הודעת היועץ המשפטי מנדלבליט על הגשת כתב אישום נגד ראש הממשלה, יוצרת סדק בדמוקרטיה הישראלית. הסיפור כולו הוא אכיפה בררנית. ברגע שמעמידים פוליטיקאי בכיר - ובייחוד ראש ממשלה - לדין על מעשה שבעבר לא נחשב לעבירה על החוק; ויתר על כן, אוכפים אותו רק בגלל זהותו של האיש - אז הדמוקרטיה ושלטון החוק בבעיה חמורה.
צילום: עמי שמיר
במשך הימים האחרונים עשתה התקשורת מאמץ ראוי לציון להחביא את המסר של אלן דרשוביץ, מגדולי המשפטנים בעולם. הוא פנה לפני יומיים ליועץ המשפטי, והפציר בו "לשקול את ההשלכות המסוכנות לדמוקרטיה ולחופש העיתונות, אם תקדם את ההאשמות הללו נגד ראש הממשלה".
עוד בנושא:
כתב החשדות נמסר לראש הממשלה: יואשם בשוחד בפרשה 4000 ובמרמה ב-1000 וב-2000
מורה נבוכים לפרשיות נתניהו: מה עומד מאחורי תיקי 1000, 2000 ו-4000
המשטרה ממליצה: להעמיד את בנימין נתניהו לדין בגין שוחד בפרשת תיק 4000
הגרסה המלאה: המלצות המשטרה נגד נתניהו
הוא התייחס בעיקר לתיק 2000. הגשת כתב אישום, כתב במכתבו, "תסכן את הדמוקרטיה ואת חופש העיתונות. היא תפתח תיבת פנדורה שממנה ייצאו דברים נוראים. כל אישי הציבור - מחוקקים, שופטים, מנכ"לים, שוטרים, תובעים - שביקשו סיקור חיובי מהתקשורת ופעלו למענה, יצטרכו להיחקר".
במקרה של "ידיעות אחרונות", יותר מ־40 חברי כנסת ושרים הצביעו לטובת "ידיעות אחרונות" בעוד שראש הממשלה נתניהו סיכל את החוק שקידם העיתון. הגשת כתב אישום לא תותיר שום סייג לחדירה גסה של גורמי האכיפה לתחום הרגיש, המוגן בחוק, של יחסי ציבור ותקשורת. כל האשמה כזאת תיתן לגורמי האכיפה כוח רב מדי להכתיב לתקשורת ולאישי ציבור איך להתייחס זה לזה. בדמוקרטיה משאירים את הביקורת על יחסי תקשורת־ממשלה לציבור המצביעים - ולא לפרקליטים.
צילום: משה בן שמחון
העובדה שלא נשמע בישראל קול דומה לזה של דרשוביץ מפי משפטנים בכירים, מלמדת על אווירת הלחץ של החשיבה הקבוצתית. לפי דיווח של אילה חסון, שי ניצן וליאת בן־ארי הפעילו לחץ כבד וכופפו את מנדלבליט בתיק 2000. הם לא היו מסוגלים לעשות זאת אלמלא אווירת הלינץ' ההמוני של קואליציית "רק לא ביבי".
ב־1997-1996 היה ניסיון לתפור תיק לנתניהו בשנתו הראשונה כראש ממשלה. קשה להשתחרר מהרושם שגם בגלגול הזה, של שנת 2019, מדובר בתפירת תיקים - הפעם אלו שלושה תיקים. כוונתו של שי ניצן לפרסם חוות דעת משלו היא מעשה חריג, אולי בריוני.
מעניין ששוחרי הדמוקרטיה ברשימת גנץ־לפיד לא רואים כך את הדברים, ואינם מזהים את הסכנה לתקשורת החופשית. אולי מפני שכבר תוך כדי החקירות בשנתיים האחרונות, התקשורת הפכה למשועבדת לצמרת המשטרה והפרקליטות. תגובתם ההיסטרית הנזעמת של אהוד ברק ושל הדובר המשטרתי מוטי גילת, על היעדר אישום בשוחד על תיק מוזס, מוכיחה שזהו העוגן של התורה המשפטית הרעועה, שעליה נשענת טענת השוחד. אם שיחות מוזס־נתניהו לא מהוות שוחד - ולפי דרשוביץ, כל ההליך הוא חסר תקדים בעולם הדמוקרטי - אז גם תיק בזק־אלוביץ' קורס.
אנחנו נמצאים בעימות קשה ביותר בין הכוחות המכונים "שומרי הסף" לבין הממשלה הנבחרת. ההחלטה להגיש כתבי אישום היא תוצר של העימות הזה. בגלל עיתוי הבחירות, הכדור עובר להכרעת הבוחרים. זה הדבר הנכון. ניכר שהיועץ המשפטי מנסה בצורה מדורגת לפרק את המוקש שהכינו לו כל גורמי קואליציית "רק לא ביבי". הוא הודיע על החלטתו, אך דוחה את העברת חומרי החקירה לעוד קרוב לחודשיים. גורלו של נתניהו וגורל הימין תלויים בתוצאות הבחירות. אבל לשעון הפוליטי נוספו אתמול עוד חודשיים.
