לחשוב כמו מעצמה: מה מלמדת ההצבעה הישראלית נגד אוקראינה

1

"כשהייתי ילדה באוקראינה בתקופת חג המולד, אבי היה נועל את חלונות הבית להגן עלינו מקוזאקים שהשתכרו ותקפו יהודים. הם היכו יהודים למוות ברחוב לשעשוע. אבי החביא אותנו במרתף בשקט, מקווים שהרוצחים יעברו. הפנים של אבי, הנרי, לעולם לא אשכח את המבט הזה. כל שרצה היה להגן על ילדיו. אני לא הילדה הקטנה הזאת שמתחבאת במרתף... עליך לבחור, הנרי, עמוד לצידי או שאצור (מהארמיה השלישית המכותרת) צבא של יתומים ואלמנות... באיזה צד אתה עומד?" (מתוך שיחת טלפון בין רה"מ גולדה מאיר לשר החוץ האמריקני הנרי קיסינג'ר בסרט "גולדה", בבימויו של גיא נתיב ובכיכובה של הלן מירן).

2

בעשור האחרון הצביעה עצרת האו"ם תשע פעמים נגד איראן, עשר פעמים נגד קוריאה הצפונית, 12 פעמים נגד סוריה ו־25 פעמים נגד רוסיה. סין, קטאר, לוב, טורקיה וזימבבואה, ומדינות נוספות המתעללות באזרחיהן, לא זכו אף לא לגינוי אחד. באותה תקופה הצביע האו"ם נגד ישראל 170 פעמים.

לפני כ־3,300 שנה עמד נביא מאומות העולם, בלעם בן בעור, מראשוני האנטישמים בהיסטוריה, וברגע של אמת כשצפה בעם ישראל, הודה: "כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ, וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ (אסתכל עליו); הֵן עַם לְבָדָד יִשְׁכֹּן, וּבַגּוֹיִם (בעמים) לֹא יִתְחַשָּׁב (לא ייספר במשפחת העמים)". הרחיק ראות אותו נביא קדמון עד לבניין האו"ם בתקופתנו.

3

היכן היתה אוקראינה בתיאטרון האבסורד? ב־122 החלטות הצביעה בעד, כלומר נגד ישראל, ב־41 החלטות נמנעה, ובשאר לא השתתפה. אפילו פעם אחת לא עמדה איתנו. בשנה וחצי האחרונות, בשעת צרתנו, המקסימום שעשתה היה להימנע בהחלטות מסוימות, אך היא הצביעה נגד התיישבותנו בחבלי שומרון ויהודה, נגד ריבונותנו ברמת הגולן ובעד חיזוק אונר"א שעובדיו השתתפו בטבח. היא הצביעה גם בעד הפסקת אש ללא תנאים בעזה, החלטה שלא הזכירה את חמאס ולא גינתה את הטבח.

למדנו להשלים עם החרפה. בתודעתנו אנחנו עדיין מתלהבים מעצם הקשרים של המדינות איתנו, ולכן מוותרים גם כשפוגעים באינטרסים שלנו, רק שלא נרגיז את הפריץ. אבל אנחנו לא מסתתרים יותר במרתף

מדוע, הרי גם היא סובלת ממלחמה? פשוט: אלה היו האינטרסים שלה. אז מה חדש? ובכן, ישראל החליטה להצביע בהתאם לאינטרסים שלה. במקרה הזה הצבענו עם ארה"ב שעומדת תמיד לצידנו, במיוחד באו"ם. ייתכן גם שבטווח הקרוב זה יחזק את האמון בין ארה"ב לרוסיה, ירחיק אותה מאיראן ויקרב את סיום המלחמה עם אוקראינה. אולי.

נקווה שיש פה שינוי מגמה היסטורי השולח מסר לחברותינו בעולם: אם אתן מבקשות את תמיכתנו, אנו מצפים להתנהגות הדדית. חשוב לקיים "שיח תמורות" מול כל מדינה שיש לנו יחסים דיפלומטיים איתה, לאמור: לא נסכים למצב שבו ישראל נותנת ונותנת, ובתמורה מקבלת כתף קרה בזירה הבינלאומית. מבחינה זאת, גם הימנעות מהצבעה בהחלטה נבזית נגדנו תיחשב לפעולה עוינת.

4

אחרי מבצע "שומר החומות" (מאי 2021) ביקשה מועצת האו"ם לזכויות האדם להקים ועדת לחקירת "פשעי מלחמה" במבצע. בעמודי ההחלטה לא הוזכרו 4,000 הרקטות שהברברים שיגרו להרוג בנו. היה ברור שמטרת הוועדה לפגוע בישראל ובלגיטימציה של מאבקה בטרור.

התקשרתי לגורמים בכירים בממשלת איטליה, ואמרתי שגם אם איטליה לא מצביעה בעד ישראל במוסדות האו"ם (חרפה שעסקתי בה בעבר), הפעם היא חייבת להצביע נגד ההחלטה הזאת, שהרי הם יודעים את האמת (קיבלו מידע מקיף על המבצע). אמרתי שההחלטה נועדה לקשור את ידי ישראל מלהילחם נגד הרוע הזה, שמטרתו אחת: רצח יהודים. הגורמים אמרו שיעשו כמיטב יכולתם. לא היו לי ציפיות. ואכן, איטליה עשתה את מה שהתמחתה בו: לא החליטה. נמנעה.

יצאתי לתקשורת והודעתי שמשמעות ההימנעות מהצבעה נגד החרפה המוסרית הזאת היא, שמבחינת איטליה - ישראל וחמאס חד הם. אמרתי שיהודים מבדילים בכל מוצאי שבת בין אור לחושך, ומקשרים זאת עם האינטליגנציה האנושית. ואם איטליה אינה מבדילה בין מדינה דמוקרטית שואפת חיים לארגון טרור רצחני המשתמש בנתיניו כמגינים אנושיים - יש לנו בעיה עמוקה איתה.
הערתי שעמדתה של איטליה כלפי ישראל תוארה עוד בשנת 1300 בידי דנטה אליגיירי ביצירתו הגדולה "הקומדיה האלוהית". היצירה מספרת על מסעו של המשורר לעולם הבא. בחלק הראשון ("התופת") הוא מבקש להיכנס לגיהינום, אבל מסורב, משום שרק נשמות מתים יכולות להיכנס ולא אנשים חיים. בינתיים הוא רואה קבוצת נשמות שגם היא מסורבת. מי האומללים האלה, שאינם ראויים אפילו לגיהינום? הוא שואל את מדריכו, המשורר הרומי וירגיליוס, שעונה: אלה נשמות שחיו את חייהן "בלי גנאי ובלי שבח", שלא עשו בחייהן מעשה טוב הראוי לשבח ולא מעשה רע הראוי לגנות, ולכן אין טעם להשחית את הזמן עליהן. בקיצור, חתמתי את דבריי, הם בחרו להימנע.

בשלב הבא היה צריך משרד החוץ שלנו להגיב. למשל, לקרוא לשגריר האיטלקי בארץ ולדרוש הסברים. זה לא קרה. למדנו להשלים עם החרפה. בתודעתנו אנחנו עדיין מתלהבים מעצם הקשרים של המדינות איתנו, ולכן מוותרים גם כשפוגעים באינטרסים שלנו, רק שלא נרגיז את הפריץ.

5

ישראל שתקה כשברזיל דחתה את המינוי של דני דיין לשגריר, כשטורקיה דחתה את המינוי של אהוד טולדנו וכשאיטליה התנגדה למינויו של בני כשריאל. מדוע עברנו על כך לסדר היום? המדינות התרגלו שישראל מקבלת בהכנעה את התנגדותן ומוותרת, ללא שום מחיר מצידן. במקרה של כשריאל, אני משוכנע שלוּ ישראל היתה מתעקשת, המינוי היה מאושר.

בינואר 2024 הגיעה לביקור שרת החוץ של אוסטרליה, פני וונג, והודיעה מראש שלא תספיק לבקר בדרום הארץ. ארבעה חודשים בלבד אחרי הטבח. ישראל קיבלה אותה וגם הנשיא התפנה לכבודה. מדוע? היינו צריכים להודיע לשרה: את תמיד מוזמנת, אבל בואי כשיהיה לך יותר זמן. אגב אוסטרליה, יום אחרי הטבח התקיימה הפגנת תמיכה ענקית בחמאס על מדרגות האופרה של סידני, ונשמעו צעקות "יהודים לגז!". מה עשתה ישראל? מחאה חלבית. תיקון מסוים אפשר היה לראות בדצמבר האחרון, כששר החוץ הנוכחי גדעון סער קיים שיחה קשה עם השרה על התנהלותה העוינת של אוסטרליה כלפינו בזמן המלחמה ועל עליית האנטישמיות שם.

6

ישראל צריכה לחשוב כמעצמה אזורית שיש לה נכסים יקרים לתרום לחברותיה, תרומה שאסור שתהיה מובנת מאליה, בוודאי לנוכח התנהגות עוינת. שיח התמורות צריך להקיף את כל זרועות השלטון בתגובה מתואמת. קיים סולם תגובות, החל מדרישה לבירור, המשך בעיכוב עסקאות צבאיות או שיתוף פעולה מודיעיני, ועד להחזרת שגריר להתייעצות בארץ ועוד. נאמר לחברותינו בעולם: רוצות תמיכה וסיוע ויחסים טובים? גם אנחנו.

המלחמה הנוכחית מפרקת את הקיבעון המחשבתי לא רק במדיניות הביטחון אלא גם במדיניות החוץ. שיח התמורות יבטא שינוי מכריע בתודעה הלאומית, של אומה בוטחת שהיא מעצמה אזורית. איננו מסתתרים יותר במרתף מפחד הפריץ. כשמביטים על 75 השנים הראשונות, הקו ההיסטורי ברור: גידול ועלייה. בעזרת האל תהיינה 75 השנים הבאות מוצלחות עוד יותר. "וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ, וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ".