לא חיכיתי שיפתחו לי את הדלת – אז פרצתי אותה

כשהתחילו להגיד לי שאני לא אוכל להתקדם בלי תואר רלוונטי, בחרתי להוכיח אחרת.

בעולם שבו נתיב הקריירה נתפס לרוב כקו ליניארי, הוכחתי שדווקא סטייה מהמסלול המקובל יכולה להוביל למקומות הגבוהים ביותר. התחלתי כמורה לערבית ולשון עברית, המשכתי לניהול רכש, ולבסוף הפכתי לסמנכ"לית שרשרת אספקה אסטרטגיה ופרויקטים ב-UCT Fluid Solutions, חברה בינלאומית מובילה בתחום פתרונות לתעשיית השבבים, הגז והנפט.

היום, אני מנהלת עובדים ברחבי העולם, משמשת כדמות משפיעה בתעשייה ומוכיחה שנשים יכולות להגיע לכל תפקיד, גם אם הדרך לשם שונה מהמקובל.

ישראל אוהבת להתגאות באחוז הגבוה של נשים בהייטק, אך מבט מעמיק מגלה שהן עדיין נתקעות מתחת לתקרות הזכוכית. לפי דו”ח שפורסם ביום האישה לפני שנה בדיוק, של מכון המחקר והמדיניות SNPI  וארגון She Codes רק כרבע מהמנהלים הבכירים בתעשיית ההייטק הישראלית הן נשים (13% מהמנכ״לים בהייטק). עפ״י דו״ח רשות החדשנות לשנת 2024, שיעור הנשים בהייטק בישראל דומה לזה שבמדינות כמו גרמניה, פולין ואירלנד, עם כשליש מהמועסקים בענף. בארה”ב, שיעור הנשים בהייטק עמד בשנת 2023 על 36.5% בעוד שבשבדיה, הידועה בקידום שוויון מגדרי, השיעור נמוך יותר ועומד על 29%. קידום נשים לעמדות מפתח מקבל תמיכה ממשלתית, רגולטורית ותרבותית. בישראל, לעומת זאת, הדרך לפסגה עדיין תלויה במידה רבה ביכולת האישית של כל אישה לפרוץ בכוחות עצמה, ללא רשת ביטחון אמיתית.

ברור שעם מדיניות ממשלתית ראויה, כזאת שתחזק את קידומן של נשים בסקטורים השונים, הכרחיים בישראל, רק ככה נוכל לראות שוויון מגדרי אמיתי בעולמות ההייטק והעסקים.

הבנתי שאני צריכה לצאת מהמסגרת ולנצח את השיטה, והתחלתי את דרכי כמורה, מתוך תחושת שליחות עמוקה. אבל בדרך הבנתי שאני מחפשת אתגר אחר ולא נרתעתי מהפער שבין עולמות החינוך והתעשייה. הצטרפתי לעולם הרכש, תחום שבו אין צורך בתואר הנדסי אך כן נדרשת חשיבה מערכתית, הבנה עסקית ויכולת ניהול ספקים מורכבת. טיפסתי במהירות במעלה סולם הדרגות, כשאני מוכיחה פעם אחר פעם שידע נרכש בעבודה לא פחות ואולי יותר, מחשיבותו של תואר פורמלי.

אחרי שעבדתי בתפקידים בכירים בפיליפס, KLA ואולטרה שייפ, מונתי למנכ”לית חברת מתכות, תפקיד שנחשב אז לבלתי מושג עבור אישה עם הרקע שלי ולבסוף הגעתי ל-UCT Fluid Solutions, שם אני מנהלת שרשרת אספקה גלובלית עם עובדים מסינגפור ועד צ’כיה.

הדרך שעברתי מעידה על המציאות שבה נשים נדרשות להוכיח את עצמן שוב ושוב. בעוד שגברים רבים מטפסים בסולם הקריירה מתוך רשת קשרים ונתיבים ברורים, נשים נאלצות לסלול את הדרך בעצמן, ללא קיצורי דרך.

האתגר הגדול ביותר לנשים הוא לא רק להיכנס לתפקידים בכירים, אלא גם לשמור עליהם. אני יכולה להגיד שתקרות הזכוכית אולי מתנפצות, אבל רסיסי הזכוכית עדיין מכסים את הדרך הארוכה של נשים בישראל: בשכר נמוך יותר, בציפיות מוגזמות ובמאבק מתמיד על הכרה. אם נחכה שהמערכת תסלול את הדרך עבורנו, זה לא יקרה. נשים צריכות להבין לא להיבהל מהגדרות פורמליות, לא לפחד להיכנס לתחומים חדשים, ובעיקר לא לחכות לאישור מהמערכת כדי להתקדם.

המשוואה פשוטה: כדי שנראה יותר נשים בתפקידים בכירים, נדרשות פעולות אמיתיות מצד המדינה והתעשייה. המדינה צריכה להנהיג מדיניות של קידום שוויוני, יחד עם שינוי תרבותי, בעולם שבו גברים עדיין נתפסים כ”מתאימים באופן טבעי” בניהול טכנולוגי, נשים צריכות להתמודד עם דעות קדומות כבר בכניסה לשוק העבודה. על כן שינוי תודעתי בחברות ובמערכת החינוך הוא קריטי. בנוסף, המדינה צריכה לתמוך בקידום מסלולי קריירה בתחום הניהול ובמיוחד בתפקידי הנהלה בכירים.

אם ישראל רוצה לראות יותר נשים בתפקידים בכירים, היא לא יכולה להסתמך רק על מקרים של פריצות דרך אישיות. נדרשת כאן עבודה מערכתית כדי להפוך סיפורים כמו שלי ממקרים מיוחדים לסטנדרט חדש.

רעות רוזן היא סמנכ״לית שרשרת אספקה, אסטרטגיה ופרויקטים ב-UCT Fluid Solutions