השלטוני, ותנועת ההתנגדות אינה מציגה את הרפורמות הנחוצות לנו בתחומי חיי היום יום שלנו.
עם ישראל רוצה, באמת רוצה, לעלות במעלה הסולם החברתי על כל שלביו – חינוך, רווחה, בריאות, דיור ותעסוקה, כשהמסגרת לכל התחומים הללו היא ה-"בית".
אז מה הן אותן הרפורמות שבאמת נחוצות לנו כאן ועכשיו? מחקר חדש של המכון לרפורמות מבניות בוחן מחדש את כל השינויים שאזרחי ישראל באמת זקוקים להם כדי שהחיים שלנו כאן יהיו טובים יותר.
אין לנו דרך לדעת באופן מפולח מי הם האנשים הנמצאים בכל צד של המתרס, כמובן פרט לקואליציה והאופוזיציה, וכן דוברים וארגונים מתוקשרים המזוהים במערכה הזו ומביעים את עמדתם בתקשורת חדשות לבקרים. עם זאת, נראה כי השכבות החלשות ברובן נעדרות מהמערכה. שוב.
לציבור הרחב יש קול, אך קולם לא נשמע מתוך ייאוש, היעדר אמון בשלטון הקיים, ואולי גם זה שלפניו. מדובר בתופעה גלובלית, לפי מחקר שמציג מכון המחקר של לונדון Ipsos – שיעור גבוה מהאזרחים בדמוקרטיות המובילות בעולם לא מאמינים בממשלה שלהם. 52% בגרמניה; 58% בבריטניה; 67% בארה"ב; 71% בפולין; 72% באיטליה; 78% בצרפת ועוד. רוב הציבור לא מאמין שקולו נשמע, ולכן חלק גדול מהציבור גם לא מצביע בבחירות.
בראיון לתקשורת, אמר משה רדמן, ממובילי המחאה כנגד הרפורמה המשפטית: "גדלתי בלוד, ומעט מאוד חברי ילדות שלי נמצאים בהפגנות. גם תושבים משדרות, ממגדל העמק ומבת ים לא שם. החברה מהפריפריה מסתכלים על ההפגנות כסיפור תל-אביבי". עוד, הוסיף רדמן, "אנחנו צריכים לעשות זום אאוט ולהגיד: זאת ממשלה שמנותקת מהעם, לא לגיטימית, שלא רואה את הציבור". המחאה היא על נושאים שהציבור הרחב אינו משתתף בהם, כי הוא לא מאמין שמשהו ישתנה, כפי שכמעט קרה לאחר מחאת האוהלים של 2011.
השאלה האסטרטגית היא: מהו התוכן החברתי של המחאה? המלחמה על דמותה של מדינת ישראל הדמוקרטית צריכה להיערך בהשתתפותו של הציבור הרחב כולו, וזה יקרה אך ורק כאשר הציבור יתן את קולו על מה שהוא נלחם באמת ביום יום. רק כך – התחרות בין הצדדים תהיה על הקול של הציבור הרחב, הרוצה את הרפורמות שבאמת נחוצות לו, סביב הסולם החברתי – רפורמות הנוגעות בחינוך, הבריאות, הרווחה, הדיור והתעסוקה.
"התוכנית האסטרטגית של מדינת ישראל לדיור לשנת 2040 איננה יכולה להיות מוגבלת לאספקת דירות בניסוח כוללני כפי שהיא היום, אלא ביצירת ה-"בית" לכלל האוכלוסייה של מדינת ישראל, שהיא מפולחת לכל מגזר ולכל מיקום – משום שהיא המסד ליתר השלבים בסולם. אנו באים להציג במחקר את הסולם החברתי הניצב על סדר היום הלאומי כמטרה אסטרטגית עליונה של החברה הישראלית – ויצעיד אותה לעידן החדש". מסביר עו"ד שרגא בירן, ראש המכון לרפורמיות, את התהליכים הנחוצים כיום במשק.
לא על פי יפוי כח –
אלא על פי יפוי מצפון
ומה עם רוב העם? עם אלו שמנסים לגמור את החודש? אלו שידם אינה משגת לקורת גג? הרפורמה שמציגה הממשלה אינה עוסקת כלל בעובדה שהרפואה לא זמינה לכולם בזמן אמת, לדוגמה. היא לא מזכירה את המחסור ברופאים, בזמן שחלקם שוקלים כעת רילוקיישן בעקבות הסיכון הדמוקרטי.
נזכור, כי העלייה לאורך הסולם החברתי בתחומי הבריאות, החינוך והתעסוקה – יכולה לאחד את כולם למען מטרה משותפת, לאור העובדה שבמקרה הזה באמת מדובר ברצון אחד משותף למרבית העם – הרצון לאיכות חיים טובה יותר.
"המהפך החברתי יכול לבוא מתוך תקווה כאן ועכשיו באחדות הלאומית," מסבירה ד"ר שגית אזארי-ויזל, סמנכ"לית המכון, "אולם אם הייאוש יתפוס את מקומה של התקווה וישתלט עלינו – התהליך הקשה של העוני יצמיח כאן את הפונדמנטליזם, את האלימות והטרור. כבר היום רואים שהאלימות העולה לכדי טרור הפכה לתופעה של סחיטה באיומים, דמי חסות, השתלטות של קבוצת פשע, אלימות מגדרית, אלימות במגזרים שונים ובעיקר במגזר הערבי, שהגיעו לכ-150 מקרי רצח מתחילת השנה. הוצאה מהעוני והדחק, רק היא יכולה לפתור את בעיית אלימות הרחוב, במשפחה וגם במגזר הערבי".
ממשלת השינוי חוקקה בחוק ההסדרים של שנת 2022 את התקנות לגבי שיקום השכונות וההתחדשות העירונית, שנמצאות כיום בדין בבית המשפט העליון. תושבי השכונות, כ-540 אלף משקי בית, מצפים בשלב זה לפסיקה מבית המשפט העליון.
המכון לרפורמות מבניות עתר לבג"צ בשם תושבי השכונות, שקיבלו את הזכויות על הדירה והקרקע במסגרת הרפורמה בשנת 2009, שיושמה על ידי ראש הממשלה דאז נתניהו. לטענת המכון, זוהי זכותם של הדיירים לקבל ככל בעלי הקרקע במדינה זכויות קומבינציה, על בסיס זכויות בנייה מרביות. בפועל, הותקן על ידי הממשל הקודם תקן שמעניק 12 מ"ר בלבד לדירה הקיימת. האפליה והדריסה החמורה של תושבי השכונות לא תוקנה גם על ידי הממשלה הנוכחית.
בית המשפט העליון ביקש מהשלטון המקומי והתאחדות הקבלנים להתייחס לעתירה בהקשר לתקן האמור, השלטון המקומי בתגובה ביקש לדחות את העתירה, ולהשאיר את המצב המקפח לכאורה על כנו.
מאז השבעתה של הממשלה, לא עלתה לסדר היום אף אחת מהרפורמות המהותיות שראש הממשלה, בנימין נתניהו, קידם בעצמו בקדנציות קודמות שלו, כמו דיור בהישג יד, התחדשות עירונית תוך הענקת מלוא הזכויות והסדרים בבריאות ובחינוך שהועלו מיד לאחר המחאה החברתית בשנת 2011, אך בפועל לא יושמו. "גם המחאה החברתית, למעשה עד עצם היום הזה, לא העלתה על סדר היום את הטיפוס על שלבי הסולם החברתי, עליו אנחנו מדברים כאחד מיסודות הדמוקרטיה," מסביר עו"ד בירן.
איפה המוסדות והארגונים היציגים?
לטענת עו"ד בירן, המוסדות והארגונים היציגים, ובהם הסתדרות העובדים, הסתדרות המורים, ההסתדרות הרפואית, לשכת עורכי הדין, לשכת המתכננים וכו' – אינם פועלים כדי להוביל את האנשים החלשים בחברה במעלה הסולם החברתי.
״מתבקש שכל אחד מהארגונים האלה ייקח את חלקו – ויוביל את הרפורמה החברתית מול הממסד הממשלתי הנמצא בשלטון, כדי לפתוח פתח לעידן חדש לשכבות אותן הם מייצגים. הרי ברור שככל שהזמן עובר, והעושר החדש מתרכז בידיים מעטות יותר, ההזדמנות ההיסטורית עשויה להיות מוחמצת. אם הם יקומו כאחד, ובראשם הסתדרות העובדים הכללית, המהפך ימומש״, טוען עו"ד בירן.
מהו העושר החדש?
אנו נמצאים בעידן חדש – של עושר חדש. עושר שהוא לא רק נכסי ואינו נחלתם הבלעדית של העשירונים הגבוהים. זהו עושר בלתי מוחשי שיכול להגיע לכלל השכבות החברה הישראלית.
״אם המדינה לא תדע למקסם את הפוטנציאל הגלום בעושר הזה של ההון האנושי בעיקרו, תהיה זו בכייה לדורות. המחאה הנוכחית מדברת על פרוצדורה, על ה-"איך" שהוא גם חשוב, אך בו זמנית היא מזניחה את ה-"מה", שהוא הדבר החשוב באמת," טוען עו"ד בירן במחקרו.
הסולם החברתי שצריך ואפשר לטפס בו כולל את שלבי הרפורמות הדרושות בחינוך, בריאות, רווחה ובשוק העבודה – אך הבסיס לכולם הוא הדיור. גם אם ייפתרו כל הבעיות בתחומים הללו, ללא דיור ראוי בהישג יד – לא תהיה נגישות לבריאות, חינוך, תעסוקה ורווחה. לילד שחי בשכונת עוני לא משנה שיש חינוך ובריאות "בחינם", כל עוד אין לו בית ראוי לחזור אליו.
מחקר של בנק ישראל שפורסם לאחרונה הראה כי בעלות גבוהה יותר על דיור של משפחות מעוטות הכנסה, משפיעה באופן חיובי על מעורבות אזרחית ושיעורי הצבעה גבוהים, על כניסה לשוק העבודה, על איכות בתי הספר, על יציבות במקום המגורים ועל עלייה ברמת החיים בדירה.
עידן העושר החדש
מייצר הזדמנויות
בואו נדבר רגע על ההזדמנויות שהאדם יוצר לעצמו. מהפכת המידע, והגידול הדרמטי בפריון העבודה והייצור – שינו ללא היכר את מבנה העבודה מייצור פשוט לשירותים מתוחכמים.
נוצר לנגד עינינו מעמד יוצרים חדש, שהוא למעשה המעמד היצירתי של העושר החדש. מעמד זה מורכב ממדענים, מהנדסים, ארכיטקטים, מעצבים, סופרים, אמנים ומוסיקאים, ולמעשה כל מי שמשתמש ביצירתיות כרכיב מרכזי בעבודתו ועסקיו.
מהמחקר עולה שמעמד זה, המונה כיום כ-34% מהעובדים בישראל, הוא הדגם החדש של העבודה, אליו כדאי להוביל, דרך הסולם החברתי, את מרבית העובדים במדינת ישראל.
"העושר הבלתי מוחשי," אומר בירן, "כ-400 אלף דולר בממוצע לנפש במדינת ישראל. ההון האנושי וההכרה הבינלאומית בהישגי ישראל, שבאה לידי ביטוי בהשקעות הזרות".
ישראל היא מדינה עשירה למדי, לפי המחקר. מהחישוב של הבנק העולמי לנתוני העושר הכולל בישראל, עולה כי היקף העושר עמד על כ-4 טריליון דולר בשנת 2018.
כלומר, העושר לנפש מגיע בישראל לכ-467 אלף דולר: 84% ממנו, כ-391 אלף דולר, הוא ההון האנושי שמקורו בהשכלה של התושבים, 3% מהווה ההון המיוצר, ו-1% בלבד מהווה ההון הטבעי, הנובע מאוצרות הטבע.
על פי ההשוואה ל-159 מדינות בעולם, ישראל עומדת במקום ה-25 במדד העושר לנפש לשנת 2018, כאשר ישראל בולטת במרכיב הגבוה של ההון האנושי לנפש מסך העושר הלאומי. זו אולי עדות לרמת ההשכלה הגבוהה של הישראלים – על אף שמדד ההון האנושי מתייחס רק לסך צבירת ההון האנושי, המבוסס על מספר שנות לימוד, ולא לאיכות ההשכלה וההון האנושי של התושבים.
על פי נתוני הלמ"ס, סך התנועות בהשקעות הזרות הנכנסות לישראל בשנת 2021 הסתכם בכ-21.5 מיליארד דולר, כ-4.5% מהתמ"ג. מלאי ההשקעה הנכנסת בסוף שנת 2021 הסתכמה ב-226.6 מיליארד דולר.
״השקעות זרות מאפשרות זליגה של ידע, מיומנויות וכישורים מרחבי העולם אל תוך המדינה – ובכך מאפשרות את שיפור התפוקה הכלכלית שלה ואיכות החיים בה," מסבירה ד"ר אזארי-ויזל ומוסיפה כי "מדינת ישראל מצליחה למשוך אליה השקעות זרות בזכות המיומנות הגבוהה של כח האדם, השוק האמין והחופשי יחסית למשקיעים חיצוניים, ובייחוד בתחום ההיי-טק".
למדיניות הממשלתית השפעה רבה על אטרקטיביות ההשקעה בישראל, ולכן יש לוודא שמדינת ישראל תתמיד ברפורמות הכלכליות-חברתיות, על מנת להמשיך את המגמה של העשורים האחרונים – שהפכה את כלכלת ישראל לכלכלה אטרקטיבית במיוחד עבור משקיעים זרים. דבר זה מחייב לאפשר את הטיפוס על שלבי הסולם החברתי, לצורך קידומה ופיתוחה של מדינת ישראל.
הרפורמות הדרושות לצורך עליה בסולם החברתי.
התעסוקה כאבן דרך
במסמך אסטרטגיה של משרד השיכון האמריקאי (HUD) נכתב: "הבעלות על דיור היא התחייבות לביטחון כלכלי-אישי, דרך הבעלות המשפחה רוכשת מקום לחיות, לגדל ילדים ולהשקיע בנכס שערכו יכול לצמוח, ולספק את ההון העצמי הדרוש להקמת עסק קטן, למימון השכלה גבוהה, או לביטחון כלכלי בגמלאות".
על פי נתוני הלמ"ס, ישנם למעלה מ-4 מיליון משתתפים בכח העבודה הישראלי, מתוכם כ-3.9 מיליון מועסקים, וכרבע מיליון אינם מועסקים, כלומר מובטלים ומחפשים עבודה או יכולים לעבוד, אך לא משתתפים בכח העבודה.
השכר החודשי הממוצע עומד על כ-11,510 שקל למשרת שכיר, אך כ-70% מהאוכלוסייה מרוויחים מתחת לשכר הממוצע. בנוסף, שיעור השכירים בערים המרכזיות שמרוויחים שכר מינימום או פחות עומד על מעל ל-30%. בירושלים, שיעור זה מגיע לכדי 46.2%.
על פי דוח העוני של הביטוח הלאומי, כ-1.95 מיליון חיים מתחת לקו העוני, יותר מחמישית מאזרחי המדינה, לעומת כרבע מאזרחי המדינה בשנת 2010. אמנם חלה ירידה בשיעור העניים בעשור האחרון, אך נתוני העוני עשויים להחמיר עם המשך שבירת שלבי הסולם החברתי.
שכר העבודה מתואם עם פריון העבודה. על פי נתוני בנק ישראל, צמיחת פריון העבודה של ישראל הואצה בעשור האחרון, ואף החל תהליך של צמצום הפערים ביחס למדינות ה-OECD, שהתעצם בעת היציאה ממשבר הקורונה. יחד עם זאת, פריון העבודה הישראלי הוא אחד האתגרים הגדולים והחשובים העומדים בפני שוק העבודה הישראלי.
בשנים האחרונות עולם העבודה משתנה לנגד עיננו, כאשר ברקע התקדמות טכנולוגית מרחיקה לכת. הבנק העולמי מציע מספר רפורמות, בהן: השקעה בהון אנושי והגברת ההגנה החברתית. רפורמות אלה מחייבות את הממשלות להתמודד עם בעיות העוני ואי השוויון.
החינוך והרווחה כחלק מאמנה חברתית
"ישראל היא מדינה משכילה. כמחצית מהאוכלוסייה בגילי 25 עד 64 הם בעלי השכלה על תיכונית, 36% בעלי השכלה אקדמית ורק כ-12% מאזרחי ישראל לא סיימו תיכון. עם זאת, איכות ההשכלה מוטלת בספק. על פי נתוני הבנק העולמי, מעל 20% מהאוכלוסייה בישראל אשר סיימו תיכון קיבלו ציונים נמוכים מאוד באוריינות, ציון נמוך מרמה 2, שהיא רמה אחת לפני הרמה הנמוכה ביותר," מסבירה ד"ר אזארי-ויזל.
הטכנולוגיות החדשות משנות את אופי העבודה בעולם כולו, דבר המחייב חינוך לצד תנאי רווחה ומחייה, המאפשרים לצבור מיומנויות תואמות לעידן החדש.
המדיניות הממשלתית צריכה להתמקד ב-"אמנה חברתית" – מתן הזדמנויות שוות לכל התושבים, על ידי רכישת מיומנויות. הדרך הישירה לעשות זאת היא לתמוך בהתפתחות בגיל הרך. רק דרך הבטחה שלכל ילד תהיה גישה לתזונה נאותה, בריאות, חינוך, הגנה וקורת גג, במיוחד בשנים המוקדמות בחייו – ניתן יהיה לייצר בסיס איתן ויציב לפיתוח מיומנויות בעתיד. חוקר החינוך המוביל בארה"ב, אריק הנושק, הראה כי התשואות להשקעה בחינוך בגילים המוקדמים הן הגבוהות ביותר.
ההתקדמות הטכנולוגית מעצימה את החשיבות של למידה עצמית ויכולת פתרון בעיות, אלו למעשה בין המיומנויות הבסיסיות עליהן הצהיר הבנק העולמי. על פי פרופ' בן-דוד ממוסד שורש, 40% מהילדים בישראל נמצאים ברמה הנמוכה ביותר במיומנות יכולת פתרון בעיות. שיעור זה הוא הגבוה ביותר מבין המדינות המפותחות, אליהן בן דוד ערך את ההשוואה.
האמנה החברתית אמורה לכלול גם יסודות של הגנה חברתית. הסיכונים המוגברים בהם נתקלים עובדים, באופי הדינמי והמשתנה של שוק העבודה, צריכים לקבל גם הם מענה בהסדרים המגינים על עובדים. מדובר בחוזה חברתי חדש, שיביא לחיזוק מערכת הביטחון הסוציאלי ופיתוח הון אנושי. למידה לאורך החיים, הכוללת רכישת מיומנויות במהלך החיים, ולא הסתפקות באלו שנרכשו טרם הכניסה לשוק העבודה.
"חיזוק והרחבת הנגישות של ההשכלה הגבוהה, יחד עם השקעה בהכשרות המקצועיות הרלוונטיות לשוק עבודה מודרני, יסייעו בשיפור כישורי העובדים. כל אלו הם המפתח לשילוב בתעסוקה איכותית, שתוביל להכנסה ראויה ויכולת לטפס בסולם החברתי," מסבירה ד"ר אזארי-ויזל.
בריאות סביב פירות הביג דאטה
ההוצאה הלאומית לבריאות, הכוללת הן את ההוצאה הציבורית (65%) והן את ההוצאה הפרטית (35%), עמדה בשנת 2022 על כ-7.6% מהתמ"ג.
שיעור המימון הפרטי (לא כולל חו"ל) מהתמ"ג עמד בשנת 2022 על 2.6%, ועלה מעט בהשוואה לשנים הקודמות. שיעור המימון הציבורי (תקציב המדינה ומס הבריאות) עמד בשנת 2022 על 4.9% מהתמ"ג וירד בהשוואה לשנים קודמות.
אתגרי מערכת הבריאות קשורים לשימור של כח אדם רפואי על ידי מניעת שחיקה, וכן פיתוח תשתיות ושימור התשתיות של בתי החולים הציבוריים. כאמור, שיעור ההוצאה במימון ציבורי נמצאת במגמת ירידה לאורך זמן, בעוד ששיעור המימון הפרטי עולה. התהליך הבלתי פוסק של הפרטת מערכת הבריאות – עלול להביא לכך שהמומחיות במיטבה אינה נגישה לחלשים ביותר בחברה.
הרפורמה במערך הרפואה הדיגיטלית למען רפואה חברתית
מערכת בריאות ציבורית אוניברסלית נהנית מקהל מטופלים, אשר אותה מערכת מכווינה אליהם באופן מאורגן, ומתוקף כך גם מן המידע הרפואי שאותם מטופלים מפקידים בידיהם.
החלטות ותקנות על רשומות רפואיות של מטופלי מערכת הבריאות הציבורית אינן מתייחסות כלל לאספקט הקנייני. הן אינן מתייחסות להסדרת זכויות ציבור המטופלים לתועלות ו/או רווחים מתוצרי המחקר והפיתוח המבוססים על רשומותיהם הרפואיות, ועל כן בפועל אין כל ערובה כי הציבור הישראלי ייהנה מחדשנות רפואית זו.
הבעלות על הביג דאטה הנוצר בהליך זה, אינו מוסדר בחוק ונמכר בנזיד עדשים.
המכון לרפורמות מבניות מציע במחקרו מודל כלכלי ומשפטי מותאם לישראל, אשר יאפשר צדק חלוקתי של פירות הביג דאטה, המתבסס על המידע הרפואי של המטופלים. כל רווח כספי הנובע מאותו מידע רפואי מצטבר צריך להיות מוזרם למערכת הבריאות הציבורית ו/או המטופלים עצמם, על מנת לקדם רפואה מתקדמת חברתית וברת השגה.
המודל הכלכלי המוצע על ידי המכון – אוסר את מכירת הביג דאטה מפאת היותו חומר גלם שגדל עם הזמן ועם עומק ורוחב המחקר שמתפתח. זכויות המחקר, שיוענקו למדענים, יזמים ומשקיעים, יהיו מוגבלות לנושא ולזמן. עם הצלחת המיזם, יזכו היזמים בחלק מהרווחים ולהחזר השקעתם, והיתרה תשמש את הציבור להעצמת הרפואה החברתית.
"הבית" – הבסיס לסולם החברתי
דירה שאיננה ראויה למגורים, לא נמצאת במקום הנכון או לא מותאמת לגודל משק הבית ולאמצעים הכלכליים של הרוכש – היא לא באמת "הבית".
את האמת הזאת העלימו במשך דורות שלמים הבירוקרטים של רשות מקרקעי ישראל, ששיווקו את מרבית הקרקעות לדיור כמוצר אחיד, ללא ייעוד ספציפי על בסיס טענה שהיצע גדול יותר יעצור את עליית המחירים של הדיור.
ובפועל, כפי שכולנו כבר יודעים, למרות המאמצים, ככל שגדל ההיצע הספקולטיבי – המחירים הוסיפו לעלות. ורמ"י קיבלה 203 מיליארד שקל ממחירי הספקולציה.
מי ששילם את המחיר בפועל הן המשפחות, שחיפשו פתרון לדירה ונאלצו לרכוש דירות שלא בהכרח מתאימות לצרכיהן או יכולותיהן. משבר הדיור נגרם בעקבות העלאת המחירים מלמטה עקב הביקוש הגבוה, והעלאת המחירים מלמעלה על ידי השיווק הספקולטיבי של רמ"י, והוביל לכך שהדיור אינו בהישג יד בימים אלו גם לעשירון השישי במרכז הארץ.
מניתוח נתוני למ"ס, עולה כי שיעור הבעלות על דיור עומד כיום על כ-67% ונמצא במגמת ירידה לאורך הזמן, שיעור זה כולל גם את הבעלות על דירות לא ראויות למגורים.
לרוב משקי הבית בעשירון התחתון אין דירה בבעלות. זאת, בנוסף לכך שמשקי הבית בעשירונים התחתונים שכן הצליחו לרכוש דירה בישראל, מתמודדים היום עם עלייה של 20% בהחזרי המשכנתה, עקב משבר האינפלציה בשוק, ונאבקים חודש בחודשו כדי להמשיך ולהחזיק בדירה שבבעלותם.
הדיור כ-"מפתח" לכל הרפורמות
על מנת לעצב את מדיניות הדיור של מדינת ישראל, שמרכיביה הבסיסיים הם התכנון, המקרקעין והמימון, באופן אשר יפתור את משבר הדיור – נדרש מכלול של החלטות בכל אחד ממרכיביה של מדיניות הדיור הלאומית.
הרפורמות המוצעות על ידי המכון לרפורמות מבניות הן למעשה אימוץ מדיניות דיור לאומית למדינת ישראל.
"מערך החקיקה הקיים מאפשר ליישם ולממש את מרבית המשימות שעומדות בתחום הדיור”, אומר עו"ד בירן, שהיה בשעתו יו״ר כח המשימה הלאומי להתחדשות עירונית, ומונה על ידי שר השיכון באותן שנים, זאב בוים ז"ל.
לדבריו של בירן, "ניתן לבצע את המהפך בדיור כאן ועכשיו, על בסיס מספר החלטות ממשלה ללא צורך בשינוי חקיקה, כגון ניהול של מקרקעי ישראל, על בסיס חוק רשות מקרקעי ישראל משנות השישים למען דיור ציבורי, דיור בהישג יד והתחדשות עירונית – והכל על בסיס הסגמנטציה התכנונית.
הסגמנטציה בדיור
הקרקע במדינת ישראל היא מוצר בבעלות יחידה של המדינה. במילים אחרות, מונופול, וכמו כל מונופול – המטרה היא למקסם את הפדיון על הקרקע. רק שכחנו שהקרקע הזאת שייכת לנו, לציבור, לכולם.
אחת התפיסות שהתקבעו היא שהקרקע במדינת ישראל היא למרבה במחיר, באמצעות המכרזים הספקולטיביים של מדינת ישראל. התפיסה הרווחת רואה את מקרקעי ישראל כמשאב עסקי. ככזה, העיקרון המנחה לניהולו ושיווקו הוא השאה מקסימלית של הרווח עליו.
תפיסה זו, הרואה במקרקעי ישראל "נכס עסקי", חייבת להשתנות. שינוי התפיסה הוא תנאי הכרחי עבור טיפול אפקטיבי במשבר הדיור ובסוגיית מחוסרי הדיור, התואם את הוראות חוק רשות מקרקעי ישראל.
בנוסף, המוצר הזה שנקרא "דירה", נמכר כאילו מדובר במוצר אחיד עם ביקוש אחיד. נדרשת הכרה כי רק באמצעות שיווק ייעודי, מפולח, במחיר מתאים לכל פלח, יכול לפתור את משבר הדיור. אין מוצר שאינו מפולח לצרכנים השונים. הצעה זו תביא לכך שרמ"י תחדל מלהיות רשות עם יעדים עסקיים, המנהלת את נכסיה עבור השארת רווחים, ותעבור לתודעה של "נאמן ציבור" המשווק את הקרקעות לדיור על פי הצרכים. תפיסת הביקוש וההיצע צריכה להשתנות – לביקוש הכולל את הצרכים, והיצע המתאים לכך, בדומה להגדרה של הצורך והביקוש באנגליה, ממנה למדנו הרבה.
שינוי התפיסה ומעבר לניהול קרקעות חברתי יתאפשר כאשר רמ"י תפעל להקצאת המקרקעין באופן של "סגמנטציה של פילוח" (Planning Segmentation) – כלומר, על פי שיווק ייעודי המבוסס על צרכיו ויכולותיו של המיועד, הדייר. אין דין מחיר קרקע לעשירון העליון כדין חסרי דירה.
התכנון למגורים של מינהל התכנון ייעשה באמצעות פילוח תכנוני שיתבסס על הרמה הכלכלית, האפיון הגיאוגרפי, המשפחתי והמגזרי, וכן היכולות הפיננסיות. למעשה, רמ"י עושה זאת כבר כיום באמצעות שיווק ב-"פטור ממכרז", כ-30% מהקרקעות משווקות בדרך זו – לא רק לשכבות החלשות, אלא במקומות שבהם רוצים להטיב עם מגזר מסוים.
הסגמנטציה טובה לקבלנים בוני הארץ
ענף הבנייה הוא משורשר ומבוזר – תואם סגמנטציה של מקום, גודל וסוג. ישנן מעט מאד חברות גדולות שעושות פרויקטים גדולי ממדים, והרבה מאד חברות קטנות וקבלני משנה שעושים פרויקטים קטנים יותר.
על פי מרשם הקבלנים במשרד הבינוי והשיכון, בישראל קיימים 7,500 קבלני בניה למגורים המסווגים ל-5 רמות, לפי גודל הפרויקטים שהם יכולים לבנות, מבחינת מ"ר ומבחינת ההיקף הכספי של הפרויקט. כ-76% מתוכם הינם קבלנים "קטנים" המסווגים ברמה הנמוכה ביותר, ורק 8% מוכרים כקבלנים "גדולים", המסווגים כלא מוגבלים בגודל הבנייה והיקף הכספי.
מחקר שנערך על ידי לשכת הקבלנים בישראל בשנת 2018, הראה כי כ-95% מהמכרזים שמוציאה רמ"י לבניה למגורים מיועדים רק לכ-20% מהקבלנים.
בידי רמ"י מאגר קרקעות המצויות במרכזי הערים, ואינן משווקות לציבור. הפתרון שמוצע על ידי המכון לרפורמות מבניות הוא שיווק מגרשים קטנים ולא מתוכננים לקבלנים קטנים או חברות בניה קטנות ובינוניות במתווה של "אתר-תכנן-ובנה".
מהלך זה יאפשר להזרים במהירות יחידות דיור בהישג יד לשוק – ויסייע בהנעת הכלכלה הישראלית וענף הקבלנים הקטנים, שנדחק הצידה לאורך השנים.
״שימוש במסלול של פטור ממכרז יאפשר נגישות מהירה של קבלנים קטנים וחברות בנייה בינוניות – למגרשים קטנים פנויים, אשר מצויים כיום בתת ניצול ברשויות המקומיות, תוך הקצאתן לבנייה ייעודית ומפולחת לחסרי דיור בבעלות״, טוען עו"ד בירן.
"מדינת ישראל יכולה וצריכה לעשות את המהפך לקראת העלייה בסולם החברתי שכיום היא חסומה. החקיקה כבר קיימת, צריך רק לקבל את ההחלטות הנכונות במקרקעין, בתכנון המפולח הקיים ובמימון על פי החוק, שיאפשרו את הנגישות לדיור בהישג יד. דירה ראויה בהישג יד היא הבסיס לרווחה, לחינוך איכותי יותר, עבודה ובריאות טובה יותר," מסכם בירן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו