הקואליציה הבטיחה כי תקדם את חוק הדיור הציבורי, המאפשר לאנשים שגרים בדיור ציבורי במשך לפחות חמש שנים לרכוש במחיר מופחת את הדירה שבה הם מתגוררים? אז הבטיחה.
ועדת הפנים של הכנסת דנה בחודש שעבר בהצעות חוק המכר שנועדו לחדש את החוק, שבוטל בשנה שעברה והשאיר באוויר אנשים רבים. בין השאר, הוגשו הצעות חוק בידי ח"כ נעמה לזימי (העבודה), ח"כ ינון אזולאי (ש"ס) ושורה של חברי כנסת מהליכוד. מאז לא נקבע דיון, ובינתיים קידום החוק נעצר.
מי שמשלמת את המחיר על כך היא שוב האוכלוסייה החלשה ביותר. למשל: נטלי (47) היא נכה שלא עובדת ואם חד־הורית לילדה בת 9, והיו חסרים לה חודשיים בלבד כדי לעמוד בזכאות לרכוש את הדירה - אך כאמור, החוק בוטל אשתקד בטרם הספיקה לממש את זכאותה.
נטלי חוששת ומודאגת. הדירה הזאת היתה אמורה להיות רשת הביטחון שלה, ובמקום זה היא הולכת ושוקעת בתוך מעגל העוני.
לדברי עו"ד בקי קשת, מהפורום למאבק בעוני, "אין תקציב לבניית דירות חדשות לדיור הציבורי, לא ברור אם יש בכלל נכונות להחזיר את חוק המכר, והתקציב שאושר לא התמקד באוכלוסיות המוחלשות האלה".
בישראל יש כיום כ־49 אלף דירות בדיור ציבורי. במסגרת חוק המכר, שבכלל חוקק ב־1998 אך נכנס לתוקף רק בינואר 2013 ותוקפו עמד על עשר שנים, נמכרו בשנים 2023-2014 כ־15 אלף דירות לזכאים.
לפי ההערכות, מאות אלפי משפחות שאין ביכולתן לרכוש דירות לא עומדות בקריטריונים לזכאות לדיור ציבורי או לסיוע בשכר דירה, ולכן לא נכללות בנתונים - כך שמדובר במצוקה גדולה הרבה יותר. והמדינה? למרות שלל תוכניות והצהרות, בשורה התחתונה היא לא מקצה מספיק דירות לדיור הציבורי, אם בכלל.
בהצעות החוק שהגישו חה"כ לזימי ואזולאי הוצע להאריך את חוק המכר לעשר שנים נוספות. בהצעת החוק של חברי הליכוד הוצע להאריך את החוק לשלוש שנים.
עו"ד קשת מסבירה שהחוק יאפשר לאנשים לצאת ממעגל העוני, ושבעבר היה גם חוק שאִפשר לדייר ממשיך לגור או לרכוש דירה בדיור ציבורי, אך הוא צומצם ב־2008, כך שהוא לא נותן מענה לרבים מהדיירים הממשיכים.
"אלה אנשים שאין להם דירה ושגרים כבר שנים בדיור הציבורי עם ההורה הזכאי לו, עד שהוא נפטר. רובם הגדול לא זכאים לדיור ציבורי בפני עצמם, ולאחר שההורה נפטר עליהם לעזוב את הדירה בתוך תשעה חודשים, ואין להם אופציות אחרות. המצב כרגע הוא שאין את חוק המכר, ואין מענה לדור השני של העוני".
לדברי ח"כ לזימי, "ביוני האחרון עבר חוק המכר בקריאה טרומית, אך מאז דיירי הדיור הציבורי מופקרים בלי כל חמלה ואחריות. לשמחתנו, ולאחר דרישה ממושכת, בחודש שעבר התקיים דיון ראשון בנושא - אך מאז לא זכינו להתייחסויות נוספות, ולא נקבע דיון".
נתן, בן 65 מחדרה, הוא דוגמה לדייר ממשיך שאין לו מענה. מצד אחד הוא לא זכאי לדיור ציבורי, ומנגד, אם יפונה מהדירה שבה הוא גר כעת - הוא ככל הנראה ימצא את עצמו ברחוב. מאז 2006 הוא גר עם אמו, שהיתה זכאית לדיור ציבורי, בדירה ישנה ומתקלפת של עמידר בחדרה. הוא טיפל בה עד שנפטרה ב־2016, ומאז ממשיך לגור בדירה ומטפל בבנו בן ה־24, שיש לו צרכים מיוחדים.
נתן לא זכאי לדיור ציבורי, והיה עליו לפנות את הדירה לאחר פטירתה של אמו. כיום הוא מוגדר כדייר פולש, מחויב בתשלום של 800 שקלים בחודש ועלול להיות מפונה ממנה בכל רגע. בגלל מגבלות בריאותיות, ובשל הטיפול בבנו, נתן לא יכול לעבוד וחי מקצבה של 4,000 שקלים בחודש מהביטוח הלאומי. "אני מפחד שבכל יום אני אזרק לרחוב עם הבן שלי", הוא אומר.
נטלי היא דוגמה למישהי שחוק המכר היה יכול להוציא אותה ממעגל העוני. היא עלתה לישראל לפני 15 שנה ומתגוררת בדירה של עמידר בקריית מלאכי. "האופציה היחידה שהיתה לי כדי להבטיח לי ולבת שלי קורת גג היתה לקנות את הדירה. כל עוד לא מחדשים את החוק, זה יוצר עבורי ועבור בתי בעיה קשה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו