השבוע לפני 70 שנים סערו הרוחות עקב אירוע חריג שדווח בעיתונות: כמה דיירים בתל אביב התארגנו באישון לילה, הרימו יחדיו את מבנה "ביתו" של חייל משוחרר ששכן בחצרם כנגד רצונם - והשליכו אותו לרחוב.
המבנה היה ארגז עץ גדול ("ליפט"), ששימש סנדלרייה זעירה ובית בעבור ל"א, עולה חדש שאיבד את משפחתו בשואה, התגייס עם הגיעו ארצה לקרבות העצמאות - וכעת הפך למחוסר דיור.
ה"ליפטים" צצו בארץ במחצית השנייה של שנות ה־30, ימי השיא של העלייה החמישית, כשעולים מגרמניה ומאוסטריה הביאו עימם את תכולת דירתם בארגזי עץ גדולים. לאחר ריקונם הוצבו ארגזים רבים בחצרות בתים, וחלקם שימש בתור מחסנים. עם התגברות גלי העלייה והמחסור הקשה בפתרונות דיור נרכשו ליפטים רבים על ידי חסרי דיור, שהציבו אותם במגרשים ריקים בשולי יישובים או בחצרות בתים בערים הגדולות, תמורת תשלום. החייל המשוחרר ל"א אמנם הגיע להסדר כזה עם בעל הבית שבחצרו נטע את הליפט, אך התברר ששאר הדיירים לא אהבו את הרעיון ופעלו לסלקו מהשטח.
ב־27 במארס 1949 כונסה בתל אביב מסיבת עיתונאים דרמטית בנושא "פתרון מיידי לשאלת מחוסרי הדיור בישראל". את האירוע זימן ראש העירייה ישראל רוקח, בהשתתפות נציגי חברה זרה בשם "אמריקן האוזינג קורפוריישן פור יזראל". בפי הנואמים היתה בשורה: "בתוך חודש יוקמו מעבר לירקון 12,600 יחידות דיור מודרניות, בנות שני חדרים ומטבח כל אחת. מדובר במבנים מפורקים שיועמסו בקרוב על אוניות בנמלי אמריקה ויהפכו בישראל, בתוך ימים ספורים של הרכבה, לדירות מפוארות".
התוכנית הגרנדיוזית של החברה האמריקנית שקעה עד מהרה במצולות. רק ב־1952 החלה בנייה מאסיבית של דירות שיכון מצפון לירקון, בשכונה הידועה כיום בשם "רמת אביב הירוקה".
חברות "חיל הנשים" מבצעות ביקורת בחנות דגים // צילום: פריץ כהן, לע"מ
הנשים מתגייסות למלחמה בספסרים ובמפקיעי המחירים
לפני שבעה עשורים החלו להתפרסם בארץ דו"חות וסקרים על "התנהלות האישה העברית בתקופה של מחסור וקיצוב". רוב המסקנות ביטאו יחס של זלזול כלפי הנשים, ש"אדישות למצב הקשה, אינן מנהלות רישום של צורכי המזון המשפחתיים ולא פועלות על פי תקציב מסודר".
הסיבה לגל הפרסומים היתה החלטת ממשלה להיערך להקמת משרד מיוחד לטיפול בקיצוב. לצורך זה נשלחו סוקרים שהכינו דו"חות למשרד האספקה והקיצוב, שהוקם במהלך אפריל 1949, ובראשו הועמד השר דב יוסף.
ב־23 במארס 1949 נערך בחיפה כנס שיזמה פעילת ארגוני הצרכנים ב' מרקוספלד, שקראה לנשים "לבוא ולהוכיח שעקרת הבית הישראלית אינה אדישה למצב". בכנס הקימו המשתתפות ארגון שלימים כונה "חיל הנשים למלחמה בספסרות". במסגרת פעילות הארגון הוקמו קבוצות עבודה בנות כמה נשים כל אחת, שיצאו מייד לפעילות נגד הספסרים.
הנשים פקדו באופן יומיומי (ובאומץ) דוכנים וחנויות שנחשדו בהפקעת מחירים, דרשו מבעלי אטליזים להוכיח שאינם מחביאים במקרריהם, בניגוד לחוק, סחורה לממכר במחיר מופקע, ערכו ביקורות בדוכנים בנוגע לטיב מוצרי המזון, קיימו אירועי הסברה בדבר מחירים ראויים לתשלום, התגודדו בהפגנתיות מול עסקים שלא נענו לדרישות, דיווחו לאגף הפיקוח במשרד האספקה והקיצוב על מפקיעים, ואף התייצבו לתת עדות בבית המשפט נגד ספסרים, למרות איומים על חייהן.
באדיבות הארכיון הציוני המרכזי, ירושלים
"משטרת ילדים" נגד תאונות דרכים
ב־30 במארס 1949 הסתיים בגימנסיה הרצליה שבתל אביב הקורס הראשון בתוכנית "משטרת ילדים למשמר הביטחון" (לימים, משמרות זהירות בדרכים - משמרות זה"ב). באירוע החגיגי השתתפו 130 ילדים מבתי ספר שונים ברחבי העיר, מכל זרמי החינוך.
הקמת מערכת שוטרי תנועה של ילדים בני 14-12 היתה רעיון של השוטר דניאל רוזוב (שנודע בפי הילדים עצמם בכינוי "דני השוטר").
"אם לא היינו שם ב־7 בבוקר, ניר עם היה בארי 2": הגבורה הבלתי נתפסת של לוחמי "אריות הזעם"
קפה אברהם: כך בחר דרסה אובגן, בן העדה האתיופית "בונה", להנציח את אחיו שנפל בעזה
פרסומת | שומעים את העתיד
"מאז 7 באוקטובר הגשמתי חלומות שבחיים לא ציפיתי שיהיו לי. לחזור מהשבי בחיים ולחבק שוב את סשה"
"ראיתי את האכזבה בעיניים שלהם": בן בן ברוך חושף את המשבר שחווה אחרי 7 באוקטובר
"המגמה היא לטעת בתלמידים את הידע הנדרש לנהל את התנועה בבטיחות וללא תאונות, וללמד שהכביש אינו מקום משחק ושיש לפעול בקרבתו על פי כללים ונהלים מדויקים", הסביר רוזוב לכתב העיתון "הבקר", שסיקר את האירוע.
בוגרת מצטיינת של הקורס, תלמידה בת 12, אמרה במעמד החגיגי: "הגיע הזמן שאנחנו, השוטרים הצעירים, נקבל אחריות מלאה על חיי הסובבים אותנו, ובכך נוכל לשחרר את השוטרים המבוגרים למשימות חשובות אחרות".
צילום: משה פרידן, לע"מ
שדה התעופה הישן באילת - ההתחלה
בתום מבצע "עובדה" (10 במארס 1949) הקים חיל האוויר מסלול נחיתה באילת (שנקראה עדיין אום רשרש). הפיתוח המואץ במקום הוביל להקמת קו תעופה סדיר ממרכז הארץ לאילת, שהופעל מדצמבר 1950 על ידי החברות אילתה (לימים, ארקיע) ואל על. בשבוע שעבר נסגר שדה התעופה באילת לאחר 70 שנות פעילות רציפות, לטובת "נמל רמון" החדש שנפתח מצפון לעיר. בתמונה, שצולמה בתחילת שנות ה־50, נראית אשת נשיא ארה"ב לשעבר אלינור רוזוולט יורדת ממטוס ארקיע בשדה הישן של אילת.
אי אפשר לתת עודף: שוב מחסור במטבעות קטנים
לנוכח העלייה הגדולה בהיקף האוכלוסייה והשימוש התכוף של כלל הציבור במטבעות קטנים, חזרו ספסרי המטבע לפעול. הללו החלו לאגור כמויות גדולות של מטבעות, תוך שהם יוצרים פגיעה במסחר הזעיר: בעלי החנויות והקיוסקים התקשו לתת לקונים עודף בשל המחסור בכסף קטן.
הספסרים, מצידם, פנו לבעלי העסקים המתוסכלים והציעו לספק להם מטבעות בעשרה אחוזים יותר משווי ערכם. חלק מבעלי העסקים נכנעו בלית ברירה ורכשו מלאי של מטבעות. לדבריהם, הם נאלצו להיכנע לדרישת הספסרים "כדי להציל את הביזנס".
ב־24 במארס 1949, במסיבת עיתונאים של הקואופרטיבים לתחבורה, נמסר ש"אם הממשלה לא תייצר באופן מיידי כמות גדולה של מטבעות, ייאלצו הנהגים להשבית את קווי התחבורה. זאת בשל העובדה שבכל נסיעה בימים אלה פורצות מריבות בין הנהגים לנוסעים, שכן אין ביכולת הנהגים לתת לנוסעים עודף מחצי לירה".
התחרות על לב הנערה הסתיימה בבית משפט
לאחד מבתי הקפה בתל אביב נכנסה השבוע לפני 70 שנים נערה טובת מראה, ש"גרמה" לקטטה בין שני חברים שישבו במקום, שתו יתר על המידה והתחרו ביניהם בניסיון לכבוש, כל אחד לחוד, את ליבה.
המשטרה שהגיעה למקום הפרידה בין הניצים והביאה אותם לפני שופט. הלה הודיע לשניים שישחרר אותם עד למשפט בערבות של 100 לירות כל אחד, ושאל: "היש לכם אפשרות להציג בפניי ערבים בשעת לילה מאוחרת זאת?"
השניים, שבינתיים התפכחו מהשתייה החריפה, חתמו כל אחד ערבות בעבור חברו והלכו לדרכם שלובי זרוע.
הצעה ליצירת עבודה: קואופרציה של בתי מלון
במרכז הקואופרציה של ההסתדרות מעלים חדשות לבקרים רעיונות שונים, ולעיתים משונים, לפתרון מצוקת האבטלה אצל העולים. השבוע לפני 70 שנים הוצע שם שהעולים יקימו קואופרציה של בתי מלון. ומאיפה ירכשו העולים ידע במלונאות ובמימון להקמת בתי המלון? על כך לא נאמר דבר.
צילום: ארכיון אתר נוסטלגיה אונליין
פריטים מאז: מלקחיים לכביסה
פריט שהיה מוכר בכל בית, ושבלעדיו לא היה אפשר לקיים את יום הכביסה המסורתי בזמנים ההם. תחילה הורתח מכל מים גדול על גבי פרימוס בוער, ולתוכו הושלכו הכבסים עם אבקה מיוחדת שזירזה את תהליך הרתיחה כולו. כשהבועות החלו לקפץ הועברו הכבסים הרותחים בעזרת המלקחיים - שהיו עשויים עץ - לתוך פיילה (גיגית מתכת גדולה), ושם שופשפו כהוגן על פח גלי שנקרא "קרש כביסה" (ובעברית תקנית: כסכסת).
יש לכם תמונות או מזכרות מההיסטוריה של מדינת ישראל? כיתבו לנו: shishabat@israelhayom.co.il
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו